עצי חיים על מועדים רצ

ג) אשירה לה' כי גאה גאה וגו' ופירש"י אשירה לה' משמע לעתיד מכאן לתחיית המתים מה"ת ויש לדקדק מנ"ל דמשמע לעתיד לאחר תחיית המתים הא נוכל לומר דרק להבא משמע לאחר זמן, ונראה עפימ"ש ביש"מ פ' יתרו לתרץ מה שהקשו המפרשים מה דמצינו נכון יהי' הר בית ה' בראש ההרים דהקשו הלא הי"ת בוחר בנמוכים כמבואר בפרק ד' דמס' מגילה ותירצו דבאמת ודאי כבוד שמים להיות מקום כבודו והשראת שכינתו ברומו של עולם אך קודם שנתגלה מלכותו כי בכל משלה רצונו י"ת להסתיר לבוש הגאות ע"כ בחר לו ה' לשכון במקום נמוך אבל לעתיד שיתגלה מלכותו אז ותלבש בלבושו ההדר לו ה' מלך גאות לבש עכ"ד ז"ל בקיצור עיי"ש ועי' מ"ש בדרוש לחנוכה וז"ש אשירה לה' כי גאה גאה ותרגומו ארי אתגאי על גיאתנא וקשה ע"ז הלא משבחו של מקום הוא בענותונותו ולכן בוחר בנמוכין וע"כ מפרש רש"י אשירה לה' היינו לאחר תחיית המתים שיתגלה כבוד מלכותו כי אפס בלתו ואין זולתו ואז יתלבש ברומו של עולם וה' מלך גאות לבש כנ"ל

ד) אשירה לה' כי גאה גאה פירש"י על כל השירות וכל מי שאקלס בו עוד יש בו תוספות וכו' זה א' ואנוהו וגו' פירש"י בכבודו נגלה עליהם והי' מראין אותו באצבע וכו' ונראה לפרש עפימ"ש ביש"מ פ' אמור איך אנו משבחין ומפארין בפיוטים בהרבה שבחים וקילוסין וקשה ע"ז דבגמ' ברכות ל"ג אמרי' האי דנחית קמי' דר' חנינא אמר הא' הגדול וכו' העזוז והאדיר וכו' כי סיים אמר לי' סיימתינהו לכולא שבחי' דמרך משל למלך בו"ד שהי' לו אלף אלפים דינרי זהב והי' מקלסין אותו בשל כסף והלא גנאי הוא לו והתירץ ע"ז עפ"י המדרש פ' לך ואף שבחו של הקב"ה אומרים מקצתו בפניו וכולו שלא בפניו דלא כדעת רבא דאמר להא דנחית קמי' דציבורא סיימתינהו וע"כ מותר לשבח להי"ת כיון דשכינתו בתוכינו ומלא כל הארץ כבודו והוי בפניו ואומרים רק מקצת שבחו עכ"ד עיי"ש וז"ש אשירה לה' כי גאה גאה על כל השירות וכל הקילוסין עוד יש בו תוספות וא"כ קשה האיך נשיר לה' להללו ולשבחו ולספר הודו והלא שייך לומר וכי סיימתינהו לשבחא דמרך וע"כ אמר זה א' בכבוד נגלה עליהם והי' מראין אותו באצבע ואין לך השראת שכינה יותר מזה וע"כ מותר לומר שירות ותשבחות להי"ת כיון דהוי בפניו ואומרים רק מקצת שבחו ועיי' מ"ש בפ' משפטים

ה) הים ראה וינוס ובמדרש מה ראה ראה ישראל באים ורכוש מצרים בידם והוא פלאי, ונראה עפ"י דברי הגמ' ברכות דף וא"ו סוף דבר הכל נשמע את א' ירא וגו' כי זה כל האדם מאי כי זה כל האדם כל העולם לא נברא אלא לצוות לזה ויש לפרש עפימ"ש בפ' בא בטעם הדבר מה שבקש הקב"ה והזהיר את ישראל לישאל להם ממצרים כלי כסף וזהב עפ"י האמור בחוה"ל דמה שאדם עושה מצות ומעש"ט ה"ה שלו ועוסק בשל עצמו אבל מה שעוסק בעניני גשמיות ה"ה כאלו עושה בשל אחרים עי' במשל סוף שער הבחינה ועפ"ז פי' הסדש"ש ואיש את קדשיו לו יהי' ר"ל כל מה שהאדם מתעסק בקדשים היינו מלות ומעש"ט המה לו קנין עצמיות עיי"ש וע"כ הזהיר הקב"ה את בנ"י שינצלו את מצרים דאם יהי' עושים זאת מעצמם ולא ע"י צווי הקב"ה מה תועלת בדבר ואינו להם שלהם דמה שעוסק בענין גשמיות הרי הוא כאלו עוסק בשדות אחרת וע"כ כשצנטוו מאת הי"ת שישאלו איש מאת רעהו א"כ היא מצוה בדבר והרי היא שלהם ולעצמן, וז"ש בגמ' אם את א' ירא ואת מצותיו ישמור כי זה כל האדם ר"ל זהו מה שעוסק במצות הוא של האדם לו ולעצמו קנין בעצם וע"כ כל העולם לא נברא אלא לצוות לזה דכל מה שבעולם משועבד לזה לעשות רצונו כיון שהוא שלו ונכנע תחתיו אבל במי שעוסק בעניני גשמיים מי הוא זה שישועבד לו כיון דגם מה שהוא שלו אינו שלו וכאלו הוא עוסק בשדות אחרות וז"ש המדרש מה ראה וינוס ראה רכוש מצרים בידם היינו שהי' הרכוש שלהם דמה שיש ביד אדם הוא שלו וזהו מפני שבא להם הרכוש לא כאדם העוסק בעניני גשמיים כ"א שבא להם במצוה ע"י צווי הקב"ה