עצי חיים על מועדים רטו

וברצון גמור דהא באונס כבר קבלו התורה על הר סיני אך שהי' באונס ולא ברצון ועכשיו קבלו התורה מרצונם הטוב ובזה ראו חכמים על ככה שיכולים לבטלו' והנה כתב הר"ן בריש פ"ק דפסחים הטעם שהצריכו חכמים גם בדיקה אחר הביטול אף דסגי מדאורייתא בביטול בעלמא לפי שביטול זה תלוי במחשבתן של בני אדם ואין דיעותיהן שוות ואפשר שיקילו בכך ולא יוציאהו מלבן לגמרי וראו חכמים להחמיר שלא יספיק ביטול והצריכו בדיקה וביעור ג"כ עכ"ד עיי"ש ויתבאר המדרש שומר מצוה לא ידע דבר רע זו אסתר שהיתה עוסקת בביעור חמץ ולא סגי בביטול בעלמא משום דילמא לא יוציאה מלב לגמרו ובזה תיקנה מה שהי' השעה צריכה באותו פרק לקבל ולקיים עליהם התורה בלב ורצון גמור וחכם לב יודע עת משפט זה מרדכי שנאמר ומרדכי ידע את כל אשר נעשה כיון דעיקר הפגם מפני שלא קבלו עליהם רק ע"י כפיי' ולא ברצון וזה שהי' מרדכי ידע את אשר עת משפט הוא משום זה ולכן קימו וקבלו עליהם התורה גם ברצון הטוב מעומק הלב והיינו ידע אשר נעשה כי לא נתקבל התורה רק במעשה ולא ברצון הלב ואח"כ קימו וקבלו עליהם התורה גם מרצונם הטוב

ג) הט"ז סי' תר"ע הקשה מדוע בחנוכה קבעו להודות ולהלל ובפורים קבעו למשתה ולשמחה דייקא ואפשר לומר דהנה נצטוינו למחות זרעו של עמלק והחיוב מונח על קרקפתא דגברא ועל כל איש ישראל על זה בקום ועשה והנה אנחנו לא נדע מה נעשה כ"א איפוא זאת להתפלל ולשפוך שיח ולערוך תחנה לפני ממהקב"ה עד שירחם עלינו וישקוף וירא ד' מן השמים והנה בימים האלה בפורים הנזכרי' ונעשים בצפיתינו אשר זכר יעשה לנפלאותיו ויעשה עמנו לטובה אות ויראינו במהרה קץ הימין בימינו ויכריע שונאינו לפנינו ויכרות זרעו של עמלק ובזה יתגדל ויתקדש שמי' רבה במהרה בימינו. והנה נתבאר בס' בני יששכר כי סגולת עבירה לשמה הוא להפיל שונאי ישראל כי בעת שישראל עושי' מצות ומעש"ט והי' הטוב וההשפעה עכ"פ שגם אוה"ע יתנו מטוב השפעה הנשפע בש"ה הללו ה' כל גוים בזמן כי גבר עלינו חסדו ולהפך בהיפך בעת שישראל עושין ח"ו עבירות תבא הרעה עכ"פ א"כ איפוא האיך יכולים להמשיך רק רע לשונאי ישראל זה היא רק ע"י עבירה לשמה שהכוונה היא טוב לישראל וע"י מעשה העבירה רעה תבא אליהם עכ"ד, ובזה יתבאר דעתה בפורים לא קבעו להודות ולהלל כמו בחנוכה לפי שבחנוכה הנס הניצוח מהיונים שעמדו עלינו נגמר ונעשה הכל, אבל בפורים העיקר אצלינו לימחות זרעו של עמלק מתחת השמים וזה עוד לא נתקיים בנו והאיך נודה בפה ולשון אם עוד לא ערבה לנו שום שמחה ומה זה עושה וזאת עצה היעוצה לנו להרבות בסעודה ולבסומי בפוריא דידוע דאכילה ושתי' מרובה הוא שלא כדת של תורה ועבירה יקרא רק בפורים השתי' כדת כיון שנצטונו מפי חכז"ל וא"כ הוא כמו עבירה לשמה דבפנימיות היא מצוה כפי הזקנים אשר הורינו והמעשה בעצם היא כמו עבירה ובסגולת זה נוכל לימחות זרעו של עמלק ולהפיל שונאי ישראל כמו בכל עבירה לשמה דסגולתה ימשוך ממנה רק רע על כל שונאי ישראל ויובן בזה מה שאמרה אסתר לפני המלך יבא המלך והמן היום אל המשתה וגם למחר קראה אותו אל המשתה ולכאורה יפלא אם בקשה לדבר עליו לפני המלך להעבור מחשבתו הרע למה לה לעשות שתי סעודות גם תמול גם היום והיא קושי' הגמ' מגילה ט"ו עיי"ש ולהנ"ל יתבאר דהנה המשתה אשר עשתה הי' ג"כ כמו עבירה דכל מה שנתחייבו של ישראל היא מפני שנהנו מסעודתו של אחשורוש כמבואר בגמ' ורק חשבה דאדרבא בזה תוכל לנצח את המן הרשע כיון דמחשבתה הי' לטובה והוי כמו עבירה לשמה ותוכל להפיל עי"ז שונאיהן של ישראל כאמור ויתבאר בזה מה שאמר בפרקי דר"א פרק מ"ד כתיב זכור את יום השבת לקדשו וכתיב זכור את אשר עשה לך עמלק הא כיצד אלא זה זכרהו לקדשו ולענגו וזה זכרהו להממו ולאבדו והיא פלא ולהנ"ל יתבאר מה שאמר המדרש הנ"ל ר"ל דבשבת העונג אשר קראת בו הוא לקדשו ולענגו וזה היא מצותו בעצם היום הזה לשמוח ולענג בשבת ולענין מחיית עמלק היא