עצי חיים על מועדים רעה

איש שה באם אינו ענין דשליחות אפי' היכא דל"ל שותפות

מד) ע"ב בגמ' א"כ נכתוב רחמנא לפי אכלו מאי איש שמעת מיני' תרתי והקשה במהרש"א בפ"ב דקידושין דנפ"ל הא דר' יצחק מאיש לפי אכלו ופריך הא מיבעי' לי' דשוחטין את הפסח עה"י ומשני סבר לה אין שוחטין עה"י ואמאי לא משני כי הכא דתרתי שמעת מיני' גם מה שהקשה במקנה בקידושין שם דאמרי' מנין ששלוחו של אדם כמותו שנאמר ושחטו אותו וגו' דהו"ל להוכיח מכל שחיטת הפסח כיון דאין שוחטין עה"י ואין שנים שוחטין כמבואר בחולין דף כ"ט וע"כ דאחד שוחט בשליחותו של חבירו

ונראה דהנה בקידושין שם אמרי' לר' יונתן דמפיק לי' להאי קרא דושחטו אותו שכל ישראל יוצאין בפסח אחד שליח בקדשים מנ"ל דהא שאני התם דאית לי' שותפות בגווי' ומשני מויקחו להם איש שה ופריך ודילמא התם נמי דאית לי' שותפות בגווי' ומשני א"כ תרי קראי ליל והקשו המפורשים מאי מעליותא דשותף בחלק שלו משליח דעלמא שאינו שותף ועי' בפנ"י שם ונלע"ד דהנה בקידושין דף כ"ג אמר רב הונא הני כהני שלוחי דרחמנא דאי ס"ד שלוחי דידן נינהו מי איכא מידי דאנן לא מצי עבדינן ואינהו מצי עבדי והקשו הראשונים הא בעיא הוא בנדרים אי כהני שד"ר או שלוחי דידן ואמאי לא איפשטא מהא דר"ה ותי' הרשב"א שם דהתם בעבודת הכשרות בזר כגון שחיטה והפשט קבעי והא דר"ה בקבלה וזריקה דאין כשרות בזר ומשו"ה קאמר ר"ה דשד"ר הם דכל דלא מצי עביד לא משוי שליח עי"ש ומבואר מתוך דברי הרשב"א דעבודה שיכול לעשות בעצמו כגון שכשירה בזר אמרי' דשלוחי דידן נינהו אבל במה שאין יכול לעשות בעצמו א"כ לא מהני שליחות ע"כ בהכרח אמרי' דשד"ר נינהו ולפ"ז י"ל דבגמ' דקאמר שאני התם דאית לי' שותפות בגווי' ר"ל משום דס"ל כמ"ד דאין שוחטין הפסח עה"י וכיון דאין שנים שוחטין כאחד ולפי הס"ד דלא ידעינן דשליחו של אדם כמותו א"כ כיון דאין אחד שוחט בשביל חבירו ממילא כל שחיטת הפסח אע"ג דשחיטה כשרה בזר מ"מ בפסח הוי השחיטה כזריקה והקטרה דאמרי' בי' דשלוחי' דרחמנא נינהו דהא כל היכא דלא מצי למיעבד בעצמו רק ע"י שליח אמרי' דהוי שד"ר וה"נ כיון דאין שוחטין הפסח עה"י הוי שוחט הפסח כיון דהבעלים לא יכלו בעצמם לשחוט כמו הכהנים לגבי זריקה והקטרה ומיושב קושי' המפורשים דהא דפריך בגמ' דאית לי' שותפות בגווי' לאו משום מעליותא דשותף לענין השליחות אך משום דאין שוחטין עה"י ומשו"ה הוי השנים שותפים בהפסח וא"כ האחד שוחט בשביל חבירו ג"כ וא"כ י"ל שוב כיון דאי אפשר רק ע"י שליחות אמרי' דשלוחי דרחמנא נינהו אבל משום שליחות לא משמע דמהני ומשו"ה פריך בגמ' שאני התם דאית לי' שותפות בגוי' אבל בעלמא שליחות מנ"ל

ומיושב קושי' המקנה דהו"ל להוכיח שליחות מהא דאין שוחטין עה"י ולהנ"ל י"ל דהא אם שוחט בשביל חבירו משום שחבירו אי אפשר לשוחטו דאין שוחטין עה"י מזה ליכא למילף שליחות דהא אם א"א כל אחד לשוחטו בעצמו א"כ הוא שד"ר ולא שלוחי דידן אך לריב"ק דמשמע לי' מקרא דצריך כל אחד מישראל לשחוט הפסח וכמ"ש התוס' שם וכיון דאינו שוחט אלא אחד וא"כ משמע דאע"ג דהוא שליח הבעלים מ"מ אמרי' שליחו של אדם כמותו ומוכח מזה דמהני שליחות ומיושב קושי' המהרש"א דהנה להנ"ל לר' יוחנן הא דליכא למילף שליחות מושחט אותו משום דאית לי' שותפות בגווי' היינו כיון דאין שוחטין עה"י וא"א לשחוט בעצמו הוי שד"ר דבלא"ה מאי מעליותא דשותף בחלק של חבירו יותר משליח דעלמא וכנ"ל וא"כ לפ"ז ליכא למימר כקושי' המהרש"א דתרתי שמעת מינה דשוחטין את הפסח עה"י כיון דהתם קאי למ"ד אין שוחטין עה"י דאל"כ הקושי' דגמ' מעיקרא ליתא די"ל דשפיר איכא למילף שליחות מושחטו אותו גם לר' יונתן ול"ל דאית לי' שותפות בגווי' דהא כל עיקר מה שאמר בגמ' דאית לי' שותפות היינו רק משם דאין שוחטין עה"י וא"א לשחוט בעצמו והוי שד"ר אבל