עצי חיים על מועדים קנז

את קרבנותיהם ומבן חמשים שנה נפסל בקול עי' רמב"ן ולא הי' יכול עוד לעשות עבודתו בקול עכ"ז עמד על משמרתו עם אחיו הלוים לעורר הלבבות לתשובה והענין כי אז בינה יתירה נודעת להם שהם הי' מתבודדים בינם לבין קונם ובאו בקושרות עם כללות לבבי ישראל האחוזים זה בזה ובכן הי' מתעוררים הלבבות לפשפש במעשיהם וז"ש ומבן חמשים שנה ישוב מצבא העבודה ולא יעבוד עוד בפועל ממש ועכ"ז ושרת את אחיו וגו' עם אחיו לשמור משמרת לעורר הלבבות הגם ועבודה לא יעבוד בפועל עכ"ד הנחמדים עיי"ש ולפי"ז יש לומר כי כן הצדיקים אשר בחייהם הי' מעוררים לבבות ישראל בשירם ובזמרם בהלל ורננה לפני ה' כן גם לאחר שנפטרו ונסתלקו מזה העולם ואין בכחם בפועל ממש לעורר לבבות ישראל ועכ"ז יעמדו הם אתנו לשרת עם אחיו לעורר לבבות ישראל בעוה"ז וכמו הלוים שנפסלו בקול עכ"ז יעשה ה' להם שלא יעברו ממשמרתם כיון שכל זמן שהי' בכחם לעשות עבודתם עבודה תמה בכל כחם כן גם לאחר פטירת הצדיקים למה יגרע נחלתם מלהסתפח בנחלת ה' כי העיקר הוא למען הודיע בעולם לקרוא בשם ה' לעורר לבבות בנ"י וזה שאמר בזוה"ק קוב"ה אעקר להון מג"ע לנטלא חולקא דחדוה היינו לעורר אותנו לשוש בגילה ורננה לפני ה' בזה אשר יעמדו אתנו פה גם היום בזה יעורר אותנו כנאמר בהלוים וכנ"ל

יט) הא' הגדול עיני כל נגדיך רב חסד גדול על השמים חסדך א' אברהם זכור לעבדיך חסדי ה' אזכיר תהלות ה' ונלע"ד לבאר הני ארבעה חרוזים האיך שייכים זה לזה דהנה בהגיע ימי הרצון שמ"ע וש"ת אשר בם אנו שמחים בשמחת התורה ובהעלות על לבבינו במה איפוא עבר עלינו כל השנה בביטול זמן זמנים טובא וגם את אשר עשינו ולמדנו לפעמים ועשינו ככתוב בתורתו ית"ש יודע איש מרת נפשו האם נעשה כמצוה עלינו באהבה ויראה כדת מה לעשות בזה נחת רוח ליוצרינו הבוב"ה וא"כ איך ישמח לבינו ותגל נפשינו בשמחת התורה הלא אדרבה נמס לבנו בקרבינו בזכרונינו שפלותינו העל כל אלה ועל כל נעלם יבא במשפט ואך בזאת תחזקנו ותאמצנו הפעם הזה במה שהגיע העת המעורר הכוונה לנו ונקבל על עצמינו בשמחה רבה מעתה ועד עולם רק לעבוד את בוראינו בתשוקה ודבוקה בו בכל עת וכבר אמר אזז"ל בייטב פנים לפרש מאמר חז"ל אהא דכתיב והיית אך שמח לרבות לילי יו"ט האחרון לשמחה ולכאורה יפלא הא אכין ורקין מיעוטין ויתבאר דהנה מה שהי' לשעבר אך אינו אלא מיעוט כי מעט ורעים הי' עכ"ז שמח על לעתיד וז"ש לרבות לילי יו"ט האחרון לשמחה והיינו ע"ש העתיד להיטב עכ"ד הקדושים ובזה יש לפרש דברי הגמ' פסחים דף ס"ח רב ששת מהדר לי' תלמודי' כל תלתין יומין ותלוי וקאי בעוברא דדשא ואמר חדאי נפשאי חדאי נפשאי ויל"ד על מה תלוי עצמו בעיברא דדשא וגם כפל הלשון חדאי נפשאי שני פעמים ולהנ"ל יתבאר דרב ששת שלמד בכל עת כמו שאמר שמהדר לי' תלמודי' ע"כ אמר שני פעמים חדאי נפשאי האחד ששמח על שלמד עד העת ההוא וגם שמח לבו על להבא ורק על זה תלוי עצמו ר"ל הי' מסופק וחורך על עצמו [מלשון אשם תלוי] שמא לא למד ביראה ועבודה תמה כראוי וע"כ תלוי עצמו בעיברא דדשא הרמז בזה כמו שאיתא בגמ' שבת ל"א מכריז ר' ינאי חבל על מאן דאית לי' דרתא ותרעא לדרתא לא עביד מזה נראה שנמשלה התורה לבית והיראה להדלת וע"כ תלוי עצמו ע"ז הכוונה הנ"ל שמא לא למד את התורה ביראה כראוי ור"ש ברב ענותנותו ולפי רוב השגתו הי' מיצר ודואג אולי לא צא עוד ידי חובתי ביראת ה' טהורה

והנה במדרש פ' בשלח וז"ל עתידין ישראל שיאמרו שירה לעתיד לבא שנאמר שירו לה' שיר חדש ובאיזה זכות הן אומרים שירה בזכות אברהם הדה"ד תשורי מראש אמנה היינו אברהם ראש האמנה עכ"ל ופי' בשל"ה שם עתידין ישראל כשיתבשרו להגאולה יאמרו שירה על מה שעתיד לבא היינו על הניסים שיתבשרו עליהם יקדימו לשורר מיד ויהי' בחוזק אמונתם כאלו נעשה וזהו תשורי מראש אמנה בזכות אברהם שהאמין בהקב"ה שנאמר והאמין בה' עד שלא נעשה המעשה עכ"ד עיי"ש וז"ש הא' הגדול עיני כל נגדיך והוא מלשון