עצי חיים על מועדים רמא

וא"כ כיון שהרשע אומר מה העבודה הזאת היינו שגם במצות ה' אינו עבודה כלל ולכן לא הי' נגאל דעיקר הזכות שנעשה להם במצרים נס שנגאלו הוא בעבור זה שאמר הכתוב תעבדון את הא' על ההר הזה היינו שהמצות נחשב להקב"ה לעבודה ויגיעה רבה אשר כראי הם שיגאלו ויתבאר הכתוב יקריב אותו לרצונו לפני ה' דהנה אמרו חז"ל כל העוסק בתורת עולה כאלו הקריב עולה וי"ל אע"ג דודאי טירחה ויגיעה הוא יותר להקריב את העולה עצמו כמשפטו מאלו עוסק רק בתורת עולה שיהא חשוב כאלו הקרבנו את העולה מ"מ י"ל דאחשבי' הקב"ה את דיבורינו ועסקינו בענין העולה וכל הקרבנות כאלו הקרבנו ממש את קרבנותיו ומקובל הוא לרצון לפני הקב"ה והיינו משום דשיח שפתותינו נחשב למעשה ולעבודה כיון דהוא מצוה ואחשבי' הקב"ה למלאכה וזש"ה יקריב אותו לרצונו היינו אפי' אם אינו מקריב אותו ממש בפועל רק הוא מקריב אותו לרצונו ר"ל ע"י שעוסק בתורת עולה ומקבל עליו ברצונו לכשיבנה ביהמ"ק יביא את קרבנו וגם ברצונו גם עכשיו להקריב את הקרבן אלא שאין ביכולתו כעת ג"כ הוי כאלו הקריב אותו ונחשב לו כאלו הקריב אותי במועדו ואמר הכתוב דהוא משום דלרצונו הוא לפני ה' ר"ל במצות השי"ת אחשבי' למלאכה גם אשר הוא מקריב רק בדיבורו לבד ג"כ נחשב לעבודה משא"כ במלאכת חולין אין זה נקרא עבודה לכן במדר' הביא הכתוב בתחלת מעשה הקרבנות הה"ד ברכו ה' מלאכיו גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו דמזה משמע ג"כ הכי דמשו"ה הם עוש' דברו שנקרא עשיי' משום דהוא לשמוע בקול דברו ועיין לקמן אות ט"ז

יג) זאת תהי' תורת המצורע ובמד"ר הה"ד מי האיש החפץ חיים מעשה ברוכל אחד שהי' מחזיר בעיירות שהי' סמיכות לציפורי והוה מכריז ואומר מאן בעי למיזבן סם חיים אידקן עלי' [הביטו אחריו] ר' ינאי הוה יתיב וכו' הוציא לו ספר תהלים הראה לו פסוק מי האיש החפץ חיים מה כתיב בתרי' נצור לשונך מרע סור מרע ועשה טוב א"ר ינאי כל ימי הייתי קורא הפסוק הזה ולא הייתי יודע היכן הוא פשוט עד שבא רוכל זה והודיעו מי האיש החפץ חיים לפיכך משה מזהיר את ישראל ואומר להם זאת תהי' תורת המצורע תורת המוציא שם רע עכ"ד המדר' והוא כולו מוקשה כמו שהאריכו המפורשים למה שינה מלשון הפסוק מי האיש החפץ חיים והו"ל להכריז מאן בעי סמא דחי' ולמה הכריז מאן בעי למזבן וכי הוא בדרך מקח וממכר דשייך לשון זבינא וגם מאי אמר ר' ינאי כל ימי הייתי קורא פסוק זה וכו' מה חידש לו הרוכל בזה ומה סיים לפיכך משה מזהיר את ישראל האיך ענינו לכאן ואין להאריך עוד בדקדוקים גם לפרש דברי הכתוב בפ' בא מה שאמר פרעה למשה רבינו ע"ה יה' כן ה' עמכם כאשר אשלח אתכם ואת טפכם ראו כי רעה נגד פניכם ופירש"י בשם מדרש אגדה שאמר להם פרעה רואה אני באיצטנגנינת שלי אותו כוכב ששמו רעה עולה לקראתכם במדבר והוא סימן דם והריגה וכשחטאו ישראל במדבר אמר משה בתפילתו למה יאמרו מצרים לאמור ברעה הוציאם זו הוא שאמר להם ראו כי רעה נגד פניכם מיד וינחם ה' על הרעה וכו' עיי"ש ויש לדקדק הלשון יה' כן ה' עמכם הלא אתמול אמר לא ידעתי את ה' וגם למה האריך בלשונו כאשר אשלח אתכם ואת טפכם והלא במלת אתכם גם טפכם בכלל כיון שבא בזה על מה שאמר משה בנערינו ובזקנינו בבנינו ובבנותינו נלך גם מה אמר להם אותו כוכב עולה לקראתכם דמשמע שבא בזה לומר עצה טובה קמל"ן שלא ילכו ממצרים מפני אותו כוכב וא"כ מאי שייכות אלה הדברים לדיבור שלפניו שלא ילכו הם וטפם עוד מה שעמדתי על המחקר במה שאנו מאמינים באמונה שלימה מתורה ונביאים וכתובים ומפי מאמרי חז"ל שהבורא יתברך שמו גומל טוב למי שישמור מצותיו ויעניש למי שיעבור על מצותיו ויש לחקור בזה האיך יתכן גם שניהם באם יש ליתן שכר לשומרי מצותיו מדוע יגיע עונש ח"ו למי שיעבור על מצותיו דהא מצד הסברה לא יגיע ליטול שכר רק בדבר שאינו מחוייב לעשות ואם אעפי"כ עושה לנחת רוח הבורא על כן בדין היא שיטול שכרו וא"כ דאינו מחוייב לעשות מדוע ענש יענש בדבר דלאו חיובא עלי' רמי' רק בדרך רשות ואם בדין הוא לענוש לעוברי עבירת ומי חשוד א"ו קוב"ה לעביד דינא בלא דינא משום דמדינא