עצי חיים על מועדים סא

שלא מילא אחר רצונו ית' שמו בקיום מצותיו ואז כל תשא עון כלה משמע שלא ישאיר לנו שום חטא והבן

ד) שובה ישראל עד ה"א כי כשלת בעונך וגו' כל תשא עון וקח טוב ונשלמה פרים שפתינו ובגמ' יומא אמר ר"ל גדולה תשובה שזדונות נעשית לו כשגגות כי כשלת בעונך הא עון מזיד הוא וקרי לי' מכשול ופריך והא אמר ר"ל גדולה תשובה שזדונות נעשית לו כזכיות שנאמר ובשוב רשע מרשעתו וגו' עליהם הוא יחי' לא קשיא כאן מאהבה כאן מיראה ויל"ד בלשון הקרא מה הוא עד ה"א ולעיל בגמ' אמר מכאן דגדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד וגם זה צ"ב גם למה בתשובה מאהבה נעשית כזכיות הא עכ"פ לא עשה שום מצוה האין די במה שסר עונו וחטאתו תכופר ועוד א"כ מצינו חוטא נשכר גם האיך משמע לחלק בין מאהבה ובין מיראה

ונראה עפימ"ש הרא"ש בפ' לולב הגזול גבי אתרוג במתנה ע"מ להחזיר וצריך שיתנהו לו במתנה גמורה ע"מ שיחזיר ואחר שיצא בו מחיוב הנותן ליתן לו מתנה בשעת חזרה אבל אם אמר יהא במתנה עד שתצא בו ואח"כ יהא שלי כבתחלה לא יצא בו דהוי כשאול משום דקנין הגוף שהוא רק לשעה לא הוי כקנין הגוף ובקצה"ח סי' רמ"א סק"ד הביא דברי הרב ר' אביגדור כהן צדק שהוא בתשו' הרא"ש סי' ל"ה שחולק ע"ז דקנין הגוף לשעה ג"כ מיקרי קנין הגוף עיי"ש ובנתה"מ האריך בדברי הרא"ש ומסיק כדבריו להלכה ונלע"ד להביא ראי' לדברי הראש ע"ד אגדה מהא דאמרי' בנדרים דף ל"ח א"ר יוחנן בתחלה הי' משה למד תורה ומשכחה עד שניתנה לו במתנה שנאמר ויתן אל משה ככלתו לדבר אתו וגו' ופי' במהרש"א שם ע"פ מ"ש במדרש ככלתו חסר שנתן לו הקב"ה התורה כחתן הנותן לכלה שנותן בעין יפה ומתנה שלא להחזיר עכ"ד עי"ש ומשמע דכל זמן שהי' לומד ומשכחה ולא הי' לו התורה קנין עצמיית שאינה חוזרות מאיליו לא הי' התורה לו כמתנה אך אח"כ כשנתנה לו הקב"ה במתנה לא הי' משכחה דזהו מיקרי מתנה אם הוא חלוטה ביד המקבל לעולם והוא ראי' לדברי הרא"ש הנ"ל דקנין הגוף לשעה לא מיקרי מתנה ויש לפרש בזה דברי הכתיב כי לקח טוב נתתי לכם היינו כיון שהקב"ה נתן לנו את התורה במתנה גמורה ולכן תורתי אל תעזובו כמו מתנה שהוא חלוטה קנין עולמית ועד"ז נתן לנו את התורה כן לא ימוש התורה הזאת מפינו תמיד ולעולם

והנה נ"ל הטעם דתשובה מאהבה זדונות נעשות כזכיות עפימ"ש אא"ז ז"ל בייט"ל פ' ראה דהמובחן להכיר ערכו וכוונתו אם הוא זכה וצלולה בלתי לה' לבדו או כוונתו לעצמו בשביל יראת העונש או אהבת השכר כי בהיות כוונתו זכה בעבודתו ית"ש אזי יקום על מעמדו וצא יפול ממנו משא"כ אם כוונתו לעצמו אז אינו במעמד אחד כי בפעם יפול הנופל ממנו וז"ש שפת אמת תכון לעד ועד ארגיעה לשון שקר עכ"ד עיי"ש ובזה יתבאר דאם עשה תשובה מאהבה והוא עבודה אמיתית א"כ הוא לו לעולם ויקום על מעמדו מסיבת תשובה זו לשמור ולעשות ולעבדו מעתה בלי הפסק ועל כן נעשית לו כזכיות דהא ע"י התשובה זו הוא לו הכנה דרבה לעבודת השי"ת ועל כן הכל נעשית לו כזכיות וכמ"ש המפורשים דהכנה למצוה הוא ג"כ כעושה מצוה אבל בתשובה מיראה היינו יראת העונש או בשביל קבלת שכר א"כ עבודתו איננו נצחי ולפעמים יפול ממנו כנ"ל ועל כן אינו נעשות לו כזכיות רק נשאר רושם קיים ר"ל ותשובה ההוא אינו הכנה לעבודתו ית"ש כיון שיכול לחזור לאולתו ח"ו ובזה יש לפרש דברי המדרש ולקחתם לכם ביום הראשון וגו' הה"ד תודיענו אורח חיים שובע שמחות את פניך נעימות בימינך נצח וצ"ב ויש לומר דהנה ידוע דסכות הוא זמן שמחתינו היינו שבימים האלה אנו עושים תשובה מאהבתו ית"ש ולא מכח יראת העונש כיון שעל רחמיו הרבים אנו בטוחים שבימים אשר עברו עלינו מר"ה עד יוהכ"פ הי' כולם שווין לטוב לנו וכולנו לחיים טובים בספר נכתבו ונחתמו והנה עבודה שהוא מאהבה הוא נצחית ולא יפול ממנו וכבר הבאתי דעבודת שהוא לו לאדם נצחית