עצי חיים על מועדים מד

והנה בר"ן פי' דברי הגמ' למה תוקעין כשהן יושבין ותוקעין כשהן עומדין פי' כיון שעתידין לתקוע כשהן עומדים דתקיעות שעל סדר הברכות הן עיקר למה תוקעין כשהן יושבין ואמרי' כדי לערבב השטן פי' להכניע את היצה"ר כדכתיב אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו דשטן היינו יצה"ר וכדר"ל דאמר הוא שטן הוא מה"מ הוא יצה"ר עכ"ד עיי"ש ויש לבאר בזה דהיינו ג"כ דברי הירושלמי הנ"ל וכוונו לדבר אחד דמה שאמרו כדי לערבב השטן ר"ל כיון דהשופר בא לעורר ולהחריד לבב העם לחשובה ולחרטה עי"ז נתעורר רצון עליון שיתחרט כביכול על מה שברא היצה"ר וע"כ נתערבב בזה השטן שמגיע זמנו למתבלע מן ארעא דהא הקב"ה כביכול מתחרט על מה שבראו וז"ש בירושלמי זימנא חדא בהול ולא בהול דהא ע"י תק"ש שתוקעין בפעם הראשון ועתה הוא משום מצוה לחוד עוד לא בהול ודאי ואך מורא יעלה על ראשו אולי יתעוררו העם לתשובה ויגרם החרטה למעלה על זה שברא היצה"ר ועל כן בהיל ולא בהיל אבל כד שמע תניינא בהיל ודאי דהא מוכח מהא דתוקעין שני פעמים שהשופר בא לעורר לתשובה דהא כיון שתוקעין על סדר הברכות למה תקעו מקודם כשהן יושבין וע"כ דתקיעות הראשונות הי' להחריד הלבבות ולכן כד שמע תניין אמר ודאי זהו שיפורא דיתקע בשופר גדול ר"ל השתא ודאי יתעורר שיתקע בשופר ותעבור רוח הטומאה מעל הארץ ויתבלע השטן דהא מדתוקעין כשהן יושבין ותוקעין כשהן עומדין מוכח דתק"ש בא לעורר לתשובה ובזה הרי יתעורר החרטה למעלה על שברא את הוצה"ר ומטא זמני' למיתבלע

ויתבאר דברי הכתוב תקעו בחדש שופר היינו שיש לתקוע בשופר והוא לעורר העם לתשובה כדי שיתעורר החרטה למעלה על בריאת יצה"ר ואימתי בכסה ליום חגינו בעת שהלבנה נתכסה היינו בר"ח כי אז מסוגל ונוח יותר להתעורר מדת החרטה למעלה וטובים השנים כאחד כיון דבלא"ה כביכול מתחרט על שמיעט את הירח ואמר כי חק לישראל ר"ל כי הוא בבחי' חק בלי טעם ולישראל דייקא ולא לאוה"ע כי לאוה"ע לא מהני להו לתקוע בשופר וגם לא מהני לדידהו התשובה כי מדוע מהני התשובה הא מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול אך יען כי הוא משפט לא' יעקב ר"ל בשביל המשפט לא' יעקב ר"ל כיון שהמשפט לאלקים הוא על שברא היצה"ר וע"י התשובה נתעורר מדת החרטה למעלה וכביכול השי"ת מתחרט על שברא היצה"ר משו"ה מהני התשובה לישראל ולא לאוה"ע וז"ש המדרש בשעה שהוא יושב ועולה על כסא דין הוא עולה כיון דמה"ד לא מהני התשובה ובשעה שהוא נוטלין את שופריהן אימתי בחדש השביעי באחד לחדש וא"כ ע"י שהוא באחד לחדש אשר בלא"ה נתעורר מדת החרטה על מיעט הירח וגם ע"י החרטה שניהם כאחד טובים לעורר המדה ולכן הקב"ה עומד מכסא דין ויושב על כסא רחמים אשר כביכול השי"ת בעצמו ממליץ בעד ישראל ואשר הרעותי אני הוא שגרמתי להם

לה) בחדש השביעי וגו' זכרון תרועה וגו' כל מלאכת עבודה לא תעשו וגו' ובמדרש דרש סמוכין לענין שלמעלה דכתיב לא תכלה פאת שדך בקצריך וגו' אוה"ע שמכלין שדותיהן אעשה כלה ישראל שאין מכלין שדותיהן כד"א לא תכלה וגו' לא אעשה כלה אימתי בחדש השביעי וכבר עמדו המפורשים מה ענין מצוה זו לזכות בדין בר"ה וגם מה שייכות הוא לתקיעות שופר גם לבאר הכתיב בתהלים תקעו בחדש שופר וגו' כי חק לישראל הוא משפט לא' יעקב וקשה כפל הלשון גם למה לא כתיב משפט ליעקב כמו שכתוב חק לישראל

ונראה עפימ"ש המפורשים בטעם של תק"ש שהוא כדי לזכור עקידת יצחק היינו כדי לזכור בעצמו עקידת יצחק לקבל עליו למסור נפשו לה' כמצווה עלינו ונקשתי כאשר אבותינו הגיעו לידי מדה זו וחשוב לפני הקב"ה ביום הזה כאלו קרבנו לפניו נפשינו היחודה ובזה תסור עונינו וחטאתינו תכופר כיון שמחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה והנה הקשה הרשב"א הא דמהני בחמץ ביטול בלב ותרומה ניטלת במחשבה הלא דברים שבלב אינו דברים ותי' מוזלל"ה בייטב פנים לר"ה אות ל' דזהו דוקא בין איש לרעהו שאינו מבין מחשבות כי