עצי חיים על התורה יא

התם דלצורכו ולצורכה מקרי לצרכה ה"נ מקרי בשביל ישראל וכן ה"נ אע"ג דהי' נברא בשביל ישראל מקרי ג"כ שנברא בשביל התורה והיינו ג"כ כנ"ל. ועפ"י הדברים האלה יתבאר סמיכות התורה סופו לתחלתו לכל היד החזקה היינו הנסים שעשה משה לישראל ואין כאן לכיון זכות כיון שנתקדש השם ברבים משום שעשה לעיני כל ישראל והוי מצוה דרבים והגם דהמופתים הי' לטובת ישראל שהוריד להם המן וקרע להם הים וא"כ כיון שכיוונו גם לטובת עצמם הי' נראה לומר שאין נקרא בשביל זה מצוה דרבים מ"מ כיון דגם מצוה איכא מקרי מצוה דרבים כמו באבידה כנ"ל. וז"ש בראשית בשביל התורה ובשביל ישראל ונברא העולם בשביל שניהם והיינו כנ"ל דמה שהוא לצורכה ולצורכו מקרי לצורכה וע"כ מקרי ג"כ מצוה דרבים כיון דהוי גם לצורך מצוה. וז"ש התנחומא הבונה בית חדש כיצד צריך לברך היינו אם בונה בית חדש כדי לקיים מצות התלוים בה כגון מצות מזוזה ומצות מעקה והכנסת אורחים וכדומה כיצד צריך לברך אם על אשר עזרו לבנות בית ויוכל לקיים מצות התלויים בה או היון שיש לו ג"כ הנאת הגוף צריך לברך ברכת הנהנין על מה שהוא עצמו נהנה, ומדוייק תיבת כיצד ואמר ע"ז כך שנו רבותינו צריך לברך שהחיינו כדי לעשות נחת רוח ליוצרו היינו הגם שיש לו גם כן הנאה מ"מ מקרי ההנאה כולו לגבוה כיון דלצורך מצוה ולצורכו מקרי לצורך מצוה ודבר זה מבראשית למדנו שנברא העולם בשביל התורה ובשביל ישראל והיינו גם כן כנ"ל דאכל אחד לבדו מקרי שנברא בשבילו. בראשית ברא וגו' במדרש לא הי' צריך להתחיל אלא מהחודש הזה וגו' ומ"ט גילה לישראל מה ביום הראשון ומה ביום השני בשביל שאמרו נעשה ונשמע. יתבאר דהנה ידוע כשעמדו ישראל על הר סיני פסקה זוהמתן והשיגו כל התורה עד שלא נתנה כמו אבותינו הקדושים אשר השיגו חכמת התורה וקיימו מה שכתב בה משום שכל אבר וגיד הי' מושך עצמו לעשות המצוה המוטלת עליו לעשות, כן הי' ישראל במעמד הר סיני שהי' יודעים את התורה עד שלא נתנה. ובזה פי' המאמר:

אלו קרבנו לפני ה"ס ולא נתן לנו את התורה דיינו. (עי' בקדושת לוי בקדושת פורים) וא"כ י"ל אשר כל עיקר קבלת התורה הי' רק לעסוק בדברי התורה הזאת כדי לזכך אברינו ולעלות עוד במעלה העליונה ע"י עסק התורה הק' וא"כ לא הי' קבלת התורה כדי לידע מה לשמור ולעשות כי על זה לא הי' צריכין להודיע אותנו את התורה אה ובזה פירשתי מה שאמרו ישראל נעשה ונשמע וכבר הק' דמהראוי הי' להקדים נשמע לנעשה דאי אפשר לעשות בלתי אם שמע תחלה. ולהנ"ל י"ל כיון דכבר השיגו כל התורה גם קודם ששמעו וא"כ הי' יכולים לקיים התורה קודם השמועה ולכן הקדימו נעשה לנשמע דהעיקר היא מקודם לעשות כדי לעלות אח"כ עוד למדרגה נשגבה ועליונה לקדש ולטהר ביתר שאת ועוז ע"י השמועה היינו עסק התורה (ועי' מ"ש ריש פ' ויקרא בדרך אחר קצת) והנה י"ל כמו כן מה שהתחילה התורה בראשית וגילה לנו סדר הבריאה ועוד כמה ענינים עד החודש הזה, אשר משם מתחיל עניני המצות אשר צונו הבוב"ה לעשות אשר באמת, כדי לידע את המצות מה לעשות ואת אשר לא תעשנה הי' די מהחודש הזה אבל כיון דע"י עסק התורה יזדככו אברינו וניתוסף בנו קדושה וטהרה במה שאנחנו עוסקים בה אפי' באותן הדברים אשר אינם להלכה ולמעשה כי אם בדרך דרוש וקבל שכר א"כ י"ל דמשו"ה התחילה התורה מבראשית הגם שאין נ"מ בזה לדינא מ"מ מועיל לנו לטהרנו את נפשינו – וז"ש המדרש בשביל שאמרו ישראל נעשה ונשמע וא"כ אעפ"י שהיינו יודעים את התורה מעצמינו עכ"ז רצינו לשמוע כדי לטהר ולזכך את אברינו וע"כ גילה לישראל מה ביום הראשון ומה ביום השני אעפ"י שלא הי' צריך להתחיל כי אם מהחודש הזה. כדי לטהר ולזכך אותנו ע"י התורה גם באותן הדברים אשר אין בהם מצות ה' אשר צריך לעשות אותם. בראשית ברא אלקים את השמים וגו'. וברש"י אין המקרא אומר אלא דרשוני כמ"ש רז"ל בשביל התורה שנקרא ראשית ובשביל ישראל שנקראו ראשית צל"ד הכוונה בזה במה שנקראו ראשית. גם לפרש ולנעוץ סיום התורה לתחלתה ולא קם נביא עוד בישראל. לכל האותות והמופתים וגו' אשר עשה משה לעיני כל ישראל בראשית ברא.