עצי חיים על מועדים רנ

דלכאורה הי' נראה לאסור משום הריח עכ"ז משום שאכל לשם מצוה אמרי' דשלכדה"נ לא מיקרי הנאה ופושעים יכשלו בם משום שאכל לשם אכילה גסה וא"כ ממנ"פ עביד שלא כדין אי אמרי' דשלכדה"נ מיקרי הנאה א"כ הוי שלא למנויו ואם לא מיקרי הנאה א"כ לא קיים מצות אכילת הפסח באכילה גסה ולכן אמר ר"י שפיר דהוא רשע משום שעשה תרי קילי דסתרו אהדדי משום שאכל שלא למנויו וגם משום שאכל שלכדה"נ וכמו דאיתא בעירובין דף ד' דמי שעשה תרי קולי דסתרי מיקרי רשע עי"ש

ונראה עוד שיש לומר הטעם דפסח מיוחד הוא יותר רק לשם מצוה ולא סגי לשם אכילה גסה וכמו שמבואר במכילתא הנ"ל שחטו שלא לשמה עבר על המצוה דהנה ידוע מה שאמרו חז"ל שטען שר של מצרים מה נשתנו אלו מאלו הללו ע"א והללו וכו' והקב"ה השיב לו הללו מתוך טירוף הדעת והללו מתוך יושב הדעת וא"כ מזה דמה שניצולו ישראל והשיב את חמתו מעליהם על מצריים משום שלא חטאו ברצונם רק בשוגג והנה מבואר בכתוב הטעם שהי' צריך להקריב הקרבן פסח משום שפסח על בתי בנ"י בנגפו את מצרים והכי נקרא שמו פסח וכדי שלא תקשו הללו והללו על כן הקרבן הי' צריך להיות נשחט ונאכל רק לשמו ית"ש כדי להראות דהעיקר תלוי בלב ואחר כוונת הלב הן הן הדברים בעשותו אחת מכל מצות ה' וכזה ג"כ הי' בעשיית עבירה בשוגג ולא מרעותא דלבא ועל כן על ישראל אינו מגיע שום עונש רק על המצריים כיון שעשו במזיד ומתוך יושב הדעת אבל לא כן בישראל שעשו בשוגג ומתוך טירוף הדעת ויתבאר מאמר בעל הגדה רשע מה הוא אומר מה העבודה הזאת לכם דהנה לשון עבודה הוא עבודה שבלב וכמבואר בתענית דף ב' ועל כן שאל מה העבודה הזאת לכם היינו למה צריך לעשות בעבודה שבלב הלא סגי גם בעשיי' בפועל ולא מרצון הלב ועל כן נקרא רשע וכמו דאמר ר"י ופושעים יכשלו בם משום שאכל לשם אכילה גסה ולא לשם מצוה והנה הפסח צריך לאכול ולשחוט רק לשם מצוה דהא משו"ז ישראל ניצולו והמצריים נענשו משום שישראל בלבם לשם ה' והיינו שאמר אלו הי' שם לא הי' נגאל דהא אם אינו רוצה לעשות בלבו לשם מצוה ולפי דבריו העיקר תלוי במעשה לבד ולא במחשבה א"כ קשה שוב מה נשתנה אלו מאלו ועל כן לא הי' נגאל וכפי אשר קבל על עצמו דיינינן לי' וזש"ה כי יאמרו אליכם בניכם מה העבודה הזאת לכם ר"ל למה הפסח צריך לעשות לשמו יותר מכל הזבחים ומשו"ז נקרא עבודה משום שהוא בלב ואמרתם זבת פסח הוא לה' לשם ה' ואמר במדרש זביחה לשם פסח אשר פסח על בתי בנ"י בנגפו את מצרים ר"ל דמשו"ה צריך להיות לשם פסח ולא סגי שלא לשמו בפסח ביוחד משום כדי שלא יאמרו מה נשתנו אלו מאלו כיון דהזבח פסח הוא על הנס שפסח על בתי בנ"י והמצריים נענשו על כן צריך להיות הקרבן פסח לשמו וזשה"מ משכו ידיכם מע"ז כיון דבלב עד השתא גם כן לא עבדו ע"ז רק בידים היינו בפועל ולא מתוכיות הלב והדבקו במצות שהוא בלב וכמו שאמרו ולדבקה בו שהוא ממצות התלוים בלב ושחטו הפסח מכאן דמצוה שישחטנו לשמו יותר מכל הזבחים כיון דהפסח בא על שפסח על בנ"י בנגפו את מצרים וכדי שלא יאמרו מה נשתנו וכו' הלכך צריך לשוחטו לשמו כדי להראות דהעיקר העבודה שבלב ועל כן אבדה מצרים אבל ישראל הוציא מתוכם לחירות עולם כיון דישראל ברצון קבלו מלכותו עליהם היינו ברצון במחשבה בקבלה בלב הי' הכל לשם שמים

יח) זה קרבן אהרן ובניו במדרש הה"ד זה ישפיל וזה ירים רבנן פתרין קריא באהרן בלשון זה הושפל ויצא העגל הזה ובלשון זה הוגבה זה קרבן אהרן וצ"ב ובפ' בא ויאמר משה גם אתה תתן בידינו זבחים ועולות וגו' וגם מקנינו ילך עמנו וגו' ואנחנו לא נדע מה נעבוד את ה' וגו' ויל"ד למה בקש מפרעה שהוא יתן זבחים וגם הלשון כי ממנו נקח צ"ב הכי מזבחים של פרעה דייקא יש ליקח ממנו לעבוד את ה' גם יש להבין ואנחנו לא נדע מה נעבוד הול"ל דלא ידעו אם יספיק רק אם גם פרעה יתן אבל מהו העבודה לזבוח לה' הרי ידעו אפי' בלתי שיתן פרעה זבחים עוד יש לבאר שאלת הרשע מה העבודה הזאת לכם