עצי חיים על מועדים ח

ידע מזה, עכ"ז וילכו שניהם יחדיו עוד בחמימותו ורצונו לעשות את רצון הקב"ה כיצחק שבא לו אומר מן החדש כנ"ל, וזה ביאור דבריהם ז"ל קח נא אין נא אלא לשון בקשה שלא יאמרו הראשונות אין בהם ממש ר"ל דאף שעמד בכל הנסיונות עכ"ז יש לבה"ד לחלוק ולומר דהן הי' רק חסידות בתחלתו והראי' שאחר זמן נתקרר זיקי אהבתי ולא אבה ללכת לקיים מצות בוראו א"כ גם הראשונות אין בהם ממש שאין לך אדם שאין לו שעה, וזה ירצה בדברי המדרש והא' נסה את אברהם, זש"ה נתת ליראיך נס להתנוסס מפני קושט סלה נסיון אחר נסיון ר"ל כי הנסיונות שקדמו לא נחשבו הם לבדם כי יש מקום לומר כי הוא רק בתחלתו משא"כ כאן ע"י מעשה, העקידה נתודע שבכל יום הי' בעיניו כחדשים מצות הבוב"ה ועמד במקום קדשו קושטא קאי ואחר הזמן לא בגד בי ושפת אמת תכון לעד, וזה שהביא המדרש גם סיפא דקרא מפני קושט סלה דייקא ר"ל דאף לאחר זמן הרבה עמד בחסידתו הראשונה, ומעתה יתבאר דברי המדרש בזמן שבא בשבת זכרון תרועה מזכירין אבל לא תוקעין דכבר הקדמנו דאם נעשה המצוה בפועל ממש אז נעשה התיקון והייחוד כראוי שזה סגולת המצות אמר ונעשה רצונו וזה הנקרא טבעו, משא"כ אם לא נעשה רק דוגמת המצוה אז ביותר צריך לזרז שיהי' בכוונה זכה ומבואר דאם חל בשבת שאין כאן עשיית המצוה רק אזכרתה וע"כ אמר בסמוך מעלה אני עליכם כאלו היום בראתי אתכם ברי' חדשה הכוונה כאלו היום קבלתם עליכם מצות ד' וכחדשים בעיניכם כחסידות בתחלתו כי כן צריך להיות אם נעשה רק דוגמת המצוה והבן. ג) ר"ה ט"ז א"ר אבוהו למה תוקעין בשופר של איל אמר הקב"ה תקעו לפני בשופר של איל כדי שאזכור לכם עקידת יצחק בן אברהם ומעלה אני עליכם כאלו עקדתם עצמיכם לפני, ונראה עפ"י אמרם ז"ל בברכות דף י' כל התולה בזכות אבות הקב"ה תולה לו בזכות עצמו ובזה פי' אאמו"ר זצלה"ה אמור אל הכהנים בני אהרן שיעלה בדעתם שזכו לזה בזכות אהרן ואח"כ ואמרת אליהם כי אז תולה לו בזכות עצמו הובא דברי' אלו בס' ייט"ל פ' אמור וז"ש בגמ' תקעו לפני בשופר של איל כדי שאזכור לכם עקידת יצחק בן אברהם ר"ל אשר תדעו נאמנה כי לא בזכותכם תוכלו לצאת בדימוס ביום המשפט רק בזכות אבות מה שאזכור לכם עקידת יצחק בן אברהם וע"כ הוסיף ואומר בגמרא יצחק בן אברהם ר"ל להזכיר זכות שניהם ואז מעלה אני עליכם כאלו עקדתם עצמיכם לפני ר"ל יתלה הקב"ה בזכות עצמיכם ולכן נ"ל הטעם דבר"ה שחל בשבת מזכירין אבל לא תוקעין עפ"י שכתב הזוה"ק בפ' יתרו ד' פ"ט ע"א וכל דנטר שבתא כאלו נטר אורייתא כולא וכתיב אשרי אנוש יעשה זאת ובן אדם יחזיק בה שומר שבת מחללו ושומר ידו מעשות כל רע אישתמא מאן דנטר שבת כמאן דנטר אורייתא כלא עכ"ד וכיון שכן דבשמורת שבת כמאן דנטר אורייתא כלא אין צריך לזה לתלות בזכות אבית כנ"ל דבכח שמירת שבת וגם שמונע עצמו מלתקוע עבור אזהרת לבל יחללו השבת בלא"ה תולין לו בזכות עצמו כי הוי כאלו נטר אורייתא כלא והבן. ד) במסורה זכרון תרועה, אין זכרון לראשונים, אין זכרון לחכם עם הכסיל [ב] לפרש דברי הגמ' ר"ה כ"ט יום טיב של ר"ה שחל להיות בשבת במקדש הי' תוקעין אבל לא במדינה מנה"מ א"ר לוי בר לחמא כתיב אחד אומר שבתון זכרון תרועה דמשמע רק זכרון תרועה ולא תרועה ממש וכתיב אחד אומר יום תרועה ל"ק כאן ביו"ט שחל להיות בשבת אמר רבא אי מדאורייתא במקדש היכי תקעינן וכו' אלא אמר רבא רבנן הוא דגזרו שמא יטלנו בידו וילך אצל הבקי ללמוד ויעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים עכ"ד הגמ' והקשו המפורשים הא מצינו כמה דברים ששייך ג"כ הך גזירה דשמא יעבירנו ולא גזרו כמו במילה להעביר האיזמל ובקריאת התורה בשבת וכדומה ולא גזרו בהו ומדוע בשופר החמירו ביותר ובפרט שהוא להעלות זכרונותן של ישראל לפני אביהם שבשמים וכמ"ש התוס' שם דמשו"ה תוקעין בכל מקום שיש שם ב"ד לפי שלא רצו לבטל לגמרי משום דשופר מעלה זכרון של ישראל לפני אביהם שבשמים עיי"ש [ג] לפרש מ"ש בשם רס"ג הטעם לתק"ש לפי שבו ביום