עצי חיים על מועדים רד

מעשר שני וכתבו התוס' לאו דיקא עשרה ותשעה דכשהסיר שני לוגין לתרומה פשו להו מאה נכי תרי ויש מפורשים דאין המעשר מתמעט משום תרומה גדולה כיון דחטה אחת פוטרת את הכרי ע"ש ומבואר דלתי' הראשון שבתוס' אמרי' אע"ג דמה"ת די בחטה אחת מ"מ אם הוא מוסיף הוא בכלל התרומה אבל לתי' השני אמרי' דההוספה יותר מכשיעור אין בכלל התרומה ולכן אין המעשר מתמעט משום התרומה, ולפ"ז י"ל אע"ג דמעיקרא דדינא אינו מחויב להדליק זכר לנס רק נר אחד מ"מ אם הדליק יותר כמו שתקנו חכמים למהדרין מן המהדרין הנה לתי' הראשון שבתוס' דאם הוסיף לתרומה הרי זה ג"כ בכלל התרומה ה"נ אם הוסיף להדליק הוא בכלל המצוה ומותר להדליק זמ"ז אבל לתי' השני שבתוס' דההוספה יותר מכשיעור אין בכלל תרומה ה"נ מה שהוסיף להדליק מנר אחד אינו כ"כ למצוה כמו נר הראשון ולפ"ז י"ל דהגמ' דהקשה לרב ממנורה משום דסברי דמה שהוסיף להדליק הוא בכלל המצוה כמו נר הראשון וא"כ קשיא לרב אבל לפי דמשמע ממשנה דהלוקח יין מן הכותים דההוספה אינו בכלל המצוה דזה דוחק לומר כתי' הראשון שבתוס' דבמשנה לאו דוקא קתני וכמו שפסק הרמ"א דנהגו שלא להדליק זמ"ז וא"כ לא קשיא לרב ושפיר פוסק הרמב"ם כמ"ד טעמא דרב משום אכחושי מצוה, ובהא דאם ההוספה הוא בכלל המצוה כתבתי באריכות יותר בתשובה לענין מרור אם יוצא בפחות מכזית ע"ש

ג) עוד י"ל דהנה מה שפירש"י משום אכחושי מצוה דמיחזי כמאן דשקל נהורא ומשמע דלא שקל נהורא באמת רק שנראה לעין כמו דשקל וא"כ יש להקשות מאי מקשה ממנורה הא י"ל כיון דלא שקל רק דהוי גזירה וא"כ איכא למימר דבמנורה לא שייך למיגזר דקי"ל אין שבות במקדש וי"ל לפ"מ שכתב המהרש"א בשבת דף מ"ב דהא דאין שבות במקדש היינו באיסורי שבת אבל בשאר איסורים ליכא לפלוגי בין מקדש ובין גבולין ע"ש וא"כ שפיר מקשה בגמ' דכיון דבחנוכה גזרינן משום אכחושי מצוה ה"נ יש לגזור במנורה אמנם במרדכי רמז תש"נ בפ"ב ממס' שבועות מתבאר שם דס"ל דהא דאין שבות במקדש נאמר גם בשאר איסורים ועי' בשד"ח כללים מערכת האלף ס' רפ"ד מה שהביא בזה פלוגתא ע"ש וא"כ קשה שוב הא י"ל לחלק בין נר חנוכה למנורה ומוכרח משו"ז לומר גם כדי שלא תיקשי על המרדכי מהא שכתב המהרש"א דבגמ' שם מוכח דבכל האיסורים חוץ מאיסורי שבת אמרי' יש שבית במקדש וי"ל דרק לפי הס"ד בגמ' שם דפריך והא קא מכבה ס"ל דיש שבית במקדש בשאר האיסורים אבל לפי המסקנא לא קי"ל הכי וא"כ הכא דמסיק בגמ' בקושי' למ"ד אכחושי מצוה היינו דס"ל דבשאר איסורים יש שבות במקדש אבל הרמב"ם ס"ל דבכל איסורים אין שבות במקדש כהמסקנא דהתם וכהמרדכי וא"כ לא קשה לרב ושפיר פוסק הרמב"ם כמ"ד אכחושי מצוה

ולכאורה הי' נראה לומר דהא דמיחזי כמאן דשקל נהורא הוא משום חשדא דהרואים יאמרו דשקל נהורא וא"כ י"ל דלאו שבות הוא דהא דמחיוב להוציא נפשי' מחשדא הוא דאו' כדמוכח בפסחים דף י"ג גבאי צדקה שאין להם עניים פורטין לאחרים ואין פורטן לעצמן משום שנאמר והייתם נקיים מה' ומישראל וכן כתב בתשו' הראנ"ח בספר מים עמוקים דהחיוב לאפוקי נפשי' מחשדא הוא מה"ת ומייתי ירושלמי שקלים מן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים מצינו שצריך אדם לצאת ידי הבריות כדרך שצריך לצאת ידי שמים ע"ש מ"מ י"ל דלאו משום חשדא דהרואים הוא אלא משום גזירה הוא דהוא דומה למאן דשקל נהורא דאל"כ דמשום הרואים הוא א"כ הוא דומה לדבר שאסור מפני מראות העין דאמרי' בשבת דף ס"ד דהוא פלוגתא דתנאי בדבר שאסור מפני מראות עין אם גם בחדרי חדרים אסור או לא ע"ש ובגמ' דאמרי' מאי ביניי' אי משום ביזוי מצוה או משום אכחושי מצוה ואמאי לא אמר דאיכא ביניי' אם מדליק בפנים כגון בשעת הסכנה דמדליק על שלחנו וגם לדידן דמדליקין על פתח ביתו מבפנים דליכא משום מ"ט לחד תנא שם וא"כ ליכא משום אכחושי מצוה