עצי חיים על מועדים מ

כיון שבניקל הי' לו לעשותם דהא השיג טעמם ונימוקם אבל עתה ידעתי שרצה לקיים א"א גם מה שלא השיג משכלו ודעתו ובזה ניכר גודל נסיונו ובזה יש להשיב להשטן מה היא חבתו של הקב"ה לאאע"ה ואמר הכתוב אח"כ ויאמר אברהם ה' יראה אשר יאמר היום בהר ה' ר"ל מה שנאמר לו היום אל תשלח ידך וגו' כיון שמזה מוכח עיקר הנסיון אבל מה שנאמר לו אתמול לשחוט את יצחק והלך לקיים מצות ה' זה לא הי' רבותא אצל אאע"ה שקיים כל התורה רק היום שנודע שלא הי' מצוה וא"כ ניכר שהי' נסיון גדול ע"כ ביקש אאע"ה אשר ה' יראה בכל שנה לסלוח לישראל עי"ז שנאמר היום אל תשלח ידך כי זהו עיקר נסיון הגדול שעמד בו אאע"ה

והנה מצינו אמרו חז"ל דבמתן תורה המלאכים הי' חפצים לקבל התורה ואמרו תנה הודך על השמים ואמר להם הקב"ה כלום יצה"ר יש בכם והיינו דלהמלאכים אין להם נסיון אם יעשו ככל התורה הזאת כיון שאין להם יצה"ר וישיגו טוב טעם ארחות חיים ובקל יוכלו לקיים כיון שאין להם עם מי ללחום ולכבוש את היצה"ר אבל לא כן באדם כי הוא ידע יצרו אשר בקרב איש וצריך בכל עוז ותעצומות לעמוד בנפשו נגד היצה"ר אשר מתחדש ומתגבר על האדם בכל יום ולכן בחר בנו ה' ונתן לנו את תורתו כי לנו הוא נסיון גדול אם יזכה את ארחו לקיים את התורה כמצווה עליו משא"כ במלאכים שאין להם נסיון כיון שאין להם יצה"ר ולפ"ז י"ל דהשופר בא להזכיר זכות מתן תורה שקבלו ישראל את התורה אע"ג שהוא להם נסיון גדול לכבוש היצה"ר, והנה נסיון העקידה הי' ג"כ משו"ז כיון שלא הי' א"א משיג טעמו ונימוקו והוא לו לחק בלי טעם וע"כ נחשב לו לנסיון וא"כ י"ל דבגמ' דאמרי' תקעו לפני בשופר של איל ואני אזכור לכם עקידת יצחק בן אברהם היינו ע"י השופר שהוא להזכיר זכות מתן תורה שקבלו ישראל התורה שהי' להם לנסיון ע"י היצה"ר ובזה אזכור לכם עקידת יצחק שהי' עיקר הנסיון ג"כ משום שלא השיג טעמו ולא הי' נו דבר זה בקל לעשותו כמו שאר המצות שקיים א"א כל התורה ובזה מעלה אני עליכם כאלו עקדתם עצמיכם לפני היינו מזה יחשוב הקב"ה לטובה לנו ולזכות כמו שקבלנו התורה שהוא לנו לנסיון גדול כן אלו הי' הקב"ה מצוה עלינו מצות עקידה הי' גם אנחנו עקדנו עצמינו לפניו ית"ש כיון שכן קבלנו התורה בדרך נסיון לעשותם וזשה"מ אשרי העם יודעי תרועה יודעים ומכירים לפתות את רבונם בתרועה היינו ע"י השופר שבא להזכיר זכות מתן תורה וגם להזכיר ענין העקידה ועי"ז זכור יזכור לנו הקב"ה מעשה אבות לבנים דראוי לנו ג"כ כמו שקבלנו התורה ללכת בהם אם כי בא ע"י נסיון כן עקדנו עצמינו לפניו ובזה עומד מכסא דין לכסא רחמים ומתמלא עלינו ברחמים

לב) בחדש השביעי וגו' זכרון תרועה מקרא קודש ובמדרש א"ר יאשי' כתיב אשרי העם יודעי תרועה וכי אוה"ע אינם יודעים להריע וכו' אלא שהם מכירים לפתות את בוראם בתרועה וכו' ובמסורה זכרון תרועה, אין זכרון לראשונים: אין זכרון לחכם עם הכסיל

ונראה עפ"ד אבא מארי זצוק"ל בדרוש לר"ה אות י"ג לפרש הירושלמי מובא בתוס' ר"ה דף ט"ז כד שמע קול שיפורא זימנא חדא בהיל ולא בהיל וכד שמע תניין אמר ודאי זהו שיפורא דיתקע בשופר גדול ומטי זימני' למתבלע ומתערבב ולית לי' פנאי למיעבד קטגורי' ע"כ ויתבאר עפמ"ש הטעם בתק"ש ע"פ פשוטו שהוא כדי להחריד את לב האדם והוא קורא עורו ישנים משינתכם כדכתיב היתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו עוד כתבו בטעם תק"ש כדי להמליך עלינו את ממ"ה הקב"ה בר"ה יום שנברא העולם ושכן דרך המלכים שתוקעין לפניהם בחצוצרות להודיע תחלת מלכותו, והנה לפי טעם הראשון שהוא כדי לעורר לב האדם לתשובה יש עוד מקום להשטן לקטרג למה אך עתה ע"י קול השופר רוצים לעורר משינתם ועד השתא אמאי לא אתית לגבאי אמנם לפי טעם השני שהוא כדי להמליך את הבוב"ה לא יוכל לקטרג כלל כי מזה ניכר שהם אוהבים את ה' ותוקעים להמליך את הבוב"ה וב"ש עלינו ומכבר