עצי חיים על מועדים רעד

מאי פירכא כולי' האי הא איכא למימר מר דריש לי' הכי ומר דריש לי' הכי עיי"ש עוד הקשה במהרש"א לקמן ע"ב ואלא מאיש לפי אכלו ההוא מיבעי' לי' דסוחטין את הפסח עה"י ומשני שמעית מיני' תרתי והקשה במהרש"א דבפ"ב דקידושין דפריך נמי כי הכא ומשני דס"ל אין שוחטין את הפסח עה"י אמאי לא משני כי הכא

ונראה עפ"מ שהקשה במקנה בקידושין לריב"ק דיליף דשליחו של אדם כמותו מושחטו הו"ל להוכיח מכל שחיטת הפסח כיון דאין שוחטין עה"י ואין שנים שוחטין וע"כ דאחד שוחט בשליחתו של חבירו ואפי' אי נימא דס"ל שוחטין את הפסח עה"י מקרא דאיש לפי אכלו אכתי מוכח שליחות מדאיצטרך קרא דשוחטין את הפסח עה"י ומתרץ המקנה עפ"מ שהקשה התוס' אמאי לא דחי דההוא דריב"ק מיירי דאית לי' שותפות בגווי' כדאמר לר' יוחנן ובזה מיושב דריב"ק בא להוכיח מקרא יתירה דיש שליחות מושחטו אותו אפי' בלא שותפות משום דבשותפות לא צריך קרא והא דמקשה בש"ס ודילמא דאית לי' שותפות היינו דוקא לר"י דלדידי' לא מייתרא קרא דושחטו דיליף מיני' שכל ישראל יוצאין בפסח אחד עכ"ד ומבואר מדברי המקנה דהא דמוכח שליחות מושחטו משום דהיכא דאית לי' שותפות מוכח מהא דאין שוחטין את הפסח עה"י ולמ"ד דשוחטין נמי מוכח שליחות באית לי' שותפות משום דהא דשוחטין צריך קרא ולפ"ז קשה לפום הס"ד דמאן דס"ל שוחטין את הפסח עה"י לא מפיק לי' מקרא דאיש וכו' רק כיון דלא ממעט קרא דאין שוחטין ממילא אמרי' דשוחטין א"כ שוב קשה הא ליכא למילף שליחות מושחטו אותו כדס"ל לריב"ק דהא י"ל משום דאית לי' שותפות בגווי' וכקושי' התוס' ועל כן יש לומר דהכי פריך ממאי דלהכי כדאמר ר"ש דילמא כדאמר ר"י הוא דאתא כיון דהלכתא דאכילת פסחים מעכבת ומיותר קרא דושחטו למילף מיני' שליחות וע"כ אמרי' דאין שוחטין את הפסח עה"י דאל"כ יש להקשות מנ"ל שליחות דילמא אית לי' שותפות בגווי' וע"כ פריך הגמ' לר' יוסי ממאי דלהכי דקאמר ר"ש דילמא כדאמר ר' יהודא דאלת"ה שליחות מנ"ל ומשני לא ס"ד דאין שוחטין דהא כתיב איש לפי אכלו ר"ל דמ"ד דס"ל שוחטין את הפסח עה"י נמי מוכח שליחות מדאיצטרך קרא דשוחטין ושפיר גם לר' יוסי יליף שליחות כדריב"ק דליכא למימר דמושחטו מיירי רק באית לי' שותפות דזה מוכח מדאיצטרך קרא דשוחטין ומיושב קושי' המהרש"א דהכא לר' יוסי דס"ל כריב"ק כמו שכתבו התוס' [בד"ה אי נימא] על כן אמרי' בהכרח שמעית מיני' תרתי אע"ג דקרא לא מייתרא ואיצטרך לכדר' יצחק או לכדר"ש משום דאי לא מוכח מהכתוב דשוחטין קשה שוב לריב"ק מנ"ל שליחות כנ"ל אבל התם דקאי לר' יונתן דיליף שליחות מויקחו להם על כן אמרי' כיון דאיצטרך לכדר' יצחק לא יליף דשוחטין ולא אמרי' שמעת מיני' תרתי רק לר' יוסי או ס"ל כריב"ק דהלכתא כוותי'

ובזה יש ליישב דברי הרא"ם בפי' החומש פ' בא עה"פ ושחטו אותו והביא שם רש"י הך דרשה דריב"ק ושחטו אותו וכי כולן שוחטין אלא מכאן ששלוחו של אדם כמותו וכתב הרא"ם וז"ל וא"ת ואמאי לא יליף הא מקרא דויקחו להם איש שה ועוד היכי יליף מהכא דילמא שאני התם דאית לי' לשליח שותפות בגווי' אבל שליח בעלמא לא וי"ל דנפקא לי' מהני ב' קראי דאם אין ענין להיכא דאית לי' שותפות בגווי' תנהו להיכא דל"ל שותפות עכ"ל והקשה במהרש"א (בקידושין] ובשער המלך הא לא פריך הגמ' ודילמא דאית לי' שותפות רק לר' יונתן אבל לריב"ק לא פריך כמ"ש התוס' והניחו בתימא ולהנ"ל מיושב דמשו"ה לא פריך בגמ' לריב"ק ודילמא דאית לי' שותפות בגווי' משום די"ל דריב"ק ס"ל אין שוחטין את הפסח עה"י ואי ס"ל דשוחטין י"ל דיליף לה דשוחטין מקרא וא"כ מוכח ג"כ שליחות מדאיצטרך קרא דשוחטין ומשו"ה לא פריך על ריב"ק דילמא מיירי באית לי' שותפות דהא באית לי' שותפות לא צריך קרא אבל לדידן דס"ל דשוחטין את הפסח עה"י וגם לפי מה דמוכח מגמ' קידושין דלא אמרי' תרתי שמעית מיני' וא"כ לא מוכח דשוחטין את הפסח עה"י מקרא וא"כ מושחטו אותו לא מוכח שליחות די"ל דמיירי דאית לי' שותפות ושפיר קאמר הרא"ם דנפקא לי' מהני ב' קראי מושחטו אותו ומקרא דויקחו להם