עצי חיים על מועדים סט

התנצלות שהי' לבו נאנח בשעת מעשה על כל נעלם אם טוב ואם רע היינו אם מן האדם עצמו הי' נעלם אם הוא עושה טוב או רע מפני שהותרה לו וא"כ שלא הי' לבו דוי בשעת עבירה וע"כ בכה"ג יבא במשפט עד הא' יבא דבר שניהם היינו על המעשה וגם המחשבה

ובזה י"ל הטעם הא דמהני התשובה לתקן העונות וגם דדוקא לישראל מהני תשובה אבל לא לאוה"ע משום דבאמת יש לו התנצלות שלא עשה העבירה רק בשברון רוח ומפני שהי' יצרו תקפו ולא הי' בו כח לעמוד נגדו וכל זה אם אח"כ מתחרט בחרטה גדולה וחושב בלבו איך לא שמתי על לבי לעמוד על נפשי להמלט מעצת היצר הפורש רשת ללכוד החיים מיד כל האדם משא"כ אם גם עתה ח"ו אחר העבירה שאין לו אז חמות היצר אל העבירה וג"כ אינו מתחרט א"כ נראה בעליל שלא עשה מחמת אונס ובשברון רוח, ולכן אם עשה תשובה חי יחי' משום שאיגלאי מילתא למפרע כי מתחלה לא עשה בכל לבו רק בעצבון רוח ונפש וכל זה דוקא בישראל אבל בעכו"ם דבלא"ה ידעינן אשר כל רעתם לפניך כנ"ל דמה שעושין עבירות הוא בכל תאותם וחפצם ורצונם א"כ לא יפלא הטעם אשר לא להם מהני תשובה אחר שכבר עשהו את העבירה למלאות תאותו נגד רצונו ית"ש

ובזה יש לפרש הגמ' ביומא דף פ"ז האומר אחטא ואשוב אחטא ואשוב אין מספיקון בידו לעשות תשובה ובגמ' מקשה תרי זימני ל"ל ומשני כדרב הונא אמר רב כיון שעבר עבירה ושנה בה נעשית לו כהיתר וקשה להבין וכי בשביל זה שנעשה לו כהיתר הלכך אין מספיקין בידו לעשות תשובה ואמאי ולהנ"ל י"ל כיון דכל עיקר התשובה הוא משום דע"י החרטה דהשתא איגלאי מילתא למפרע דבשעת מעשה העבירה הי' לבו דוי אבל אם נעשה לו כהיתר הרי עושה העבירה בכל לבו ע"כ אין מספיקין בידו לעשות תשובה, ויתבאר השתא הכתוב שובה ישראל וגו' כל תשא עון היינו דכל העבירות הוא כל דהו ר"ל ח"ש מפני שישראל אינו עושה העבירה בכל לבו וא"כ הוא ח"ש אשר לא השלים אח"כ השיעור ולכן תשא עון ובזה פליגו ר"י ור"נ דהנה אם נאמר ח"ש מותר מן התורה ממילא כל העבירה אין לו בה אלא ח"ש ולא עבר מן התורה אבל אם אסור מה"ת גם ח"ש מן העבירה מיקרי עבירה וע"כ אמר ר' נחמי' כולהון שביק אם אמרי' ח"ש מותר מה"ת ואם לאו דאסור מה"ת תסב פלגא ותשבוק פלגא אבל ר' יודן ס"ל דאפי' אם נאמר אסור מה"ת מ"מ כיון שלא השלים השיעור לכ"ע למפרע לא עשה איסור וע"כ כל תשא עון היינו כמו בעלמא אמרי' ח"ש שהוא כל לא הוי איסור למפרע אם לא אכל אח"כ ח"ש השני כ"כ גם עונות שהם ח"ש ג"כ תשא דהא למפרע לא הוי איסור וא"כ לכ"ע עונינו תשא ותסלח לכל עדת בני ישראל

יא) שובה ישראל עד ה"א וגו' כל תשא עון וקח טוב ונשלמה פרים שפתינו ויש להבין קישור הדברים כל תשא עון להא דקח טוב [ב] לבאר דברי המדרש פ' וישב עה"פ וישב ראובן אל הבור והיכן הי' בשקו ובתעניתו הי' עסוק וכו' הה"ד וישב ראובן אל הבור א"ל הקב"ה מעולם לא חטא אדם לפני ועשה תשובה ואתה פתחת בתשובה תחלה חייך שב"ב עומד ופותח בתשובה תחלה זה הושע שאמר שובה ישראל והוא תמוה' הלא אדה"ר וקין ג"כ עשו תשובה, גם הלשון לפני צב [ג] לבאר הא דתשובה מיראה זדונות נעשית לו כשגגות ותשובה מאהבה זדונות נעשות לו כזכיות ויש להבין כיון דהתשובה הוא מ"ע בתורה כדכתיב ושבת עד ה"א א"כ כששב על חטאיו מקיים בזה מ"ע וא"כ גם בתשובה מיראה אמאי לא נעשית לו כזכיות כיון דמקיים בזה מ"ע דתשובה [ד] לתרץ קושי' התוס' בהא דכתיב ולקחתם לכם וגו' ושמחתם לפני ה"א ובגמ' סוכה דרשו חז"ל לכם משלכם להוציא את השאול ואת הגזול, והקשו בתוס' שם דף ל' למה לי קרא להוציא את הגזול דבלאו לכם נפקא לן גזול משום מצוה הבאה בעבירה

ויש ליישב ע"ד אגדה עפי"מ דאמרי' בסוכה דף ל' מאי דכתיב כי אני ה' אוהב משפט שונא גזל בעולה משל למלך בו"ד שהי' עובר על המכס