עצי חיים על מועדים עח

לבו יצא ואם לא כיון לבו לא יצא ופריך וכי כוון לבו מאי הוי הא לא מכוין לבו אדעתא דידי' ומשני הכא בשליח ציבור עסקינן דדעתי' אכולי' עלמא ולכאורה קשה הא מדברי הגמ' נראה דמלשון אם כוון לבו משמע דלא מכוין אדעתי' דידי' להוציאו דאל"כ מאי פריך לפי הס"ד וא"כ מאי מתרץ דהוא שליח ציבור דהא עכ"פ לא כוון לבו להוציא אחרים ויש לתרץ ע"ד אגדה עפימ"ש אחאזללה"ה בייט"פ לשבת תשובה דרוש כ"ח לפרש גוף הפלוגתא בענין מצות צ"כ מלבד הפשוט עפי"מ דאיתא בר"ה דף ד' האומר סלע זו לצדקה בשביל שיחי' בני ה"ז צדיק גמור וכתבו התו' שם ובפ"ק דפסחים דף ח' דהא דאמרי' אל תהי' כעבדים המשמשים את הרב עמ"ל פרס היינו בתוהא על הראשונות וא"כ משמע באינו תוהא לא איכפת לן כלל ויש עוד שיטה דעבודה עמל"פ הרי זה עובד את עצמו ולא מיקרי עבודת ה' אלא דצדקה שאני דמותר ע"מ שיחי' בני דמצינו במעשר דכתיב בחנוני נא בזאת ולפ"ז י"ל למ"ד מצ"כ היינו שצריך שיכיון לצאת ידי חובתו לעשות לו נחת רוח ולא להנאת עצמו בשביל ק"פ וכדומה ומ"ד מאצ"כ היינו שאין צריך להתכוון לשמו ית"ש אלא אפי' מכוין בו בו בשביל ק"פ נמי יצא דלא גרע מאלו כפאו ואכל מצה דנעשה בלי כוונה כלל דיצא עכ"ד עיי"ש והנה מביא בייט"ל פ' ראה בשם הספה"ק בהא דכתיב אם בחקתי תלכו וגו' ונתתי גשמיכם וגו' דקשה וכי מזהיר לעשות עמלק"פ ותו למה אמר בלשון רבים ותירצו עפ"מ דאיתא בס"ק דקידושין שהעולם אחרי רבו נידון ע"כ יראה האדם את עצמו ואת כל העולם כאלו חצי' זכאי וחצי' חייב עשה מצוה אחת אשריו שהכריע א"ע ואת כל העולם לכף זכות עבר עבירה אחת אוי לו שהכריע א"ע ואת כל העולם לכף חוב וא"כ היינו טעמא דלא כתבה התורה בלשון יחיד דאז הי' מקום לומר דמותר עמלק"פ לזה כתבה התורה בלשון רבים והכוונה בזה דבשביל שכר ועונש של רבים ראוי ונכון לעשות למען לא יכריע את העולם לכף חוב כ"א לזכות להיות להם טוב עוה"ז כי מקיר הטוב רוצה להטיב לעולמו וזה עצמו הוא מצוה להציל נפשות מישראל עיי"ש ולפע"ד י"ל דמותר בשביל רבים עמלק"פ כיון דלעשות בזה טובה לרבים הוי כמו לדקה דמותר עמלק"פ אפי' לעשות צדקה עם יחיד ומכש"כ להציל רבים ודאי דמותר עמלק"פ ולפ"ז יתבאר דברי הגמ' הנ"ל הכא בשליח ציבור דדעתי' אכולי' עלמא ר"ל דהא דס"ל למ"ד מצ"כ היינו שצריך לכוין לשמו ית' ולא להנאת עצמו וכיון דבשביל רבים מותר לכוין עמלק"פ אפי' אינו מכוין בלתי לה' לבדו וע"כ אמר דהא דאם כיון לבו יצא מיירו באמת כפי הס"ד שלא כיון לבו אדעתי' דידי' ומ"מ יצא אפי' למ"ד מצ"כ כיון דאיירו בשליח ציבור דדעתי' אכולי' עלמא היינו להכריע לכף זכות כל העולם ובשביל רבים מותר עמלק"פ וע"כ הכא כ"ע מודו דבשביל רבים אמרי' מצות א"צ כוונה

ויתבאר דברי הפייט באין מליץ יושר מול מגיד פשע וכו' וצדקינו במשפט המלך המשפט דהא כבר נתבאר דבתשובה מיראה היינו יראת העונש בשביל החטא זדונות נעשית לו כשגגות וא"כ לכאורה קשה מה מהני תשובה מיראה הא זה הוי כעובד את עצמו ותשובה הוא מ"ע וצריך כוונה לשמו ית' ולא בשבילו ולעצמו אך כיון דיחיד ששב מוחלין לו ולכל העולם וא"כ דבתשובה כך הוא המדה דמכריע את העולם לכף זכות שנמחל לכל העולם וע"כ גם מיראה דהוא כעובד עמלק"פ נמי יש לעשות דהא בשביל רבים להכריע את העולם לטוב מותר וז"ש באין מליץ יושר מול מגיד פשע דהא בתשובה מאהבה זדונות נעשות כזכיות ומכל המצות נעשית מליץ ופרקליטו אחד וא"כ מהמצוה אשר נעשית ע"י תשובה מאהבה נעשית ג"כ מליץ יושר אבל בתשובה מיראה דאין נעשית הזדונות כזכיות וא"כ אין מליץ יושר מן הפשעים ויש לבעל דין לומר דאם אין מליץ יושר היינו שעשה תשובה מיראה מה מהני דהא היי כעובד את עצמו וע"כ אמר וצדקינו במשפט לשון רבים דאחד ששב עושה צדקה לכל העולם וע"כ גם בתשובה מיראה נמי מהני דהא בשביל רבים מותר עמלק"פ, ויתבאר שובה ישראל וגו' כי כשלת בעונך היינו אם ישוב אל ה' משום שהוא ירא ממכשול ע"י העון ר"ל תשובה מיראת העונש אמרו אליו כל תשא עון