עצי חיים על מועדים עז

בדינו כיון ששניהם הם שווים בזה שחטאם הי' על שלא הי' לבם מסור בידם בלי שום תערובות ועל כן א"ל מה נעשה בדינו במה ירצה בעבודה כזה אל אדוניו א"ל עשיתי תשובה ונתפשרתי דהנה תשובה מיראת העונש או העדר השכר אינו בא מקרב ולב איש דהא אינו חפץ בעצם התשובה כי אם ברצון עצמותו ולטובתו נתכווין אך בתשובה מאהבה זה הוא מלבו של אדם ותוכיותו לאהוב את את האמת לא בשביל חפצו ותאוות נפשו והנה בתשובה מיראה אינו נמחק כל העון רק נשאר לו שריד דהעון מזיד נחשב עוד כשוגג ועל כן הוא כעין פשר דבר בין תשובה מיראה שנחשב כשוגג ובין תשובה מאהבה דנמחק כל העון וע"כ אמר לו קין כמדתו שעשה עבודתו רק מחמת יראה ולבו הי' רחוק ממנו וע"כ התשובה לו רק כעין פשר שנעשה כשוגג מהעון מזיד ולכן אמר לו עשיתי תשובה ונתפשרתי מיד פתח אדה"ר ואמר מזמור שיר ליום השבת היינו כמו שמצינו לענין שמירת שבת דהעיקר תלוי בלב כדי לקיים מצות בוראו דהא כמה בטלני איכא בשוקי ועיי' בייט"ל פ' ויקהל השומר שבת הבן עם הבת לא' ירצו כמנחה על מחבת ר"ל כמו שדרשו חז"ל גבי מנחה אחד המרבה וא' הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים עכ"ד ז"ל וע"כ הזכיר את יום השבת שכן בשמירת שבת צריך לעבוד לה' שיהא לבו נכון ואמת בכוונה רצוי' ובזה לבו מסור בידו להקדישו לשמים וזש"ה ובשוב רשע מרשעתו עליהם הוא יחי' ואמרי' בגמ' דהכתיב מדבר בתשובה מאהבה הבא מעומק הלב עד שנתעורר לשוב לה' לא בשביל טובתו והנאתו כי אם מחמת שהקדיש לבו לשמים ועל כן עליהם הוא יחי' כי עבודה שהיא בא מהלב ממנו הוא תוצאות חיים כי הלב הוא חיות כללי לכל האיברם

יז) שובה ישראל עד ה"א כי כשלת בעונך אמרו אליו כל תשא עון וקח טוב ודקדקו הלשון קרי לי' מכשול דמשמע שוגג וקרי לי' עון דמשמע מזיד גם מהו וקח טוב ונראה עפ"מ שאמרו חז"ל עבירה גוררת עבירה מצוה גוררת מצות וכתבו המפורשים משום שטבע המצוה להמשיך עליו כח הקדושה לכל הגוף וממילא אם נתרבה הקדושה אליו יוסיף כח ואומץ לעשות חיל בעבודת השי"ת ועל כן מצוה גוררת עוד מצוה ע"י הקדושה שנתרבה אצלו וידועת הפכים בשוה דעבירה גוררת עבירה מפני שממשיך עליו רוח כח מסטרא דמסאבה ח"ו והוא הגורמת וסבה להטותו מני הדרך אשר ילך בה דרך הישר עיי' בדבריהם ובזה יש לומר מה שמברכים קודם עשיית כל מצוה אשר קדשנו במצותיו וצונו דהול"ל אשר קדשנו וצונו ל"ל במצותיו וי"ל דר"ל אשר קדשנו היינו שנמשיך לנו קדושה במצותיו ע"י מה שאנו עושים המצוה בזה נמשך לנו קדושה להבא וזש"ה שובה ישראל וגו' כי כשלת בעונך היינו ע"י העון נמשך ממנה עוד מכשול וזה כל פרי העבירה וע"כ נכשל עוד וזהו כמו שוגג כיון שהעבירה עצמו גורם לו ולא ברצונו אמרו אליו כל תשא עון היינו אם ישוב לה' אז וקח טוב ר"ל מלבד שיתכפר לו העונות ע"י התשובה עוד וקח טוב היינו מצד הקדושה של המצוה דתשובה יקנה לעצמו מקח טוב ויתקדש בזה כל הגוף כי מכח המצוה יקנה קדושה לעצמו וטוב לו

יח) שובה ישראל עד ה"א כי כשלת בעונך ובגמ' יומא גדולה תשובה שזדונות נעשית לו כשגגות ופריך מהא דאר"ל דזדונות נעשות כזכיות ומשני כאן מאהבה וכאן מיראה והקשו המפורשים מדוע לא הוכיחם רק על תשובה מיראה גם להבין כל תשא עון וקח טוב מהו וקח טוב ארפא משובתם אוהבם נדבה כי שב אפי ממנו ובגמ' שם תני ר"מ אומר גדולה תשובה שבשביל יחיד שעשה תשובה מוחלין לו ולכל העולם שנאמר כי שב אפי ממנו מהם לא נאמר אלא ממנו ויש להבין קישור הדברים לאשמעונין זה הכא דייקא ובדברי הפייטן באין מליץ יושר מול מגיד פשע תגיד ליעקב דבר חק ומשפט וצדקנו במשפט המלך המשפט וכו' ויש להבין דאם אין מליץ יושר ח"ו במה יצדק במשפט דהא אומר המלך המשפט דמשמע דהכל במשפט

ונראה דהנה בגמ' ר"ה דף כ"ח קסבר רבא מצות אין צריכות כוונה ומותיב בגמ' הי' עובר אחורי בית הכנסת ושמע קול שופר אם כוון