עצי חיים על מועדים פט

כמו ח"ש כל האדם הוי רק ח"ש דאינו רק כל כל דהוא וכמו שדרשו חז"ל מכל חלב על ח"ש, ויבואר המדרש שובה ישראל וגו' כל תשא עון היינו דכל עבירות הוא כל דהו ר"ל ח"ש מפני שישראל אינו עושה העבירה בכל לבו וא"כ הוא כמ"ש אשר לא השלים אח"כ השיעור ולכן תשא עון ובזה פליגי ר' יודן ור' נחמי' דר' נחמי' סובר כולהן שביק אפי' אם ח"ש אסור מה"ת מ"מ כיון שלא השלים השיעור ואם לאו דעכ"פ אכל ח"ש תסב פלגא עכ"פ ועל ח"ש הראשון יהא מהני תשובה אם הוא כאיסור אבל ר' יודן ס"ל דאפי' אם ח"ש אסור מה"ת מ"מ כשלא השלים השיעור אמרי' דלא עשה למפרע שום איסור וע"כ כל תשא עון ר"ל דהא בעלמא אמרי' ח"ש שהוא כל לא הוי איסור למפרע אם לא אכל ח"ש השני א"כ גם העונות שהוא חיש ג"כ תשא עון דהא איגלאי מילתא למפרע שלא עשה שום איסור וא"כ לכ"ע תשא עונותינו ויסלח לכל עדת בנ"י דהא אם לא השלים השיעור אח"כ אמרי' דאיגלאי מילתא למפרע שלא עשה איסור

סוגי' דכותבות הגסה

כח) מס' יומא דף ע"ט בעי רב פפא ככותבות שאמרו בגרעינתה או בלא גרעינתה ויש לבאר מה הגיעו לר"פ לשאול בעיא זו יותר מבכל השיעורין דהיא עם הגירעון דסתמו כפירושו ועי' בתוס' יוהכ"פ

ונראה דהנה בקידושין ע"ז ע"ב האוכל נבילה ביוכ"פ דאם נתנבלה ביוכ"פ לא חל איסור נבילה איוכ"פ ואפי' רבנן מידי והקשה בשער המלך פי"ז מה' א"ב הלא ביוכ"פ אינו חייב אלא בכותבות ונבילה הוא בכזית דהוא פחות הרבה מכותבות וא"כ מכי אכל כזית הרי נתחייב בנבילה ובהדיא אמרינן בשבועות בפ"ג דאע"ג דנשבע שלא לאכול נבילות אין שבועה חלה משום דמושבע ועומד מה"ס ואין אחע"א במפרש ח"ש כ"ע מודי דשבועה חלה מכש"כ בשאר איסורין דודאי אחע"א בכה"ג ע"ש ויש ליישב קושי' השעה"מ עפ"ד הנ"י בב"מ דף ל' דאמרי' שם דעשה דהשבת אבידה הי' דוחה ל"ת דטומאת כהן אי לאו דאין עשה דוחה ל"ת ועשה והקשה בנ"י הא לא הוי בעידנא דהא כי מטמא עצמו עבר על לאו ולא מקיים העשה עד דמהדר לי' למרא ותי' הרנב"ר ז"ל דהכא נמי מתעסק הוא במצות השבת אבידה בשעת עקירת הלאו וא"כ בשעה שעבר על הלאו מקיים העשה ואע"פ שלא נגמרה מלאכתו מה בכך ע"ש וא"כ מבואר דלענין עדל"ת דהטעם ג"כ דלא חל הל"ת משים דיש במקום הזה לקיים מ"ע ואין ל"ת חל על עשה ואמרי' דהתחלת המ"ע דוחה ג"כ הל"ת אע"פ שעדיין לא נגמרה המצוה מ"מ כיון דמתעסק הוא במצוה הוי כאלו כבר קיים המ"ע ולא חל הל"ת ועי' בטורי אבן חגיגה דף ב' בענין זה באריכות ע"ש ולא הביא הרנב"ר ולפ"ז י"ל דה"נ לענין אאחע"א אע"ג דאנבילה עובר מכי אכל כזית ולענין יוכ"פ אינו עובר רק אם אכל ככותבות מ"מ כיון דלא אפשר לאכול ככותבות רק אם יאכל קודם כזית ואם כן מתחלה כשאוכל כזית מתעסק הוא בזה שיאכל ככותבות הוי גם תחלת האכילה כאלו כבר גמר אכילתו ככותבות ולא חל איסור נבילה איוכ"פ ולא דמי להא שאם נשבע שלא יאכל ח"ש נבילה דחל השבועה דהתם שאני משום שלא אכל רק ח"ש נבילה וא"כ באמת לא עבר אלאו דנבילה ומשו"ה חל שבועה על ח"ש דנבילה אבל ביוכ"פ אם נגמר אכילתו שהוא בכותבות ואיגלאי מילתא למפרע דעל כזית שאכל מתחלה הוא מצטרף לעבור עליו משום יוכ"פ שפיר י"ל דלא חל נבילה איוכ"פ

והנה בנ"י שם מביא משם הר' ר' יהוסף הלוי שחולק על הרנב"ר בזה וכן משמע מתוס' בב"ב דף י"ג ד"ה כופין דכתבו שם דמשעת העראה קא עקר ללאו ועשה דפרו ורבו לא מקיים עד גמר ביאה ע"ש ועי' בנובי"ת אה"ע סי' קמ"א העלה דבהך סברא אי התחלת המצוה דוחה ל"ת או לא פליגו בזה רבא ורב אשי בזבחים דף צ"ז ע"ב ע"ש ולפ"ז י"ל דלמ"ד דהתחלת המצוה אינו דוחה לל"ת שוב יש להקשות כקושי' השעה"מ הנ"ל.