עצי חיים על מועדים קעח

וי"ל עפ"ד הגמ' ברכות דף ל"ג גדולה דעה שנתנה בין שתי אותיות שנאמר כי א' דעות ה' מתקיף לה רב אחא אלא מעתה גדולה נקמה שניתנה בין שתי אותיות שנאמר א' נקמות ה' ומשני אין במילתא מיהא גדולה ופי' הרי"ף שם הכוונה כי מדת א' הוא דין כדכתיב וא' זועם וה' הוא מדת רחמים והדעה נתנה בין שתי שמות שמתוך הדעת שידע את בוראו כדכתיב דע את א' אביך ועבדהו יגרום שמדת א' יהי' רחמים והוא מסכים למאמר חז"ל גדולים צדיקים שמהפכים הדין לרחמים ומתקיף לה ר"א אלא מעתה גדולה נקמה שניתנה בין שתי שמות אחד של דין ואחד של רחמים וכי הנקמה מהפכת הדין לרחמים הא במקום שיש נקמה אין רחמים ומשני למילתא מיהא גדולה שהרי מתוך הנקמה שינקום הקב"ה מעכו"ם אותה הנקמה גורמת רחמים לישראל וזהו א' נקמות לעכו"ם הוא רחמים לישראל נרמז בשם ה' עכ"ד ובזה פירשתי ויושע ה' ביום ההוא את ישראל מיד מצרים וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים וא"כ ראו שתי ניסים האחד נקמה למצריים והשני ישועה לישראל והיינו הנקמה למילתא מיהא גדולה שאותו הנקמה שהי' למצריים גרמה רחמים לישראל ואמר הכתוב דבזה וירא ישראל את היד הגדולה היינו הנקמה שהוא למילתא גדולה דהנה אם ה' מתנהג עם ישראל בחסד ורחמים מיקרי ישועה סתם אבל אם מן הנקמה עצמה שהוא לעכו"ם מתהפך לרחמים לישראל זהו ישועה גדולה וז"ש ואתה ברחמיך הרבים נקמת את נקמתם היינו שהנקמה בא ע"י הרחמים דבמה שהי' נקמה להיונים זה גרמה רחמים לישראל וא"כ הוא תשועה שנקרא גדולה ואמר אח"כ דבזה עשה הקב"ה לעמו ישראל תשועה גדולה וכמאמר חז"ל דגדולים צדיקים שמהפכים מדה"ד לרחמים ועי"ז הם גדולים דמדה זו נקרא גדולה

כ) מסרת גבורים ביד חלשים ורבים ביד מעטים וכו' ויל"ד במה הגדיל להאריך בנס שנמסר גבורים ביד חלשים הלא הגבורים כאין נחשבו לו ועוד דקדוקים רבים גם מה שהקשה הטו"ז למה בפורים קבעו במשתה ושמחה ובחנוכה בהלל והודאה

ונראה עפי"מ דאיתא בגמ' מגילה דף יו"ד בקשו מה"ש לומר שירה אמר להם הקב"ה מעשה ידי טובעין בים ואתם אומרים שירה והנה קשה לי לפ"ז למה אמרו משה ובנ"י שירה לפני הקב"ה והא אין הקב"ה שמח במפלתן של רשעים כמו דאיתא בגמ' שם, ונראה עפמ"ש בקדושת לוי ותורף הדברים כי כל מכה שהביא הקב"ה על המצריים הי' להם טובה מכופלת שעי"ז נתגדל ונתקדש שמו ית' בעולם וזהו תשוקת של הצדיקים שעל ידם יהא קידוש ש"ש בעולם אפי' ע"י הכאות ויסורין וכדמצינו בר"ע שאמר מתי יבא לידי ואקיימנו אך האומות ערלי לב ואטומים להבין התועלת הזה עיי"ש ועפי"ז יתבאר דהמלאכים בדין הוא שלא יאמרו שירה כיון שמעשי ידיו של הקב"ה הם בצער אבל בעוה"ז אשר הכירו עי"ז גדולתו של הקב"ה ואם הי' להמצריים לב לדעת כי טובה גדולה הוא להם שע"י נתקדש שמו ית' בעולם לא הי' להם שום צער ולכן בעוה"ז ראוי לומר שירה ויתבאר בזה לתרץ קושי' הטו"ז דבנס דפורים אע"ג שהי' בנס מ"מ נעשה הדבר בדרך הטבע כמבואר במגילת אסתר בלילה ההוא נדדה שנת המלך וגו' ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי וגו' כי הגידה אסתר את עמה ואת מולדתה וגו' וא"כ כיון שהי' בדרך הטבע לא הי' על ידי הנס כ"כ קידוש ש"ש בעולם וע"כ לא קבעו בהלל והודאה כי אין ראוי לומר שירה להראות שמחה כיון שאין הקב"ה שמח במפלתן של רשעים אבל בחנוכה שהי' הנס שלא עפ"ד הטבע כמו שאומרים מסרת גבורים ביד חלשים ורבים ביד מעטים שהוא היפך הטבע אשר חלושים ומעטים ינצחו גבורים ורבים ע"כ קבעו בהלל והודאה כי אלולי האומות הי' אטומים ולו חכמה ישכילו זאת לא הי' להם שום צער ע"כ ראוי לומר שירה היינו הלל והודאה כי טובה גדולה שנתגדל ונתקדש ש"ש על ידם וז"ש ולך עשית שם גדול וקדוש בעולמיך וא"כ טובה הי' להם ע"כ קבעו שמונת ימי חנוכה אלו להודות ולהלל

כא) והדלקו נרות בחצרות קדשיך והדבר תמוה' הא לא בחצר הדליקו