עצי חיים על מועדים קעז

שעשתה רושם שהתפלל שישלח ה' ברכה בכריו ושלו הוא לעצמו ולאו דהפקר ואלו הי' הברכה ע"י השי"ת לבדו הוא של הפקר ופטור מן המעשר ומשו"ה מדייק הכתוב דאע"ג שנתרבה בברכה עכ"ז הי' צריך לעשרו כיון דמה שברכו הי' ע"י תפלת צדיק ומשו"ה הי' לזרוע בארץ ולא גדל מעצמו ע"י נס כמו שהברכה הי' ע"י נס מאה שערים דהוא שלא כדרך הטבע משום כיון דהנס הי' ע"י תפלת יצחק ואין ביכולת ביד האדם לברוא בריאה חדשה יש מאין לכן הי' צריך לעשות פעולה ואיזה דבר שיהא מקום לחול הברכה ועל כן ויזרע יצחק ויתבאר דברי הגמ' בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן וכו' דהנה י"ל דהא דהברכה הוא של הפקר הוא ג"כ דוקא מה שנתברך ע"י השי"ת לבדו אבל ברכה הנעשה ע"י תפלת הצדיקים הוא שלהם דהא לא שייך לומר דהם נתברכו בברכה זו ואח"כ לאו דידהו הוי ועזבו לאחרים חילם וזש"ה בדקו ולא מצאו אלא פך אחד ר"ל דהוי דבר המני אחד דייקא וגם הי' מונח בחותמו של כה"ג א"כ הוי חתום וגם לא הי' להדליק בו אלא יום אחד ובזה הוי מדוד וא"כ אי הוי בי' כל הני תלתא מוכח דלאו דהפקר הוא וכמו כן נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים ר"ל דהנס הי' ע"י תפלת הצדיקים ועל כן הי' הנס על שמונה ימים וגם כל השמונה ימים הי' כמו ביום הראשון שהי' שלהם דהא הוי חתום ומדוד ומני וגם מה שנתרבה ע"י הברכה לא הי' של הפקר כי אם זכו בהם לעצמם הברכה

יח) רבת את ריבם דנת את דינם ויל"ד דהלשון ריב משמע שהי' להם איזה טענה כמו שנאמר כי יהי' ריב בין אנשים ונגשו אל המשפט גם הלשון דנת את דינם משמע כן כאלו יאמרו הם שהוא ח"ו בדין מה שעשו לישראל

ואפשר עפ"מ דכתיב כלה ה' חמתו ויצת אש בציון ודרשו חז"ל שנתחייבו שונאיהן של ישראל וריחם הקב"ה על עמו ישראל ושפך חמתו על עצים ואבנים ובעוה"ר חרב בית המקדש כדי שלא יזיק ח"ו לכלל ישראל וא"כ לפי"ז אם האומות הי' עושין ח"ו לישראל הי' להם טענה כי בדין הם עושים וכן ג"כ אם ישראל לא הי' עושים מאומה רק שהחריבו את הביהמ"ק ג"כ הי' להם טענה להצטדק עצמם כי בזה לקחה מדה"ד את שלו כדי להציל שארית ישראל אבל אם הם עושים שתי רשעות לישראל ח"ו וגם שהחריבו את ביהמ"ק בזה ממנ"פ מגיע עליהם עונש ורעה יבוא עליהם דאם החריבו נוה ה' בזה די עונש וצער אשר עי"ז יהי' ישראל ניצולים מחמת המצוק ויש לפרש בזה שפוך חמתך על הגוים וגו' ושמא תאמר כי בדין עשו אבל לא כן הוא כי עשו שתים רעות כי אכל את יעקב היינו שעשו לישראל וא"כ למה ואת נוהו השמו דאם אח"כ החריבו את ביהמ"ק אינו מגיע אח"כ אפי' חצי נזק שעשו לישראל ולמה אכלו את יעקב ע"כ כל אוכליו יאשמו, והנה י"ל דזה שעמדו מלכות יון הרשעה להשכיחם תורתיך הוא ג"כ כמו מה שהחריבו ביהמ"ק וכמו דאמרי' במגילה דף ג' גדול ת"ת יותר מהקרבת תמידין ועוד דבחנוכה מצינו ג"כ ששקצו היונים את ביהמ"ק לעבודת כוכבים וא"כ בזה שעמדו על עמו ישראל בגופם ולהשכיחם מתורתו יתב' וגם ששקצו את המזבח ע"כ מגיע להם עונש ממנ"פ, וז"ש כשעמדה מלכות יון הרשעה על עמך ישראל ולהשכיחם תורתך וגם ששקצו את המזבח ובזה העבירם מעל חקי רצונך וע"כ עמדת להם בעת צרתם לתבוע את צער שעשו לישראל דהא בשתים בדין הוא שלא ילקו ולכן רבת את ריבם דנת את דינם בדין הוא שיקבלו עונש כי אם הי' עושים רק אחת הי' להם קצת טענה אבל על שתיהם בודאי דאין להם לעשות ואמר אח"כ כשהיתה הישועה ולך עשית שם גדול היינו אשר ביהמ"ק ההרוס נבנה מחדש וגם ולעמך ישראל עשית תשועה גדולה היינו אע"ג דביהמ"ק הי' על מעמדו ומקומו גם לישראל לא הי' נזק וע"כ הוא תשועה גדולה

יט) נקמת את נקמתם ויל"ד דאם הוא נקמה אין רחמים ולמה אמר לעיל ואתה ברחמיך הרבים גם ולעמך ישראל עשית תשועה גדולה אמאי נקרא תשועה גדולה וכבר אמרתי בזה דרכים שונים.