עצי חיים על מועדים רסז

בכך להשתנות אבל היכא שאין דרכן להשתנות מותר שלא אסרה תורה אלא בדרך ברייתן ולא כאשר נשתנו ועי' בתשו' א"זזלל"ה בהשיב משה סי' ל"ח שכתב ג"כ לפרש בזה מ"ש בפנ"י בביצה דף ל"ח דבמבשא"מ הוי כאלו הוסר האיסור ונתחלק ולכן גם בדבר שיש לו מתירין בטיל משום דבמבשא"מ נשתנה האיסור מברייתו ולא אסרה תורה נשתנה ע"ש ועי' בתשו' נחלת יעקב סי' ב' ומה שכתבתי על זה על הגליון השיב משה

לד) תוס' ד"ה הכל מודים והקשו הא דלא קאמר הכל מודים בחשב"ע משום דכתיב בהו אכילה וכו' ותמה בפנ"י הא בחב"ע ליכא מלקות כלל אפי' באוכל דרך אכילתן משום דהוי לאו הבא מכלל עשה וא"כ מעיקרא מאי קשיא להו עוד הקשו המפורשים דקארי לה מאי קארי לה כיון דכתיב בי' לשון אכילה אין כאן התחלת קושי' כלל

ונראה דהנה בקידושין דף נ"ז אמרי' בגמ' חולין שנשחטו בעזרה מנ"ל שאסור באכילה אמר ר' יוחנן משום ר"מ מה שלי בשלך אסור היינו קדשים בחוץ אף שלך בשלי אסור ופריך בגמ' מה לשלי בשלך שכן ענוש כרת אלא אמר אביי מהכא כי ירחק ממך המקום וזבחת ואכלת בריחוק מקום אתה זובח ואוכל ואי אתה זובח ואוכל בקירוב מקום ע"ש ולפ"ז י"ל דהתוס' הקשו לר"י דדריש ממה שלי בשלך וא"כ י"ל דיש איסור לאו ואיכא ג"כ מלקות [עיין במ"ל פ"ב דנזירות שמביא בשם הר"ן דלוקין על הנלמד במה מצינו] בשוחט חילין בעזרה וגם דלא כתיב לשון אכילה וי"ל דגם שלא כדרך אכילתן אסור ותי' התוס' כיון דהכא אליבא דאביי קיימין דהוא דריש מזבחת ואכלת לכן לא אמר אביי הכל מודים בחשב"ע

לה) בא"ד שמא משום דאין מזהירין מן הדין, והק' במהרש"א הא אביי קאמר בהדיא לקמן דלוקין על בב"ח אפי' שלכדה"נ משום דלא כתיב אכילה בגופי' ע"ש מה שתי' ולעד"נ ליישב ע"ד אחר קצת דהנה בהרא"ם הקשה ל"ל ג' פעמים לא תבשל כדי לאסור באכילה ובהנאה תיפוק לי' מלא תאכל כל תועבה כל שתעבתי וכו' לכ"א דלא תאכל איסור הנאה משמע ותי' כדי ללקות על אכילה והנאה דאי מל"ת כל תועבה אינו לוקה דהו"ל לאו שבכללות ועי' בפלתי סי' פ"ז סק"א מה שמפלפל בזה, והנה קשה דהכא מפיק איסור הנאה לבב"ח מק"ו תיפוק לי' מל"ת כל תועבה ואין לתרץ דל"ת כל תועבה הוי לאו שבכללות דהא בלא"ה לא לקי מק"ו דאין מזהירין מן הדין ויש ליישב עפ"ד הה"מ בפ"ב מה' מאכלות אסורות דבדבר שכבר אסור שוב ילפינן ק"ו כדי ללקות ע"ש וא"כ י"ל גם הכא כיון דנאסר בהנאה מל"ת כל תועבה אהני אח"כ הק"ו כדי ללקות על הנאה ולפ"ז י"ל דלמאי דמקשה התוס' הא דלא קאמר הכל מודים בבב"ח נמי הוי ידעי התוס' די"ל דאין מזהירין מן הדין אלא כיון דהאיסור הנאה הוא מל"ת כ"ת א"כ בכה"ג מזהירין מהדין וע"ז תי' התוס' כיון דעיקר אזהרה הוא מל"ת כ"ת א"כ כיון דמל"ת כ"ת לא נשמע רק דרך הנאתן דהא אכילה משמע דרך אכילה וא"כ שוב ליכא למילף ק"ו ללקות על הנאה בשלהדה"נ דהא מל"ת כ"ת אינו במשמע רק דרך הנאתן וא"כ מק"ו לחודא ליכא למילף מלקות על שלכדה"נ דאין מזהירין מן הדין ולפ"ז יש ליישב קושי' המהרש"א דהא דקאמר בגמ' תאמר בבב"ח שאין לוקין אלא דה"נ אטו בבב"ח אכילה כתיב בי' ומבואר דס"ל לאביי דלוקין על בב"ח שלכדה"נ מק"ו וקשה באמת האיך יליף אביי מק"ו למלקות הא אין מזהירין מן הדין ומוכרח לתרץ דאיסור הנאה לא יליף אביי מל"ת כ"ת כי אם ממקום אחר דלא משמע כדה"נ וכמבואר בחולין דף קט"ז ועי' בפלתי שם דסתם גמ' לא ס"ל בבב"ח מל"ת כ"ת וע"כ שפיר יליף לענין מלקות בשלכד"ה מק"ו אבל מ"מ כתבו התוס' שפיר דלא מצי למימר הכל מודים בבב"ח יכו' דהא איכא למ"ד דיליף איסור הנאה מל"ת כ"ת וא"כ גם מק"ו אין לוקין על שלכדה"נ דאין מזהירין מן הדין [ויתר הדברים בסוגי' זו כתבתי בסמוך בגמ' לקמן דף כ"ו].