עצי חיים על התורה י

חולק דאין להתפלל שיעשה לו נס והביא ראי' מהא דאמר בגמ' היתה אשתו מעוברת ואמר יה"ר שתלד אשתי זכר ה"ז תפלת שוא משום דאין מזכירין מעשה ניסים. והישועות יעקב שם מתרץ דברי הרמ"א דהא דאין להתפלל שיעשה לו נסים הוא משום שאמרו חכז"ל העושין לו נס מנכין לו מזכיותיו ולפי"ז ניחא דעל נס נסתר כמו התם דאם תלד זכר אין אדם יודע אם נתהפך לזכר או מתחלה הי' זכר ואין בזה פירסום ע"ז אין להתפלל כיון שיש בזה לכיון זכות אמנם כשההס מפורסם שהכל מכירין כי מאת ה' היתה זאת ועי"ז נתקדש שמו ית' בעולם א"כ לעומת זה שניכו לו מזכיותיו הנה נוסף לו זכות חדש וע"ז מותר להתפלל שיעשה לו נסים עכ"ד ועיין במה שכתבתי בפ' חוקת. והנה לכאורה יש להבין דבריו גם אם נתוסף לו זכות חדש מ"מ הא מנכין לו מזכיותיו שעשה עד הנה וא"כ מה בצע שיש לו זכות חדש הא יצא שכרו בהפסדו. וי"ל כיון שנתקדש שמו ית' בעולם על ידו בפירסום והכל יודעים ויכירון כי לה' הישועה והוי מצוה דרבים והוא עדיף משאר מצות ולכן עדיף הזכות שניתוסף לו על ידי מצוה זו ממה שמנכין לו מזכיותיו. ועפ"י הדברים האלה יש לפרש הפסוק סוף התורה לכל האותות והמופתים ולכל היד החזקה ולכל המורא הגדול אשר עשה משה, ופירש"י נסים וגבורות שבמדבר הגדול, וקשה מה החטיבה לישראל שנעשה להם נסים במדבר הא אם נעשה לאדם נס מנכין לו מזכיותיו, ואמר הכתוב שעשה משה לעיני כל ישראל ר"ל שנעשה בפירסום לעיני כל ובנס מפורסם ליכא לכיון זכות כי לעומת זה יש כאן קידוש ש"ש בעולם והוא מצוה דרבים. ואמר בראשית וגו' ופירש"י בשביל התורה ובשביל ישראל שנקראו ראשית וקשה ע"ז כנ"ל האיך שייך לומר על שני פרטים שנברא בשביל זה לבדו ובשביל זה לבדו. וי"ל עפי"מ שנ"ל לבאר בהא דמצוה דרבים עדיף עפימ"ש אא"ז ז"ל בייט"ל פ' וישב לפ' מה שאומרים בשבת מי שבירך וכו' ומי שמייחדים בתי כנסיות לתפלה ומי שבאים בתוכם להתפלל כי' דהנה כתיב עדת חנף גלמוד ופי' בס' אי"י דהנה ידוע אינו דומה יחיד העושה מצוה לרבים העושים מצוה כדמצינו בגמ' בג' אומר נברך בעשרה נברך אלקינו במאה אומר וכו' באלף וכו' הרי לפי מרבית אסיפתם יגדל יקרת קדושתם והנה גם בעסקי עוה"ז הדבר המוסכם בעצת רבים יותר מקובל ומקוים מהמוסכם מאדם פרטי אבל זה אינו רק אם הנאספים החוקרים על הדבר אין כוובתם אל הזולת רק להעמיק בתכלית הענין משא"כ באם יכוונו כ"א לטובתו ולתועלת עלינו אז אין לשפוט מפיהם יותר מעל המוסכם מאיש פרטי וזהו עדת חנף גלמוד אפי' אם יהי' עדה גדולה עכ"ז אינם חשובים כ"א כאיש פרטי וגלמוד עכ"ד האו"י וא"כ אם באים להתפלל ולבם בל עמם וכ"א חושב מחשבותיו ותחבולותיו אין זה נקרא כנסי' כ"א גלמוד וזהו שמייחדים בתי כנסיות וע"ז פי' דהיינו שבאים בתוכם היינו בפנימיותם להתפלל עכ"ד ז"ל. והנה לפי"ז י"ל דהא דמצוה דרבים עדיף היינו דוקא אם כוונתם לשם מצוה רק בלתי לד' לבדו ולא בשביל טובת עצמם אבל אם טובת עצמם ידרשי אף דהיא מצוה שנעשה ברבים מ"מ אינה נקראים רבים כי אם כאיש פרטי נחשבו. אמנם לומר עפימ"ש בס' נתיבות המשפט סי' צ"ז דבעיסקא שהיא פלגא מלוה ופלגא פקדון מותר לתפוס ואינו עובר בלאו דלא תבא אל ביתו לעבוט עבוטו כיון דבשביל פקדון מותר לתפוס כשתופס חפץ גדול ששוה ככל החוב ג"כ מותר ואף שיכול לתפוס חפץ קטן ותופס בכיון חפץ גדול שיהי' בידו גם נגד המלוה מותר – ומייתי ראי' מהא דאי' במס' ב"מ דף ל' דמותר לשטוח את האבידה לצרכה ולצרכי ומשמע שם כשמכוין בשביל דבר האסור ובשביל דבר המותר מותר עיי"ש. ולפי"ז י"ל גם כשמכוין להנאתו ולצורכו מ"מ אם יש בזה גם כוונה למצוה מקרי לצורך מצוה ואינו מעכב את המצוה מה שמכוין לצורך עצמו כמו התם באבידה דגם אם מכוין לשוטחה לצורכו מותר כיון דגם לצורך האבידה מכוין ה"נ אף דלהנאתו מכוין מ"מ הא גם למצוה מכוין וא"כ גם במצוה דרבים אפי' אם מכוין לתועלתו (ואינו נקרא משו"ז מצוה דרבים) אבל אם מכוין גם שם מצוה מקרי מצוה דרבים ועם זה נוכל להבין דברי רש"י בשביל התורה שנקרא ראשית ובשביל ישראל שנקראו ראשית היינו כדאי הוא שנברא העולם בשביל התורה לבדו ומ''מ כיון דגם בשביל ישראל הי' נברא ע"כ נקרא כלו בשביל ישראל כמו