עצי חיים על מועדים מה

אולי פיו ולבו אינם שווין אבל ביטול חמץ ותרומה במחשבה שהוא רק נגד הבורא ית"ש שהוא החוקר לב ובוחן כליות אצלו המחשבה נגלה וחשוב כמעשה ממש ומתורץ קושי' הרשב"א וז"ש אל תבא במשפט כלומר כאשר הוא במשפט שבינינו שאינו מועיל דברים שבלב ובפה כי אז לא יצדק לפניך וכו' כי שחורה אני במעשה אך נאוה אני בלב כי אם מלפניך שנגלו כל תעלומות משפטינו יצא ואז עיניך תחזנה משרים שבלבבינו והטוב מצדינו רק ההיפוך הוא מצד היצה"ר כאשר גלוי וידוע לפניך עכ"ד ז"ל עיי"ש

ויתבאר בזה משה"כ תקעו בחדש שופר שהוא כדי לקבל על עצמינו למסור נפשינו לה' במחשבה והוא נחשב לפניו כמעשה במסירת נפשינו בפועל ממש כי חק לישראל הוא לפי"מ דאמרי' בגמ' קידושין דף מ' דבישראל מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה ע"כ צונו השי"ת לתקוע בשופר ואמר משפט לא' יעקב ר"ל אע"ג דדברים אינן דברים וא"כ ג"כ לישראל מאי מהני מה שמקבל עליו בלב למסור נפשו וע"כ אמר הכתוב משום דהמשפט הוא לא' יעקב שהוא בוחן כליות ולב לכן המחשבה חשוב אצלו כמעשה והנה ידוע מה שחקר העיקרים מאמר ג' פרק כ"ח איך יהי' שלימות לנפש מחלק המשפטים שבין איש לרעהו הלא אינם אלא תיקון המדיני ויושב העולם והעלה כי הם נותנים שלימות לנפש מצד המחשבה והכוונה שמכוון בהשמרם לקיים מלות השם לא בשביל תיקון המדיני לבד ועד"ז אמר והי' מעשה הצדקה שלו' בקיבוץ המדיני ועבודת הצדקה שמכוון בשביל מצות ה' שזה העבודה בצדקה יגרום השקט ובטח עד עולם עכ"ד עיי"ש ועי' ביט"ל פ' שמיני נמצא לפי"ז דבאוה"ע דמחשבה טובה שלהם אין הקב"ה מצרפה למעשה לא שייך בהם מצות צדקה ע"כ אפילו אם משיירין פאה לא נחשב להם למצוה והוי כאלו מכלין שדותיהן כיון דלא נחשב להם למצוה וזש"ה אוה"ע שמכלין שדותיהן אעשה כלה כיון דבהם לא שייך כלל מצות פיאה כיון שהוא מצוה התלוי עיקר במחשבות בני אדם דהוא ג"כ כצדקה מצות שכלי התלוי במחשבות האדם לצורך קיבוץ המדינו ובזה נכון שפיר מצוה זו לתק"ש שהוא לקבל עליו מקרב איש ולב עמוק למסור נפשו לה' ומשו"ז הוא חק לישראל דייקא ולא לאוה"ע ובזה דמי ממש מצות תק"ש למצות פיאה כאשר נתבאר

לו) בחדש השביעי באחד לחדש ובמד"ר ר"ל בשם ר"ח ב"ר חנינא פתח כה אמר ה' גואלך קדוש ישראל אני ה"א מלמדך להועיל מדריכך בדרך תלך מסקיר לך כמה דהדין מסאסא מסקיר להדא פרתא וכו' אמר הקב"ה לישראל בני אם אתם מבקשים לזכות לפני בדין ביום הזה תהי' מזכירון זכות אבות ואתם זוכין לפני בדין בחדש השביעי באחד זה אברהם שנאמר אחד הי' אברהם וכו' עכ"ד המדרש וי"ל מהו אשר הקב"ה מלמד לנו להועיל [ב] גם למה נקרא אברהם בשם אחד ומאי מעליותא הוא לגבי'

ונראה עפימ"ש הטו"ז סי' א' סק"ב בפירוש דברי הטור אני מעורר השחר ואין השחר מעיר אותי דהנה יש שני מיני התעוררת תחלה נתעורר למטה ואח"כ בא עליו התעוררת העליון לסייע לו וע"כ שיבח דוד את עצמו שהי' במעלה כ"כ שהתעוררת שלו מלמטה א"צ לסייע התעוררת העליון וע"כ אמר אני מעורר את השחר ומעלה זאת אינו אלא לדוד וכיוצא בו עכ"ד הט"ז ובזה פירשתי דברי המדרש נשא פ' י"ז וז"ל מי הקדימנו ואשלם מדבר באברהם שמעצמו הכיר בוראו ולא הי' אדם אחר שלימד אותו איך להכיר את המקום אלא מעצמו הכיר אותו עיי"ש וי"ל ג"כ לפי הנ"ל דאברהם ג"כ לא הי' צריך להתעוררת שלמעלה כמו דוהמע"ה רק מעצמו העיר את רוחו בקרבו ותחל לפעמו מאיליו מבלי שום סייע ועזר מזולתו וז"ש לשון מושאל שלא הי' אדם שלומד אותו איך להכיר בוראו ר"ל מעצמו לקח מקח טוב לעצמו ובשביל זה בדין הוא שיטול שכרו כיון שאין אחר גורם לו לעזרו לעבודת השי"ת רק הוא לבדו ועי' מ"ש בדרושים לחג השבועות והנה מצינו בספה"ק דביו"ד ימי תשובה הקב"ה מעורר אותנו בלי התעוררת דלתתא כמש"ה ואדם אין בארץ לעבוד את האדמה ובזה פי' מוזללה"ה בתפלה למשה עזרי מעם ה' אף שאין כאן התעוררת דלתתא לזה אמר עושה שמים