עצי חיים על מועדים סח

פלגא ויש להבין במאי פליגו הני תנאי וגם במאי ספיק ר"נ אי כולהון שביק או רק פלגא גם להבין דברי המדרש תנחומא פ' האזינו דלישראל מהני תשובה ולעכו"ם לא מהני תשובה ולכאורה קשה כלום משא פנים יש בדבר ומה נשתנו בזה אלו מאלו גם לבאר דברי הכתובים סוף קהלת סוף דבר הכל נשמע וגו' כי זה כל האדם כי את כל מעשה הא' יבא במשפט על כל נעלם אם טוב ואם רע והדקדוקים רבו מאי סוף דבר וגם תיבת הכל נשמע אין לו ביאור וגם כל האדם דהול"ל כי זה האדם ותיבת כל שפת יתר לכאורה גם על כל נעלם מאי הוא הנעלם אם טוב הא על הטוב לא יבא במשפט כי טיב הוא

והנראה דהנה בייט"פ מביא בשם אא"זזלגה"ה לפ' הכתוב תבוא כל רעתם לפניך ועולל למו כאשר עוללת לי על כל פשעי כי רבות אנחותי וגו' והוא ע"ד שאמר דהמע"ה ה' נגדך כל תאותי שתאוותי לעשות דבר שנגד רצונך אבל אנחותי ממך לא נסתרה בשעת מעשה שהרי מאמין אני ויודע שלא טוב עשיתי אלא שהיצה"ר גובר עלי ואינני מושל ברוחי לכבוש תאותי ועכ"פ רע מר לי בשעת מעשה. וז"ש ועולל למו כאשר עוללת לי אם רבות אנחותי ולבי דוי בשעת מעשה כ"ש שראוי לענוש את אוה"ע אשר תבא כל רעתם לפניך שעושים נגד רצונך בלב ובנפש חפיצה עכ"ד ז"ל

והנה י"ל דהוא הטעם דאם עושה העבירה ודאגה בלבו על אשר עושה לא נחשב לו לעון כ"כ היינו עפ"מ דאמרי' ביומא דף ע"ג ועוד מקומות בש"ס באוכל חצי שיעור איסור דפליגו ר"י ור"ל אם אסור או מותר מן התורה ע"ש ויראה לומר דה"נ אם עושה עבירה במעשה בלי מחשבה דאינו נחשב לעבירה שלימה רק אם עושה במעשה ובמחשבה אבל מעשה בלי מחשבה אינו כי אם כמו חצי שיעור וכבר ביארתי בחידושי דלפי הטעם דר"י דחצי שיעור אסור מה"ת משום דחזי לאיצטרופי וכתב בפמ"ג סי' ס"ה דהיינו דחיישינן שמא ישכח ויאכל מעט מעט עד כדי כזית בכא"פ ולפ"ז כתבתי דהא דח"ש אסור מה"ת היינו דלכתחלה יש איסור לאכול ח"ש דילמא ישכח ויאכל אח"כ עד שיעור שלם אבל בדיעבד אם לא אכל רק חצי שיעור א"כ איגלאי מילתא למפרע אח"כ שלא עשה איסור דהא לא השלים לאכול כל השיעור ע"כ אח"כ אמרי' דנעקר האיסור למפרע ולא עשה שום איסור ותמכתי יתדותי ע"ז מגמ' נדרים דף י"ד דהא דקונם שלא אישן היום אם אשן למחר עיי"ש ולפ"ז י"ל דה"נ בכל העבירה אם לא עשה אותה במחשבה רעה אדרבה הי' בלבו דאגה ואנחה על שלא יוכל לכבוש יצרו אע"ג דעשה איסור בשעת מעשה מ"מ הא אח"כ כשעשה העבירה בשברון רוח ונפש אם כן איגלאי מלתא למפרע שלא עשה איסור כ"כ כי אם רק כמו ח"ש ע"כ משו"ה י"ל מליצה ישרה על ישראל שלא יהא נחשב כ"כ לעון המעשה כיון שעושה העבירה בלי מחשבה רעה, והנה ביומא דף פ"ז אמר ר' הונא כיון שעבר עבירה ושנה נעשית לו כהיתר ע"ש א"כ לפ"ז י"ל בעבר ושנה כיון שהותרה לו שוב אין בלבו אנחה על העבירה א"כ יש בידו ח"ו עבירה שלימה במחשבה ובמעשה ע"כ חזר הדין דאין לו שום התנצלות על מעשה העבירה, ויתבאר הכתובים הנ"ל סוף דבר הכל נשמע את א' ירא וגו' ר"ל דסוף איגלאי מילתא למפרע הכל נשמע אפי' בשעת העבירה את א' ירא דאח"כ לא השלים את העבירה במחשבתו וע"כ הוא כאוכל ח"ש ולא השלים השיעור דלא עשה איסור למפרע ואמר הכתיב כו זה כל האדם ר"ל כי זה היינו אם לא עשה העבירה רק כמו ח"ש וע"כ אמר הכתיב ברמז כי זה כמאמר חז"ל בב"מ דף ה' רמז למודה במקצת מהכתוב אשר יאמר כי הוא זה וה"נ כי זה [היינו אם לא עשה רק מקצת העבירה כגון שעשה מעשה בלי מחשבה] כל האדם הוי רק ח"ש דאינו רק כל כל דהוא וכמו שדרשו חז"ל מכל חלב על ח"ש ואמר הכתיב אח"כ דאע"ג דעל עבירה יש התנצלות שלא הי' אלא במעשה ולא במחשבה אבל אם הותרה לו ונעשית כהיתר לזה אין לו לומר שלא הי' עבירה בכל לבו דהא אם נעשית לו כהיתר לא הי' לבו דוי בשעת העבירה ונמצא העבירה ח"ו שלימה במעשה ובמחשבה והיינו שאמר הכתיב כי את כל מעשה יבא א' במשפט ר"ל שזהו המעשה דייקא אשר יוכל לבא במשפט ואין לו