עצי חיים על מועדים רסד

הא כיון שלא ידע שהוא דבר איסור א"כ לא מיחשב הנאה כלל ותי' דבהכי ריבתה התורה בפירוש שיתחייב על הנאה זאת עי"ש ולפ"ז י"ל דה"נ בכל איסורים דאם אכל בשוגג משו"ה חייב קרבן אע"ג דבשוגג לא חשוב הנאה והוי כאלו אכל שלא כדרך אכילתן דאינו חייב מ"מ בהכי דיברה תורה שיתחייב על אכילה כזאת, אמנם י"ל דאם לא הי' כתוב נפש לרבות השותה לא הי' אפשר לומר דאם שתה חמץ חייב בשוגג קרבן משום דשתה הרי הוא נהנה די"ל דרק במעילה דעיקר אזהרה הוא על שוגג וא"כ ריבתה התורה דהנאה בשוגג מיחשבה הנאה אבל בחמץ י"ל דכל עיקר מה שאסרה תורה חמץ בהנאה היינו אך במזיד כיון שהיא באמת נהנה אבל בשוגג דלא מיחשב הנאה לא עבר כלל על איסור ולכן צריך קרא לרבות השותה דהוא בכלל אכילה וגם בשוגג חייב קרבן כמו באכילה בשוגג דחייב אע"ג דאינה הנאה ומיושב קושי' המשנה למלך דמדאיצטרך לרבות השותה לא משמע דנהנה מחמץ אינו בכרת די"ל דבא לרבות דאפי' שתה בשוגג דצריך קרבן דמשום הנאה אינו חייב משום דבשוגג ליכא הנאה אבל משום שותה דהוא בכלל אכילה חייב קרבן

כט) תוס' ד"ה חולין שנשחטו בעזרה פ"ה איסור הנאה והקשה הא בנזיר דף כ"ט משמע דלגמרי לאו דאו' דאי לענין אכילה הוי דאו' תיקשו האיך הקרבן נאכל דמשמע התם שנאכל

ונראה דהנה בקידושין דף נ"ז חולין שנשחטו בעזרה מנ"ל דאסור אר"י משום ר"מ מה שלי בשלך אסיר בהנאה אף שלך אם שחטו בשלי היינו בעזרה אסור איכא למיפרך מה לשלי בשלך שכן ענוש כרת אמר אביי מהכא ושחטו וכו' לפי שנאמר כי ירחק ממך וגו' יכול אם שחט ישלכנו לפני כלבים ת"ל אותו אותו משליך לכלב ואי אתה משליך חשב"ע ע"ש ולפע"ד י"ל דנפ"מ אי ילפינן חשב"ע ממה שלי בשלך או מכי ירחק דהנה מהא דכי ירחק לא ילפינן רק אכילה אבל איסור הנאה יליף מאותו וא"כ למאן דיליף מאותו כר"י דכל איסורין שבתורה בהנאה ולדידי' אמרינן חשב"ע ל"ד א"כ י"ל דרק א"ה ל"ד כיון דרק הך ילפותא דאותו מפיק לדרשה אחריתא וא"כ י"ל דחשב"ע לענין אכילה שפיר מפיק לי' מכי ירחק וגו' אבל למאן דיליף ממה שלי בשלך א"כ אי ס"ל ל"ד והיינו משום דלא משמע לי' הך דרשה או דאית לי' פירכא כדאמר בגמ' מה לשלי בשלך שכן ענוש כרת א"כ כיון דליכא ילפותא לאיסור בחשב"ע ממילא אמרי' דלגמרי ל"ד גם לענין אכילה וא"כ לא קשה לרש"י די"ל דבנזיר קאי אי ילפינן משלי בשלך

אמנם מנ"ל לרש"י לחלק בהכי הא י"ל דהך ילפותא משלי בשלך מיפרך לגמרי וי"ל דהנה בנזיר שם דהאיש מדיר את בנו נזיר כדי לחנכו במצות ומקשה בגמ' והא קמייתי חולין בעזרה קסבר חולין בעזרה ל"ד ובתר הכי פריך האיך קא אכיל כהן מליקה הא קאכיל נבילה קסבר דאין שחיטה לעוף מן התורה וחולין בעזרה ל"ד ויל"ד למאי מהדר לומר עוד חולין בעזרה ל"ד הא כבר משני כן ונראה דהנה במקנה שם כתב האיך יליף ר"מ משלי בשלך ולא חש לפירכא שכן ענוש כרת ותי' דס"ל לר"מ כיון דאמרי' בזבחים דף כ"ז דמולק עוף בחוץ פטור מכרת וא"כ עוף יש ללמוד משלי בשלך דל"ל שכן ענוש כרת וס"ל ישנו לשחיטה בעוף מן התורה וא"כ יש למילף בהמה מעוף משום דהיא בשחיטה כמותה ע"ש וא"כ לפ"ד המקנה מבואר דאם אמרי' אין שחיטה לעוף מה"ת ליכא למילף משלי בשלך דהא איכא למיפרך שכן ענוש כרות והנה כתבתי לעיל דאם ילפינן משלי בשלך א"כ למ"ד ל"ד גם באכילה ל"ד וא"כ י"ל דה"ק בגמ' הא קאכל כהן נבילה ומשני אין שחיטה לעוף מה"ת וחולין בעזרה ל"ד ר"ל דהא בהא תליא דכיון דאין שחיטה לעוף מה"ת וליכא למילף לאסור חולין בעזרה משלי בשלך וממילא גם באכילה חולין בעזרה ל"ד והיינו דס"ל לגמ' הכא בנזיר דחולין בעזרה ילפינן משלי בשלך וא"כ אמרי' דחולין בעזרה אפי' באכילה ל"ד ומיושב קושי' התוס' על רש"י דהא רש"י מייתי הכא לאיסור חולין בעזרה מקרא דכי ירחק וגו' וא"כ להנ"ל דלמ"ד ל"ד היינו רק לענין הנאה וא"כ לא קשה קושי' התוס' מנזיר דהתם דמשמע דנאכל משום