עצי חיים על מועדים רלו

ממצרים וא"כ טעמו טעם דאיסורא ועכ"ז יעבדון את הא' על ההר הזה וא"כ אין להם כ"כ תענוג והנאה ע"י עצם המצוה והנסיון גדול להם יותר ממי שלא טעם טעם איסור ומגיע להם שכר ובשביל זה הם ראוים לעשות להם נס

ובזה י"ל דהרשע אמר מה העבודה הזאת לכם כיון דהרשע כבר נשתרש בחטאיו ואין לו שום הנאה מעצם קיום המצוה וכמו עבודה וטרחה יתירה הוא לו וע"כ יחשוב לו עון שאין לו לעשות המצוה דרק למי שאין התורה והמצוה לטורח זהו צריך לעשות הכל כמצווה עלינו כיון שאין לו בזה טירחא כ"כ אבל אם הוא עבודה גדולה אינו צריך ליגע עצמו כ"כ וע"כ יאמר הרשע בלשון הזה מה העבודה הזאת אבל באמת אפי' למי שהוא לו לעבודה ג"כ צריך לעבוד את בוראו ית"ש וכמו צאתנו ממצרים דזהו נחשב לנו לזכות דאע"פ שהי' במצרים במקום טומאה ומושרש מזוהמתם אפיה קבלו עליהם התורה והיראה וע"כ התשובה להרשע בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים היינו דאדרבא בשביל שהי' התורה לטורח בזכות זה יצאנו ממצרים משום דהנסיון גדול ובזכות זה הי' ראוים לעשות להם נס בשביל שטעמו טעמא דאיסורא ויתבאר דברי המדרש זה קרבן הה"ד זה ישפיל וזה ירום דהנה בפ' שמיני פירש"י עה"פ ויאמר משה אל אהרן קרב אל המזבח שהי' אהרן בוש וא"ל משה למה אתה בוש לכך נבחרת היינו שהי' אהרן בוש וירא לגשת אל הקודש כי בעיניו לא הי' ראוי דהא אירע לו על ידו סיבת חטא העגל והשיב לו משה דאדרבא בשביל זה עצמו שהיא בוש א"כ הנסיון גדול ויש לו שכר ולכך נבחרת כיון שעמד בנסיונו שגבר על טבעו וזה שאמר המדרש זה ישפיל במה שאמר ואשלכהו באש ויצא העגל הזה והי' בעיניו שפל ואמר לו משה שבלשון הזה הוגבה שעמד בנסיונו וגבר על טבעו וכיון שנתנסה כ"כ ראוי לו להיות כה"ג עבד לה' וזהו מתהלל כיון שהנסיון גדול עי"ז יותר

י) זאת תהי' תורת המצורע וגו' ובמדרש מעשה ברוכל אחד שהי' מחזיר בעיירות של צפורי מכריז מאן בעי למיזבן סמא דחיי אוריקו לי' כ"ע הוציא להם ספר תהלים והראה להם מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב וכו' והמדרש פלאי וכבר האריכו המפורשים בדקדוקים על המדרש ומאי בעי בזה הכא בפרשה זו, גם לפרש הכתובים בפ' בא זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים וגו' כי בחזק יד הוציא ה' אתכם מזה ולא יאכל חמץ ויל"ד המשך הדברים דמשמע משום שהי' בחזק יד משו"ה לא יאכל חמץ ודבר זה אין לו ביאור, והנה הרמב"ם בפ"א מה' חמץ כתב דחצי שיעור אסור מן התירה שנאמר ולא יאכל חמץ ועי' בנושאי כליו מה שכתבו בזה וקשה ג"כ כנ"ל מדוע רמז הכתוב הכא דייקא דחמץ אסור במשהו ולא כתיב לעיל דאסור במשהו דהא כבר דיבר הכתוב מן איסור חמץ גם לפרש הכתוב מה שאמר פרעה יה' כן ה' עמכם כאשר אשלח אתכם ואת טפכם ראו כי רעה נגד פניכם ויל"ד למה אמר פרעה בזה הלשון ה' עמכם וגם מהו הרעה נגד פניהם דא"כ גם היא ידע דיצאו ממצרים למדבר וכפירש"י ע"ש

והנלע"ד עפ"מ שאמרתי בפלפול בסוג' דחמץ בזמנו לבאר טעמו של הר"ן בנדרים דף נ"ב שכתב דמשו"ה דבר שיש לו מתירין אפי' באלף לא בטיל משום דרבנן דפליגו על ר' יהודא וס"ל ל דמין במינו בטיל היינו רק באיסור שנתערב בהיתר מב"מ משום דאע"ג דהם מב"מ בגופן ובטעמם מ"מ הם אינם מינו בעצמותן דהא זה נקרא שם איסור וזה נקרא שם היתר אבל דשיל"מ א"כ גם האיסור ההוא יקרא אח"כ בשם היתר והו"ל בכל ענינים מב"מ וגם רבנן מודי לי' לר"י דהוי מב"מ ומשו"ה דשיל"מ לא בטיל ע"ש ובתשו' ברית אברהם סי' נ"ה כתב דיש להפליא על הר"ן דמה יועיל מה דעתיד להיות ניתר דמ"מ עכשיו הוא אסור וע"כ משום דאמרי' כל העומד ליעשות כעשוי דמי והיינו כר"ש דס"ל בב"ק דף ע"ז ובכמה דוכתין דכל העומד לזרוק ולפדות כעשוי דמי והא לא קי"ל כר"ש ועי' באע"ה סי' קכ"ד גבי גט שכתבו על איסורי הנאה ובח"מ שם דלא אמרי' כל העומד לשרוף כשרוף דמי ע"ש ולע"ד י"ל בזה