עצי חיים על התורה קיא

באוה"ע מה להם לקבלת התורה כי הם ההיפך ממדת התורה שהוא בבחי' חסד ורחמים. עוד יתבאר ומשה עלה אל האלקים וגו' ופירש"י בלשון הזה וכסדר הזה, כי נודע דמתחלה צריך להיות סור מרע שלא לעשות מכל רע המפסיד בעבודה כדי שלא יהיה זורע אל הקוצים ח"ו ואח"כ יוכל לקיים ועשה טוב לעשות המצות בשלימות כראוי וצריך להכין לעצמו מקודם מקום פנוי להתחזקות הקדושה לטהר לבו מכל שמץ וסמכו זה עה"פ נירו לכם ניר ואל תזרעו אל הקוצים, והנה שם אלקים נודע כי הוא יסוד הל"ת אשר הזהירנו ית"ש באם יעבור על אחת מהנה ענש יענש ח"ו והמ"ע הם משמו הוי' ב"ה כי המצות באים ממדת אהבה אשר קדשנו ולמדנו אורחת חיים והודיע לנו ממדותיו ית"ש. וזש"ה ומשה עלה אל הא' היינו דרכו בקודש הי' מתחלה לשמור עצמו שלא יכשל באיזה ל"ת ואח"כ עי"ז היה מוכן בגוף קדוש וטהור מכל סיג ופגם לקבל עליו ולעשות המצות והיינו אח"כ ויקרא אליו ה' בא אליו מדה זו בשכרו לקיים המ"ע והוא בא משם הוי' ב"ה, ואמר לו השי"ת כה תאמר בלשון הזה וכסדר הזה היינו הסדר כן מתחלה לשמור עצמו מעבירה שלא יבא לידו ואח"כ יוכל לקיים המ"ע וע"כ אמר בלשון הזה מתחלה שם הא' ואח"כ בשם הוי' ית"ש. כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבנ"י פירש"י כה תאמר בלשון הזה וכסדר הזה, לבית יעקב אלו הנשים ותגיד לבנ"י אלו הזכרים. אפשר לרמז בזה ע"ד שכ' בשב שמעתתא בהקדמתו לפרש אמרם ז"ל בת תחלה סימן יפה לבנים עפי"ד הזהר שמכנה להיראה בשם בת ולתורה בשם בן ואמרו באבות כל שיראתו קודמת לחכמתו וכו' וזהו בת תחלה היינו היראה סימן יפה לבנים היינו התורה דע"י היראה התורה מתקיימת. ובזה יבואר הפ' בשירת האזינו וירא ה' וינאץ מכעס בניו ובנותיו היינו מה שמקדימין בן לבת פי' תורה ליראה ויאמר אראה מה אחריתם כי דור תהפוכות המה שמהפכין הסדר וע"י כן בנים לא אמן בם פי' גם התורה לא תתגדל ותתקיים בהם עכדפח"ח. ובזה פירשתי מה שמצינו שאמר הקב"ה לאוה"ע ראשונות ישמענו שבע מצות שקבלתם היכן הם ר"ל ראשונות מה שצריך להיות בראשית החכמה היינו יראת ה' וע"כ שבע מצות שקבלתם היכן הם כיון שלא קדמה להם היראה ע"כ גם המצות לא קיימו [ועי' מ"ש בפ' במדבר] וזש"ה כה תאמר בלשון הזה וכסדר הזה היינו בזה הסדר דוקא קודם היראה ואח"כ החכמה, לבית יעקב אלו הנשים דבת רומז על היראה, ותגיד לב"י אלו הזכרים היינו אם יראתו קודמת יוכל להיות קיום להתורה, וז"ש אלו הזכרים היינו כינוי לתורה כנ"ל. אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים ואשא אתכם על כנפי נשרים וגו' כי לי כל הארץ. יתבאר ע"ד דרוש דהנה כל זמן שישראל היו במצרי' עבדים היינו לפרעה ובזה שהוציאנו ה' ממצרים קנה אותנו להיות משועבדים לו כמו שפירש"י בפ' יתרו עה"פ אנכי ה"א אשר הוצאתיך מארץ מצרים כדאי הוצאה זו שתהי' משועבדים לי, והנה אמרי' בש"ע חו"מ סי' קצ"ו דהגבהה קונה בעבד היינו שאם הרב הגביה את העבד קנאו, ועי' עוד בסי' קצ"ז דמשיכה אינו קונה אלא בסימטא או בחצר של שניהם אבל אם החצר של אחד אינו קונה במשיכה אבל הגבהה קונה בכל מקום. וזש"ה אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים ובהוצאה זו כדאי שתהי' משועבדים לי והקב"ה קנה אותנו לעבדים מתחת יד מצרים וע"כ ואשא אתכם על כנפי נשרים היינו כיון שבכל דבר צריך קנין ע"כ נשאתי אתכם והיינו הגבהה, כי לי כל הארץ ר"ל הטעם בזה משום דלי כל הארץ דאצל הקב"ה הדין נותן דלא מהני משיכה כיון דמלא כל הארץ כבודו ובחצר של אחד לא מהני משיכה אבל מכיון שקנין הי' ההגבהה ע"י שנשא אותם על כנפי נשרים ומשו"ה מהני קנין להיות אנחנו עם ה' דהא קונין בהגבהה בכל מקום, [ועי' מ"ש בפ' תולדות עה"פ איש יודע ציד]. ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי וגו' ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגו' ופירש"י שרים, יתבאר עפי"ד הגמ' ברכות בזמן שישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית ע"י אחרים