עצי חיים על מועדים קלט

כח הגוף וכבה אש התאוה והי' לו בזה מדת השמחה והסתפקות אולם בהדבר הנוגע לעבודת השי"ת הי' כמו רק בא בימים בתחלת שנותיו בהשתוקקת ותאוה רבה לעלות במעלות דרכי התורה והיראה עכ"ד ובזה יש לפרש מה שנאמר ביוסף הצדיק והוא נער את בני בלהה ופירש"י שהוא עושה מעשה נערות ויש לומר דהיינו שהי' מתאמץ בעבודת השי"ת כאיש בחור שכחו רב וחזק בהשתוקקת גדול ועכ"ז בן זקונים הוא היינו כזקן שקנה חכמה ונחלש מאתו כוחות הגופניות והי' לו בעניני עוה"ז מדת השמחה והסתפקות, ויתבאר דברי הכתוב שוא לכם משכימי קום ר"ל דוד התרעם עליהם ואמר כי הם טועים לעשות היפך מדרך התורה אשר בעניני עוה"ז צריך להתנהג במדת השמחה ובעניני גבוה צריך לאחוז מדת השתוקקת והיינו שאמר שוא לכם שהולכים בדרך שוא להיפך ממה שצריך לעשות משכימי קום היינו שהם משכימום לעשות מה שצריך שלא להשכים וגם מאחרי שבת שהם מאחרים לשבת מה שצריך להשכים ואמר דהייני שאוכלים לחם העצבים ואין להם מדת השמחה בעניני עוה"ז ואמר כן יתן לידידו שנה כמו שפי' במצודת למי שמנדד שנה מעיניו ועוסק במלאכת שמים והיינו כן צריך להיות במי שעוסק במלאכת שמים שישתמש במדת העצבות שישתוקק לעשות יותר ולעלות במעלות בחפצי שמים אבל לא כן בעניני עוה"ז

לט) תהלים קכ"ח אשרי כל ירא ה' ההולך בדרכיו יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך וקשה כפל הלשון דאם הולך בדרכיו וממילא הוא ירא ה' וגם דמשמע מפשטא דקרא דבזה שיאכל יגיע כפו הוא ירא ה' אי הולך בדרכיו וצ"ב ונראה עפי"מ שפירשתי דברי רש"י בקש יעקב לישב בשלוה קפץ עליו רוגזו של יוסף עפ"ד א"זזלל"ה בייט"ל פ' לך לפרש המשנה בש"א בערב יטה ויקרא ובבוקר יעמוד ובה"א קורא כדרכו שנאמר ובלכתך בדרך דהנה אמרינן במס' מגילה דאף דתרי קלא לא מישתמע מ"מ בהלל ומגילה אפי' עשרה קורין כאחד דכיון דחביבא יהבי דעתי' עיי"ש וא"כ משמע מזה ג"כ דמי שהתירה חביבא עליו יהיב דעתי' אפי' בשעה שעוסק בצרכי עוה"ז אבל מי שהתורה אינו חביבה עליו לא יכול לכוין דעתי' בשעה שעוסק בענינים אחרים [ועי' מ"ש ביש"מ פ' תרומה] וזה י"ל הטעם של ב"ש שאין קורא כשהוא מהלך כי ההולך אינו יכול לכוין כראוי וזהו כשאינו עובד כ"א מיראה אבל מי שעובד מאהבה יהיב דעתי' לכוין כראוי גם בלכתו בדרך וזה הטעם של ב"ש דבערב יטה ובבוקר יעמוד אבל אין לקרוא כשהוא מהלך משום שהי' בחי' מדת גבורה בחי' יראה אבל הלל מדה אחרת הי' בו בחי' חסד ואהבה לזה אמר קורא כדרכו אפי' בלכתו בדרך עכ"ד ז"ל ויתבאר בזה וישב יעקב שהי' רוצה לעבוד את השי"ת רק כשיהי' יושב אבל לא כשהוא מהלך כי אולי כשהוא מהלך לא יוכל לכוון כראוי כיון שהי' בארץ מגורי אביו פי' בבחי' יראה כמו אביו וכפי דברי הזוה"ק שפי' מגורי אביו יראה וז"ל מאי מגורי אביו כד"א מגור מסביב דכל יומוי הוי דחיל והוי בדחילו עכ"ל ויעקב חשב שהוא עובד את השי"ת רק בבחי' יראה ולכן הי' עבודתו רק בבחי' וישב יעקב אבל לא כשהוא מהלך והנה ביוסף כתיב הי' רועה את אחיו בצאן ופי' האלשיך שהי' מנהיג את אחיו ומדריכן בהיותם בצאן ולא בבית אביו כי אביו הי' מדריכן בביתו ע"ש ולהנ"ל י"ל שהי' מדריכן אשר גם בעסקם בצאן היינו במילי דעלמא ג"כ יכוונו דעתם לשם שמים ושיהא עובדים את השי"ת באהבה ואין שום טרדה מבטל מכוונת הלב כנ"ל ויתבאר דברי רש"י ז"ל ביקש יעקב לישב בשלוה כיון שיעקב הי' בחור האבות התכללות מאברהם ויצחק והי' עובד את השי"ת גם באהבה כמדתו של אברהם והיינו שביקש לישב גם בשלוה ר"ל לעבוד את השי"ת בשלוה היינו בשמחה ואהבה ועכ"ז הי' ביקש לישב דייקא ולמעט עבודתו כשהי' מהלך משום הטירדה וקפץ עליו רוגזו של יוסף ע"ד שאמרו חז"ל הלל מחייב עניים ונתעורר עליו ממה שיוסף הדריך את אחיו לעבוד את השי"ת גם בצאן שאין דבר מעוה"ז יבטלו כיון שהי' חביב בעיניו הוי יהיב דעתי', וזש"ה אשרי כל ירא ה' היינו שבא הכתוב כאן להורות שני