עצי חיים על מועדים רנו

מוטל אלמא דלאו משום דהבית עתה שלו מספקא עי"ש ועוד הקשו המפורשים בדברי רש"י מה יש חילוק אם הבדיקה הוא דברי תורה או מדרבנן הא בין אם הבדיקה הוא דברי תורה או דרבנן יש ספק על מי מוטל לבדוק על המשכיר או על השוכר והמהרש"ל כתב דאי הוי בדיקת חמץ דאורייתא אמרינן דבודאי על המשכיר הוא מוטל לבדוק וקשה להבין הטעם לזה גם מה שהקשו התוס' אין לפרש הטעם כיון דשלו הוא ע"כ חייב לבדוק דא"כ אמאי נקט משכיר לחבירו בי"ד אפי' בי"ג יתחייב המשכיר לבדוק וא"כ לרש"י דמפרש דחמירא דידי' הוא והחמץ שלו א"כ קשה על רש"י אמאי נקט בי"ד אפי' בי"ג נמי יתחייב המשכיר לבדוק

ונראה דהנה בטור סי' תל"ו כתב בישראל היוצא מבית העכו"ם תוך למ"ד שא"צ לבדוק כיון שהעכו"ם נכנס בביתו אף אם נשאר חמץ ודאי מתייאש ממנו ואין לך הפקר גדול מזה עיי"ש ולכאורה קשה לפ"ז מאי בעי בגמ' אי על המשכיר לבדוק משום דחמירא דידי' הוא הא המשכיר כשיצא מהבית אתייאש מן החמץ והוא מונח עתה בחצר המושכר להשוכר [ושיטת רש"י ז"ל דחצר המושכר קונה לשוכר ואפי' לרמב"ם דאיני קונה לשוכר מ"מ בדעת אחרת מקנה אותו כתב הש"ך בסי' שי"ג דקונה לשוכר והכא הרי המשכיר הוי כדעת אחרת מקנה אותו כדי לפטור מטורח זה לבדוק החמץ] וצ"ל כיין דחוב הוא לו לטרוח בהבדיקה לא קנה לי' חצירו שלא מדעתו החמץ דהא עי"ז שיקנה החמץ יתחייב לבדוק ומשו"ה אף דהמשכיר אתייאש מהחמץ מ"מ לא מיפטר המשכיר לבדוק דהא כתב בנתיבות סי' רס"ב ובקצה"ח סי' ת"ז דבזה חילוק בין יאוש להפקר דבהפקר פליגו ר' יוסי ורבנן בנדרים דף מ"ג דהפקר לא הוי עד דאתי לרשות זוכה והנה אף דקיי"ל כרבנן דהוי הפקר אע"ג דלא אתי לרשות זוכה מ"מ ביאוש לא מהני עד דאתי לרשות זוכה עי"ש וא"כ לפ"ז אף דהמשכיר אתייאש מן החמץ מ"מ הא השוכר לא קנה אותו דהא חוב הוא לו ולא קנה לי' חצירו וע"כ פטור השוכר לבדוק והחיוב מוטל עוד על המשכיר ולא מהני לי' לפטור עצמו מטעם שנתייאש דמכיון דהשוכר לא קנה החמץ והוי כאלו לא אתי ליד זוכה ולא הוי יאוש והחמץ הוא עוד של המשכיר ובשלמא בישראל היוצא מבית עכו"ם שפיר כתב הטור דאין צריך לבדוק משום שנתייאש ממנו דהא החצר קנה לעכו"ם החמץ דזכות הוא לו לגוי והוי כאתי ליד זוכה והוי יאוש גמור אבל בשוכר ישראל לא שייך למיפטר המשכיר מהבדיקה מטעם יאוש דהא השוכר לא קנה החמץ משום דחוב הוא לו [וחצר קונה לעכו"ם ועי' בקצה"ח סי' קצ"ד סק"ג ובפתיחה לסימן ר' מה שמפלפל דהא חצר משליחות איתרבאי ואין שליחות לעכו"ם עיי"ש מה שמתרץ ע"ז]

והנה בר"ן פ' השולח כתב אהא דאין כותבין פרוזביל אלא על הקרקע אם אין לו קרקע מזכהו לתוך שדהו וכ' הר"ן מכאן נ"ל דהא דקיי"ל זכין לאדם שלא בפניו כל שהדבר בעצמו זכות אעפ"י שנמשך ממנו חוב שהוא יתר על הזכות זכה וקנה דהא הכא כשמזכהו קרקע כל שהוא מתחייב הוא בכך שאין שביעות משמטות חובו ואפ"ה אמרינן דמהני אלא שיש לדחות דזהו מקולי פרוזביל עכ"ד עי"ש ר"ל כיון דבשביעות בזמן הזה דרבנן אמרינן לקולא דדבר שהוא לשעתו זכות ואח"כ נמשך ממנו חוב זכין לו שלא בפניו וקנה משום דבא החוב מכח חיוב דרבנן אבל אם הי' שביעות דאורייתא הוי אמרינן דאע"ג דהשתא הוא זכות מ"מ כיון דלסוף נמשך מזה חוב לא מיקרי זכות ולא קנה לי' שלא בפניו ולפ"ז י"ל דהכי הוא האיבעיא בגמ' על המשכיר לבדוק דחמירא דידי' ואע"ג דכשיצא המשכיר מהבית אתייאש מיני' מ"מ י"ל דהשוכר לא קנה החמץ דחצירו לא זכה לי' שלא מדעתו דחוב הוא לו לטרוח לבדוק ובלא אתי ליד זוכה לא הוי יאוש וע"כ על המשכיר לבדוק דהא עוד חמירא דידי' הוא או דילמא על השוכר לבדוק שהרי עתה הבית שלו הוא וזכי לי' חצירו החמץ שלא מדעתו אף דחוב הוא לו לבדוק מ"מ כיון שעתה קודם זמן איסורו יש לו ריוח תיכף מה שנקנה לו החמץ אף דעי"ז מתחייב לבדוק אח"כ וניחא לי' יותר שלא לקנות החמץ מלהתחייב בבדיקה עכ"ז כיון דהחוב הוא מכח חיוב דרבנן דהא בדיקת חמץ מדרבנן ע"כ כיון דעתה הדבר בעצמו הוא זכות אמרי' דזכין לאדם אף בכה"ג שלא בפניו