עצי חיים על מועדים רג

סוגי' דמדליקין מנר לנר

א) מס' שבת דף כ"ב רב אמר אין מדליקין מנר לנר ושמואל אמר מדליקין יתיב ההוא מרבנן קמי' דרב אדא וקאמר טעמא דרב משום ביזוי מצוה אמר להו לא תציתו לי' טעמא דרב משום אכחושי מצוה מאי ביני' א"ב דקא מדליק מנר לנר למ"ד משום ביזוי מצוה מדליק למ"ד משום אכחושי מצוה אסור מתיב ר' ששת מהא דאמר רב מאי עדות זו נר מערבי שנותן בה שמן כמדת חברותי' וממנה הי' מדליק ובה הי' מסיים והא הכא דקביעי נרות לא סגיא דלא מישקיל ואדלוקי קשיא בין למ"ד משום ביזוי מצוה ובין למ"ד משום אכחושי מצוה תרגמא ר"פ בפתילות ארוכות סו"ס למ"ד משום אכחושי מצוה קשיא, קשיא והנה הרמב"ם פסק דדוקא מנר לנר מדליקין אבל לא בקינסא וא"כ ס"ל דמנר לנר פליגו אבל בקינסא גם שמואל מודה דאסור דהרי הלכה כשמואל והקשו עליו דהא בגמ' מסקינן בקושי' הך מ"ד דס"ל דטעמא דרב משום אכחושי מצוה ומשמע דטעמא דרב משום ביזוי מצוה וא"כ לשמואל גם ע"י קינסא מותר

ונלע"ד דהנה בזבחים דף צ"א אמר שמואל המתנדבין יין מזלפו על גבי האישים ופריך והא קא מכבי כיבוי במקצת לא שמי' כיבוי איבע"א כיבוי דמצוה שאני ת"ש דתנא ראב"י יכול יכבה את הדשן ויתרום אמרת לא תכבה ופירש"י אלמא כיבוי דמצוה אסור שאני התם אפשר דיתיב ונטר ע"ש ומבואר לפי האיבע"א בגמ' דכיבוי דמצוה אם אפשר להמתיו אסור לכבות ואם אי אפשר להמתין מותר ולפ"ז קשה מאי מותיב למ"ד משום אכחושי מצוה ממנורה דמדליקין מנר לנר דהא אכחושי מצוה פירש"י דמיחזי כמאן דשקל נהורא והיינו דקא מכבה קצת וכיון דהוי כיבו דמצוה דזה מצותה שיהא מדליק שאר הנרות מנר המערבי ולא שייך לומר דאפשר להמתין והוי כמו דמזלף על האישים משו"ה במנורה מדליקין מנר לנר אבל בנר חנוכה כיון דאפשר להדליק ממקום אחר לכן ס"ל לרב דאין מדליקין מנר לנר ויש לתרץ דבגמ' הכא ס"ל כתי' הראשון שבגמ' דמשו"ה מזלף על גבי האישים משום דכיבוי במקצת לא שמי' כיבוי ולא ס"ל לחלק משום כיבוי דמצוה ולכן מקשה בגמ' למ"ד משום אכחושי מצוה וא"כ ס"ל דכיבוי מקצת שמי' כיבוי והא כיון דבמנורה מדליק מנר המערבי מוכח דכיבוי במקצת לא שמי' כיבוי ומסיק בקושיא והנה הרמב"ם דפוסק בפ"ב מה' תמידין דכיבוי במקצת שמי' כיבוי וא"כ הא דמזלפין על האישים משום דהוי כיבוי דמצוה וא"כ הא דתנא ר"א דלא יכבה ויתרום מוכרח לומר דכיבוי דמצוה אם אפשר בענין אחר אסור וא"כ לא קשה לרב ממנורה דהא בחנוכה אפשר להדליק ממקום אחר לכן אין מדליקין מנר לנר ועי' ביומא דף מ"ו דס"ל לרבא המכבה אש של מנורה פטור וא"כ בלא"ה לא שייך במנורה משום אכחושי מצוה דשקל נהורא דהא גם אם מכבה פטור וי"ל דאע"ג דפטור ממלקות מ"מ איסורא איכא

ב) עוד יש לתרץ דברי הרמב"ם דהנה כתב הרמ"א בסי' תרע"ד דנהגו להחמיר בנרות חנוכה שלא להדליק אפי' מנר לנר דעיקר מצותו אינו אלא נר אחד והשאר אינו למצוה כ"כ לכן אין להדליק זה מזה עכ"ד ויש להקשות לע"ד על הרמ"א א"כ מאי מקשה לרב ממנורה הא י"ל דהא דאמר רב אין מדליקין מנל"נ היינו שלא להדליק נר זה מזה אבל לא מיירי רב משני בני אדם שרוצה השני להדליק מנר שהדליק הראשון דבכה"ג כיון שהם שניהם של מצוה גם רב ס"ל דמותר להדליק מנל"נ אבל רב מיירי באדם אחד שרוצה להדליק נרות שלו זמ"ז משו"ה ס"ל דאין מדליקין משום דעיקר מצותו הוא נר הראשון והשאר אינו אלא למצוה וא"כ לא קשה לרב ממנורה דמדליקין מנל"נ דהתם דכל הנרות הם עיקר למצותו משו"ה מדליקין מנל"נ וראיתי בייט"ל פ' מקץ מביא מס' שושנים לדוד שמתרץ כן קושי' הגמ'

אמנם י"ל דדברי הרמ"א תליא בשני התירוצים בתוס' גיטין דף כ"ה בהא דאמרי' שם הלוקח יין מן הכותים אומר שני לוגין שאני עתיד להפריש הרי הן תרומה עשרה מעשר ראשון תשעה