עצי חיים על התורה קב

דברי הרמ"א או"ח סי' א' שויתי ה' לנגדי תמיד הוא כלל גדול בתורה ובמעלת הצדיקים ההולכים לפני א' וכו' עד שישים האדם אל לבו שהמלך מלכי המלכים עומד עליו ורואה במעשיו מיד יגיע אליו היראה. והכנעה ובושתו ממנו תמיד, וצריך לבאר איך מזה יגיע אליו ההכנעה ופי' עפי"ד הרמב"ם במורה שכתב דטעות דור אנוש שעבדו לצבאי השמים הוא באמרם שאין כבוד להשי"ת שיעבדוהו בני אדם קרוצי חומר וע"כ מסר משטרי והנהגת עוה"ז למערכת השמים וכל צבאם כי אין כבודו להשגיח בשפלים ואולם עפרא לפומי' וכו' כי בכל מקום שאתה מוצא גדולתו של הקב"ה שם אתה מוצא ענותנותו כי מכח גודל ענותנותו משגיח גם בארץ הלזו, והנה אמרו חכז"ל ולדבקה בו הדבק במדותיו מה הוא רחום אף אתה רחום וכו' וא"כ כמו שהקב"ה הוא עניו להשגיח על מעשה בני אדם כ"כ צריך האדם להיות שפל בעיניו כמדתו של הקב"ה. ח"ש כל המתגאה ע"כ סובר שהקב"ה מתנהג ח"ו במדת הגאות ואין כבודו להשפיל לראות בארץ וע"כ הרי הוא כעובד ע"ז, וזהו טעות דור אנוש שהקב"ה אינו משגיח בתחתונים, והן הן דברי הרמ"א כשמשים אל לבו שהקב"ה עומד עליו ורואה במעשיו וע"כ זה הוא מכח ענותנותו יתעלה שמשגיח במעשה בני אדם ורוצה בעבודתם וע"כ מגיע אליו מזה הכנעה ר"ל לדבוק במדותיו מה הוא עניו אף אתה תהי' עניו עכדה"ק ז"ל ובזה אמרתי לפ' מ"ש פרעה מי ה' וגו' לא ידעתי את ה', וגם את ישראל לא אשלח ר"ל כיון שפרעה מתגאה ומזה שלא האמין בה' אשר משגיח בעונתנותו גם בתחתונים על מעשה בני אדם וע"כ אמר לא ידעתי את ה' שהוא משגיח במעשה בני אדם וגם את ישראל לא אשלח כי מי יאמר לו מה יעשה אבל אנחנו בני ישראל מאמינים בה' אשר בענותנותו צופה ומביט מעשה איש ופקודתו ועלילות מצעדי גבר נאמר בהם ויאמן העם וישמעו כי פקד ה' את עמו ראה את עניים ר"ל שהאמינו שהמלך מלכי המלכים עומד עליהם ורואה במעשיהם ומזה הגיע אליהם ההכנעה וענוה וע"כ ויקדו וישתחו בנמיכת רוח כיון שזה מדתו של הקב"ה להתנהג במדת ענוה שהוא משגיח בתחתונים ע"כ קימו וקבלו עליהם לדבוק במדותיו של הקב"ה לילך בקידה והשתחוי'. וז"ש משה לפרעה כה אמר ה' עד מתי מאנת לענות מפני כתרגומו לאתכנעה והיא מגזירת עני ושפל עי' רש"י ר"ל כנ"ל כיון שנתגאה משום שלא האמין בה' שמשגיח בתחתונים, וז"ש 'מפני' ר"ל להדבק במדותיו של הקב"ה מה הוא עניו אף אתה תהא עניו. וזש"ה וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה' ר"ל שראו בני ישראל שהכל בא מה' ולא מאת המערכה והקב"ה משגיח גם בעוה"ז דהוא מדת ענותנותו אז ישיר משה פי' רש"י עלה בלבו לומר שירה והוא כמו"ש הרמ"א כשישים האדם אל לבו שויתי ה' לנגדי תמיד, אשירה לה' כי גאה גאה ר"ל אף כי גדול ה' ומהולל מאוד עכ"ז לא שם משטרו ביד מערכת הכוכבים כ"א בענותנותו משגיח במעשה התחתונים לשלם להם כדי מדתם וכפרי מעלליהם וע"כ סוס ורוכבו רמה בים להורות שהוא בכבודו משגיח גם בתחתונים. אז ישיר משה וגו' פירש רש"י אז כשראה הנס עלה בלבו שישיר שירה, וצ"ב ונראה עפימ"ש באוה"ח לעיל סו"פ בא עה"פ והי' לאות על ידכה ואמרו ז"ל ידכה יד כהה שהיא יד שמאל וצריך לדעת מדוע לא בחר ה' ביד ימין לעשות בו המצות כי היא המשובחת ופי' כי הכתוב עצמו נתן טעם הדבר במ"ש כי בחוזק יד יש לך לדעת כי הבוב"ה יש במדותיו ב' בחי' הא' נקרא יד הגדולה והא' תקרא יד החזקה, יד הגדולה הוא ימין צד החסד והטוב והיד החזקה היא הגבורה שבשמאל המשלמת לעושי רעה כרעתו והנה בהוצאת ישראל ממצרים נטה ה' יד החזקה והכה שונאיו עשר מכות אשר לזה תהי' הנחת תפילין ביד כהה שלנו שהיא דוגמת יד החזקה מוציאה אותנו ממצרים וז"ש הכתוב כאן כי בחוזק יד ונכון עכ"ל. ונראה דטעם זה מכוונת יחד עם מה שאחז"ל בטעם הנחת תפילין על יד שמאל להיות מכוון כנגד הלב שבצד שמאל לשעבד בזה תאות ומחשבות לבנו לעבודתו ית"ש, דהנה כבר עמדו המפו' אהא