עצי חיים על מועדים רלה

ובלשון זה הוגבה זה קרבן אהרן וצ"ב ובפ' שמות מי אנכי כי אלך אל פרעה וכי אוציא את בנ"י ממצרים ופירש"י מה זכו ישראל שיעשה להם נס ואוציאם ממצרים בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את הא' על ההר הזה והקשו המפו' וכי משה בא ללמוד קטגורי' על ישראל וגם משה"כ בהוציאך את העם ממצרים למה למימר ממצרים הא כבר ידענו שהם במצרים, ובהגדה רשע מה הוא אומר מה העבודה הזאת לכם והקשו על זה במה ניכר מתוך דבריו אשר שאל ישאל מתוך רשעו ואם משום דאמר לכם דמשמע לכם ולא לו הלא גם החכם אמר אתכם די"ל אתכם ולא לו

ונראה עפ"מ דאמרי' בפסחים דף ד' המשכיר בית לחבירו בי"ד על מי לבדוק על המשכיר לבדוק או על השוכר לבדוק וכתב בפנ"י דהאיבעיא בגמ' דהמשכיר אומר אנא בעינא למיעבד הא מצוה דבדיקת חמץ והשוכר אומר אנא בעינא לקיים המצוה וי"ל דספיקו של האיבעיא הוא עפ"ד הגמ' בכתובות דף י"א גר קטן דמטבילין אותו על דעת ב"ד וקאמר בגמ' מאי קמ"ל דזכות הוא לו וזכין לאדם שלא בפניו חנינא זכין לאדם שלא בפניו ומשני מהו דתימא נכרי בהפקירא ניחא לי' קמ"ל הנ"מ גדול דטעם טעמא דאיסורא אבל קטן זכות הוא לו עיי"ש, ומבואר דמי שלא טעם טעמא דאיסורא זכות הוא לו אע"ג דיש לו טירחא ויגיעה ע"י שמירת וקיום התורה אבל מי שכבר טעם טעמא דאיסורא קשה לו לפרוש הימנו והמצות הוא לו לטורח ולעול וא"כ י"ל ה"נ דהמשכיר בית לחבירו מ"מ לא השכירו אלא לדור בו אבל לענין מצוה שמוטל על בעלה בית כגון בדיקת חמץ שהוא מצוה מדרבנן על זה לא השכירו וכל חפציך לא ישוו בה אבל הנ"מ במי שלא טעם טעמא דאיסורא הוא לו לזכות והנאה שיוכל לטרוח במצוה אבל מי שנשתרש בחטאו אדרבא הוא לטרחא וא"כ כשהשכיר הבית גם למצות התלוים בה ג"כ השכירו וא"כ י"ל דזהו האיבעיא אם על המשכיר לבדוק כמ"ש הפנ"י דהמשכיר אומר אנא בעינא למיעבד מצוה כיון שכל דרך איש ישר בעיניו וצדיק הוא וטען המשכיר דזכות הוא לו וא"כ ודאי על זה לא השכירו או על השוכר לבדוק דהשוכר יאמר דלאו כל הרוצה ליטול את השם יבוא ויטול היינו שאינו מאמין לו דעשיית המצוה הוא לו רק לזכות ואפשר בשעה שהשכירו גם לענין המצוה השכירו ורק אח"כ עבר עליו רוח טהרה ורוצה לעשות המצוה וא"כ כבר זכה בה השוכר וי"ל דמשו"ה אמרי' במשנה אל תהי' כעבדים המשמשים את הרב עמל"פ וכו' היינו דבמשנה דאבות דהוא מילי דחסידי ומיירי במי שלא טעם טעמא דאיסורא וע"כ הם עובדים שלא עמלק"פ כיון דעצם המצוה והיגיעה הוא להם לשכר טוב בעמלם וזכות גדול הוא על שזכו בהאי עלמא להיות עבד מלך ממ"ה הקב"ה ולעמוד בחצר המלך פנימה כמשרתיו עושי רצונו ית"ש אבל מי שטעם טעמא דאיסורא ועי"ז אין לב להבין ועין לראות ועוונותיו הבדילו בינו לבין הקודש ויש לו טירחא ויגיעה בכח עד כי יגבר איש על טבעו ועצם חומרותו א"כ אין לו אשמה כי שכרו שאלו במו פיו כי כמה יגיעות עברו עליו כי יכבוש את יצרו ובמשנה הזהרו אל תהי' כעבדים המשמשים את הרב עמלק"פ היינו שנהי' במדריגה נעלה כ"כ שעצם המצוה תהי' לנו לשכר ותענוג נפלא עד למאוד ויפה שעה א' בתשובה ומעש"ט מכל השכר ולא עמלק"פ אח"כ כי עצם עשיית המצוה הוא השכר ובזה פירשתי בדרוש לחג השבועות המדרש במגילת רות ישלם ה' פעלך וכו' אשר באת לחסות ואר"ח אשר באת עיי"ש

והנה י"ל דמה שאמר מרע"ה מה זכו ישראל שיעשה להם נס לא אמר כן על דרך קטגוריא אך אדרבה דמשרע"ה שהי' לו תענוג נפלא בעבודת הבוב"ה ובמצותיו חפץ מאוד ולא בשכר מצותיו וע"כ לא ידע שמגיע עוד שכר בשביל שעושים המצוה כי חשב בדעתו דבזה שזכו לעשות המצוה הוא שכר יותר מכל השכר וא"כ כבר קבלו שכרם בעת שעשו המצוה וע"כ אמר האיך יתכן שכר מצוה אשר בעבור זה יגיע להם שיעשה להם נס ותשובת הקב"ה בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את הא' על ההר הזה היינו העם שהי' במצרים שהוא מלאה גילולים ומשו"ז נקראים עם היינו פשוטי ערך על שהתערבו בגוים וילמדו