עצי חיים על מועדים מז

להשי"ת במדת חסד כיון דזה ממילא בא אליו מדת אהבה בנדבה וא"כ לא בא לידי נסיון במדת החסד דהא השי"ת נותן במתנה ובעזר א' למי שיש לו י"ש נותן לו מדת אהבה רק לאברהם שהי' מדתו אהבה וא"כ מדת היראה לא יבא לו במתנה מעצמו והכל בידי שמים חוץ מי"ש ולכך עליו הי' קטרוג ואח"כ א' נסה את אברהם דייקא אם יוכל לעמוד בנסיון מדת היראה וכמבואר בזוה"ק הנ"ל דהא אברהם לא הוי בי' דינא כלל מקדמת דנא ע"ש וא"כ יתבאר דלהכי לא כתיב והא' נסה את יצחק כיון דיצחק במה דעביד דינא לא מיקרי בי' נסיון דהא זהו ממדתו והנה אם יעשה מעשה העקידה באהבה ותשוקה מ"מ זה לא נחשב לנסיון דהא מדת אהבה בא בנדבה ומתנה אבל עיקר הנסיון הי' לאברהם דלא הי' דינא בי' מקודם וכיון דיראה אינו בא בנדבה ורק ע"י עצמו וע"כ הוא נסיון גדול

ויתבאר המדרש עמוד לי בזה שלא יאמרו הראשונות אין בהם ממש ר"ל כיון דעד עתה הי' מדתו של אאע"ה במדת החסד שהוא אהבה וא"כ למי שהוא עובד את השי"ת ביראה א"כ אח"כ האהבה בא לו בנדבה ומתנה ולא נחשב לו זה לנסיון כלל כיון שאין צריך למדה זו לעבודה רבה וא"כ בזה הנסיון אין בו ממש למי שהוא במדתו מדת היראה ורק לאאע"ה נהפוך הוא שכל השתי מדות הי' לו לנסיונות כיון שעיקר מדתו הי' קודם רק בבחי' החסד ואח"כ אשתלם ג"כ במדת היראה ונתנסה בנסיון אחר נסיון והיינו כדברי המדרש בהעקידה נתת ליראיך נס להתנוסס נסיון אחר נסיון כיון מקודם נתנסה במדת אהבה ואח"כ במדת היראה, ויתבאר ג"כ למה דוקא ע"י השופר מזכירון זכות העקידה ולא ע"י דבר אחר וי"ל ג"כ כיון דידוע דהשופר בא לעורר לב האדם לתשובה מיראה כדברי הטו"ז ריש ה' ר"ה והוא מדברי הכ' היתקע שופר בעיר והעם לא יחרדו והיינו שנתעורר ע"י השופר מדת היראה ולהנ"ל דהעיקר נסיון של אאע"ה הי' שעבד עבודתו במדת היראה אחר שאשתלם לעדת אהבה ולזכר הנסיון של העקידה בא רק ע"י השופר שמעורר ליראה וזהו הנסיון של א"א במדת היראה אחר שאשתלם במדת החסד ויתבאר המד"ר אשרי העם יודעי תרועה כדי לעורר לבבם ליראה את ה' ולהזכיר זכות העקידה שנתנסה אאע"ה במדת היראה אח"כ שנתנסה מקודם במדת החסד ועי"ז הם מכירים לפתות את בוראם בתרועה ולשון מכירים היינו שהם אוהבים בכל לבם ממילא ונתפתה להם דבמי שיש לו י"ש נותן לו מדת אהבה בנדבה

לח) בחדש השביעי באחד לחודש וגו' ובמדרש ר' חמא בר"ח פתח כה אמר ה' גואלך קדוש ישראל אני מלמדך להועיל לך מדריכך בדרך תלך אם אתם מבקשים לזכות בדין תזכירו זכות אבות שנאמר באחד זה אברהם וצ"ב ובגמ' ר"ה דף ט"ז ע"א אר"א למה תוקעין בשופר של איל כדי שאזכור לכם עקידת יצחק בן אברהם ומעלה אני עליכם כאלו עקדתם עצמיכם לפני ובפ' עקידה ויה' אחר הדברים האלה והא' נסה את אברהם וגו' ופירש"י אחר דבריו של שטן וכו' וצ"ב גם מה שהקשו בראשונים למה כתיב נסה את אברהם והלא גם יצחק נתנסה שמסר עצמו לעקידה, ויאמר קח נא ופירש"י נא לשון בקשה אמר לו בבקשה ממך עמוד לי בזה הנסיון שלא יאמרו הראשונות לא הי' בהן ממש ויש להבין אמאי נאמר לו בלשון בקשה ולא בלשון צווי גם מדוע אם לא יעמוד בזה הנסיון יאמרו שגם הראשונות אין בהם ממש גם להלן יען אשר עשית את הדבר הזה וגו' ל"ל

ונראה דהנה בילקוט שמיני עה"פ ויאמר משה זה הדבר אשר ציה ה' תעשו וגו' אותו היצה"ר תעבירו מלבבכם שתהא עבודתם מיוחדת לפניו כשם שהוא יחיד בעולמו ופי' א"א זלל"ה בייט"פ לר"ה אות י"ב הכוונה אותו יצה"ר המכניס בלבו של אדם מחשבות בלתי רצויות בתורה ובעבודה למען עצמו להתנאות ולהתפאר נמצא עושה מצוה לא בשביל שהוא מצוה כ"א בשביל דבר אחר להנאתו או לק"פ וכש"כ בצורכי גופו להשביע תאותו וכדומה תעבירו מלבבבם שתהא עבודתכם בשביל שהוא מצוה וגם בעניני הגשמיות מיוחדת לפניו וז"ש זה הדבר אשר צוה ד' וגו' ר"ל שתעשו אותו בשביל