עצי חיים על מועדים קפח

ונראה עפמ"ש בקדושת לוי הטעם שאנו קורין חג הפסח ובתוה"ק נאמר חג המצות ותורף דבריו עפ"ד הגמ' ברכות דף וא"ו תפילין דמארי עלמא מה כתיב בי' מי כעמך ישראל גוי אחד וגו' פי' דהקב"ה משבח לישראל וישראל משבחין למארי' והנה השם פסח מורה על שפסח על בתי בנ"י והוא שבח של המקום ב"ה ומצות מורה על שלא התמהמו והוא שבח לישראל וע"כ בתוה"ק כתיב חג המצות שבח של ישראל ואנו אומרים חג הפסח שבח של הקב"ה עכ"ד ולפ"ז י"ל דבחנוכה כיון שהי' הנס במה שבקשו העברת הדת וזהו הדבר הנוגע כביכול לשמים וגם מה שעשו לישראל דגדול המחטיאו יותר מן ההורגו ועל כן כשבאה הישועה ואנו עושין זכר לנפלאותיו העיקר לעשות על מה שנוגע לכבוד שמים וע"כ קבעו רק להודות ולהלל ולא לעשות משתה ושמחה משום דמשתה ושמחה משמע על דבר הנוגע לבני אדם והיינו משום דגדול המחטיאו יותר מן ההרגו ואעפ"כ לא נקבע רק להודות ולהלל כיון דעל הדבר שנוגע לכבוד שמים היינו על הנס שרצו היונים הכנעה והעברת הדת צריכים ע"ז להודות ולהלל וז"ש כשעמדה וכו' על עמך ישראל להשכיחם תורתיך היינו דשתים רעות עשו מלכות יון הרשעה לעמך ישראל וגם כביכול למעלה להשכיחם תורתיך וכיון דלישראל הי' עיקר להם מה שרצו להשכיחם תורתיך אבל להקב"ה כביכול עמד להם היינו לעצמם ובשבילם בעת צרתם של ישראל דגדול המחטיאו יותר מן ההרגו ולך עשית שם גדול ולעמך ישראל עשית וכו' היינו שעשה הקב"ה לו שם גדול וגם נס השני שנעשה עי"ז לישראל דגדול המחטיאו וכו' ואח"כ באו בניך וכו', וקבעו שמונת ימי חנוכה להודות ולהלל היינו שאינו עושין רק זכר מה שנעשה נס לכבוד שמו ית' ולכן קבעו להודות ולהלל ולא כמו בפורים שקבעו למשתה ולשמחה

לז) ואתה ברחמיך הרבים וכו' הלשין ברחמיך הרבים הוא לכאורה כשפת יתר ולך עשית שם גדול בעולמיך וכו' מהו שם גדול וגם אומרו בעולמיך צ"ב ונראה עפ"מ שאמרו חז"ל בתחלה עלה במחשבה לברוא במדה"ד ראה שאין העולם מתקיים בדין עמד ושיתף מדה"ר והקדימו למדה"ד וביאר בעקידה סוף שער ג' כי מה שהעולם נוהג במנהג הטבעי זה יכונה במדה"ד המגבל ההנהגה כפי הטבע עמד ושיתף מדה"ר הוא הנהגה בדרך נס שלמעלה מהטבע הבא משם הוי' ב"ה המהוה כל הויות ועי' ברב טוב ריש סדר בראשית ובזה יש לפרש המדרש פ' ויצא ביעקב אבינו ע"ה שאמר אשא עיני אל ההרים מאין יבא עזרי אליעזר עבד אבי אבא מה כתיב בי' וכל טוב אדוניו בידו אני אין בי לא נזם אחד ולא צמיד אחד חזר ואמר לית אנא מוביד סברי מן בריי עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ והקשו המפורשים הלא יעקב אבינו גם מתחלה בודאי בטח בה' ומתחלה מאי קסבר ולבסוף מאי קסבר ולהנ"ל י"ל דמתחלה כשראה יעקב דברי הכ' בראשית ברא א' דמשם מוכח שברצונו ית"ש להיות ההנהגה במדה"ד היינו הנהגה טבעי ועל כן הי' דואג שאין בידו מאומה ומאין יבא עזרו בדרך אשר הלך ילך לו בארץ נכרי' ואח"כ כשירד לסיפא דפרשה מה כתיב בי' ביום עשות ה"א ארץ ושמים היינו ששיתף מדה"ר למדה"ד והוא ההנהגה ניסי שלמעלה מהטבע וע"כ בטח בזה שגם לו יהי' הישועה בדרך ניסי וז"ש עזרי מעם ה' שהוא שם המורה על הנהגה ניסי עושה שמים וארץ ר"ל לא כמו שעלה בתחלה במחשבה במדה"ד רק כמו שהי' בעת שנעשו שו"א והוא הי' במדה"ר על דרך הנהגה ניסי

והנה נס שהי' בימי חנוכה הוא הי' ע"ד נס שלא כדרך הטבע כמו שאומרים מסרת גבורים וכו' ורבים וכו' וא"כ הוא ממדה"ר העושה לנו נסים שלא כדרך הטבע וכמו שהי' בעת בריאת העולם ע"י שם הוי' ב"ה שהקדים מדה"ר וז"ש ולך עשית שם גדול וקדוש בעולמיך ר"ל שם גדול הוא שם הוי' ב"ה המהוה כל הויות והוא נקרא גדול ואמר בעולמיך דעי"ז השם נברא העולם ולעמך ישראל עשית תשועה גדולה ופרקן כהיום הזה דהא מה שהעולם מתקיים עד היום הזה הוא ע"י רחמיך הרבים

לח) להשכיחם תורתך ולהעבירם מעל חקי רצונך וכו' ולעמך ישראל