עצי חיים על מועדים קמ

דרכים אשר יעשה אותם האדם האחד מי שהוא ירא ה' ואז הוא עובד את ה' רק כשהוא יושב אבל לא כשהוא מהלך דאינו יכול לכוין כראוי וגם כשהוא עוסק במילי דעלמא אז הטרדה מבטלו דהא במדת היראה ע"י הטרדה אינו יכול לכוין כראוי כנ"ל ואמר הכתוב דמדה אחרת יש ההולך בדרכיו ר"ל גם כשהוא הולך הוא ג"כ עוסק בדרכיו והיינו מי שהוא חביב בעיניו דברי התורה הזאת וגם בלכתו בדרך יכיל לקבל עליו עול מלכות שמים ואמר הכתוב יגיע כפיך כי תאכל אם יהי' במדה זו גם כשהוא עוסק במילי דעלמא ויאכל מיגיע כפו היינו שיה' עוסק בעניני עוה"ז אפ"ה אשריך בעוה"ז וטוב לעוה"ב דבמדת אהבה יכול לכוין שניהם כאחד ואין שום טרדה מבטלו מעבודת הבוב"ה

מ) יחל ישראל אל ה' וגו' והרבה עמו פדות יתבאר עפמ"ש בייט"ל סו"פ בראשית בשם המגיד זצ"ל בדברי חז"ל דרכו של איש לחזור אחר אשה כי אהבה נקרא איש ויראה נקרא אשה כמו שכתוב אשה יראת ה' וגו' וכשיש לאיש יראת שמים אז הקב"ה נותן לו מדת אהבה בנדבה ובמתנה כדכתיב אהבם נדבה ובזה יש לפרש מה שאמר יוסף לאחיו זאת עשו וחיו את הא' אני ירא דהנה בתשובה מחמת אהבה אמרי' בגמ' יומא דזדונות נעשית לו כזכיות ומוכח מקרא ובשוב רשע מרשעתו עליהם חי יחי' ומבואר מזה דעבודה מאהבה בשביל זה הוא יחי' וע"כ אמר להם יוסף זאת עשו וחיו היינו דעבודה מאהבה יבא להם ממילא בנדבה אם כה תעשו את הא' אני ירא היינו אני מעצמי ואם יהי' להם יראה אז ממילא יבא להם ג"כ מדת אהבה אשר ע"ז נאמר וחי'

וכמו כן נמי י"ל אם האדם ישוב אל ה' מחמת יראה אף אם לא זכה מעצמו לעשות תשובה מאהבה אז הקב"ה נותן לו מדת האהבה בנדבה כדי שיזכה לעשות תשובה מאהבה וכמ"ש לעיל בדרוש ליג"מ ויתבאר יחל ישראל אל ה' כי עם ה' החסד ר"ל אשר ישראל יקוו אל ה' שינתן להם מדת האהבה בחסד ואז והרבה עמו פדות כי בתשובה מיראה אינו נמחק העון לגמרי ונשאר עוד כאלו חטא בשגגה אבל בזה שנותן להם האהבה בנדבה היינו הרבה בזה פדות יותר מן המדה אשר עשו מעצמם והוא יפדה את ישראל מכל עונותיו ר"ל מכל העון אפי' משוגג כי ע"י האהבה נעשית הכל כזכיות

ליל ז' דסכות

מא) תהלים קל"ב זכור ה' לדוד את כל ענותו ופירשו שהתפלל דוד על עצמו שיזכור לו ענוי נפשו, אם אבוא באהל ביתי וגו' עד אמצא מקום לה' וגו' ויש לפרש עפ"י המבואר באו"ח סי' רל"א שכל עשיותיו של אדם יהי' לשם שמים ואפי' בעסקי עניני עוה"ז לא יכוין להנאתו כי אם יבטל רצונו ועצמותו ואך יהי' כוונתו לשמים והנה יש לומר דאם כוונתו לשמים אף אם כוונתו גם לצורך הנאת גופו ג"כ יחשב כאלו הקריב כולו לגבוה והרי זה דומה למ"ש תוס' במס' שבת דף כ"ד ע"ב ד"ה לפי הטעם דנדרים ונדבות אין קריבין ביו"ט אע"פ שיש בהן אכילת אדם משום דעיקרן לצורך גבוה ובטל חלק הדיוט יעיי"ש וה"נ י"ל דאם כוונתו לשמים אף אם כוונתו לצורך עצמו מ"מ מיקרי כולו לגבוה כי חלק ההדיוט היינו מה שכוונתו לצורך עצמו בטל לחלק מה שכוונתו לשמים וז"ש הושענא למענך א' הושענא היינו שהכל הוא למענו ית"ש גם מה שמבקשים לצורך עצמינו מ"מ כיון דבהדי הנאת הגוף איכא ג"כ כוונה רצוי' למצוה כדי לעבוד בזה את הבוב"ה ע"כ בטל חלק ההדיוט ונקרא כולו למענך א' וזש"ה זכור ה' לדוד את כל ענותו שיזכור לו ענוי נפשו גם במה שעשה לצורך גופו לא מיקרי שהתעדן בזה גופו כי אם כאלו הי' ענוי לנפשו כי צורך גופו לא נחשב להנאה והכל הוא למענו ית"ש והיינו בזה שאמר בלבו אם אבא באהל ביתי ואם אתן שנת לעיני וגו' עד אמצא מקום לה' וא"כ אשר בכל דרכיו הי' מצא מקום לה' שהי' כוונתו לשם ה' וע"כ נחשב