עצי חיים על מועדים רסג

דר"א דא"ר אבהו כ"מ שנאמר לא יאכל ל"ת אחד איסור אכילה ואחד איסור הנאה במשמע והרמב"ם בפ"א מה' חמץ ה"ב כתב דחמץ בפסח אסור בהנאה דכתיב לא יאכל חמץ לא יהא בו היתר אכילה והקשה בלח"מ הא ברמב"ם בפ"ח מה' מאכלות אסורות פוסק כר"א דכ"מ שנאמר ל"י ל"ת אחד איסור אכילה וא"ה משמע א"כ לאיזה צורך הביא גבי חמץ דרשה דחזקי' גם הקשה באו"ח על הרמב"ם שם ה"ז דחמץ כל שהוא אסור מן התורה מדכתיב לא יאכל בצירי א"כ איך דרש תרתי ממשמעות זה ודלמא משום א"ה לחוד נכתב בצירי או משום איסור כ"ש לחוד עוד הקשה בכ"מ שם למה לי קרא בחמץ בפסח הא בכל איסורין שבתורה קי"ל חצי שיעור אסיר מה"ת

ונלע"ד דהנה בפמ"ג בפתיחה לה' בשר בחלב נסתפק אם בחצי שיעור ג"כ יש איסור משום הנאה וכמו באכילה דח"ש אסור מה"ת ועי' בצל"ח בזה סוגיא דהכא ולכאורה י"ל לסברת הרא"ם הובא במ"ל שם פ"א מה' חו"מ דס"ל דסתם אכילה הוא בכ"ש אלא דאתא הלכתא ואפקי' לקרא ממשמעותי' לעונש דלא הוי כ"א בכזית ושבקי' לקרא במשמעות לאיסורא וכתב במ"ל דהא תינח במצות ל"ת דכי אתא הלכתא לא עקרי' לקרא ממשמעותי' מכל וכל, אך במ"ע אי אמרת דאכילה אפי' בכ"ש משמע א"כ כי אתא הלכתא עקרי' לקרא מכל וכל ע"ש ולפ"ז י"ל לשיטת הרמב"ם בפ"ח מהמ"א דאין לוקין באיסורי הנאה על ההנאה א"כ י"ל דעל ח"ש ליכא איסור משום הנאה דהרי זה דומה למ"ע כיון דליכא עונש כי אתא הלכתא עקרי' למשמעותי' מכל וכל ה"נ כיון דבהנאה ליכא מלקות י"ל דבח"ש אתא הלכתא ואפקי' לאיסורא מכל וכל

אמנם י"ל לחזקי' דאית לי' חמץ בפסח אסור בהנאה מלא יאכל א"כ כיון דמחד קרא ידעינן איסור אכילת ואיסור הנאה י"ל אע"ג דהלכתא אפיקתי' לח"ש מ"מ איכא למימר דלאיסור הנאה לא אפקי' מכל וכל ולא אתא הלכתא רק לענין איסור אכילה ואפקי' לקרא ממשמעות לעונש אבל לגבי הנאה לא אפקי' ההלכתא כלום והלכתא שבקינן לענין האכילה, אבל לר"א אליבא דר"י דנפקא כל איסורין שבתורה שאסורין בהנאה מאותו א"כ הוא קרא מיותר לאסור בהנאה כל איסורין א"כ י"ל דכי אתא הלכתא ואפקי' לח"ש ממילא דאפקי' מכל וכל דהא בלא"ה עונש ליכא וע"כ גם לאיסורא אפקי' [והא דלא קאמר לקמן נ"מ בין חזקי' לר"א לענין ח"ש בהנאה י"ל כיון דר"ל ס"ל ח"ש מותר מה"ת אפי' באיסור אכילה א"כ לדידי' ליכא נ"מ] ומיושב דברי הרמב"ם הנ"ל מכל הני קושי' דהנה לדידן דקי"ל בכל מקום ח"ש אסור מה"ת א"כ מקרא דאותו אע"ג דמשמע איסור הנאה גם בחמץ מ"מ בח"ש לענין הנאה בחמץ לא משמע מהתם דהא כי אתא הלכתא אפקי' לח"ש גם לענין איסור לכן לענין חמץ מפיק לי' הרמב"ם איסור הנאה מלא יאכל וא"כ אמרי' דלענין ח"ש בהנאה לא אפקי' הלכתא ממשמעות וכל וכל וגם בח"ש יש איסור הן לענין אכילה והן לענין הנאה, ומיושב קושי' האו"ח איך דריש תרתי איסור הנאה וכל שהוא מלא יאכל ולהנ"ל איסור כל שהוא ממילא משמע דהא איסור הנאה נוכל למילף מאותו ורק הא דאיצטרך מלא יאכל לאיסור הנאה כדי לאשמעונין דגם בח"ש איכא איסור הנאה וא"כ ממילא מכש"כ יש למילף מזה איסור כל שהוא בחמץ ומיושב קושי' הכ"מ דא"צ קרא בחמץ בפסח לח"ש רק דממילא משמע מדאיצטרך בחמץ למילף דאסיר בהנאה ממילא משמע דח"ש אסור דאל"כ למאי צריך קרא דאסור בהנאה הא איכא למילף מאותו

כח) תוס' ד"ה כל מקום וא"ת יהא נהנה מחמץ בפסח בכרת והקשה במ"ל פי"ג מה' שגגות דהא מבואר בתוס' בפ' העור והרוטב דאיצטרך הנפש לרבות השותה משום דבהנאה ליכא כרת א"כ מאי קשי' להו על ר"א דהא מהתם מבואר דבהנאה ליכא כרת דאל"כ למ"ל קרא לרבות השותה דהא אם שותה הרי הוא ג"כ נהנה

ונלע"ד דהנה ביו"ד סי' קי"ט המוכר לחבירו דבר האסור ואכלו הלוקח צריך המוכר להחזיר לו הדמים וכתב בסמ"ע סי' רל"ד הטעם משום דאכילת איסור לא חשוב הנאה ועי' בישועת יעקב או"ח סי' תקפ"ו מהגאון בן המחבר דלפ"ז צריך להבין בהקדש דקי"ל דאינו חייב עד שיהנה א"כ אמאי חייב קרבן מעילה באכל הקדש בשוגג