עצי חיים על מועדים קכד

יד) בסכות תשבו שבעת ימים וגו' למען ידעו דורותיכם וגו' ובמג"א סי' תרכ"ה ויכוין בישובתה שציונו הקב"ה לישב בסוכה זכר לי"מ וכתב במחה"ש הטעם דכתיב למען ידעו דורותיכם נראה מלשון הכתוב שהקפידה תורה שבשעת קיום המצוה נדע ונתכוין לטעם מצוה שהוא זכר לי"מ עכ"ל ויש להבין מנ"ל דהא דכתיב למען ידעו היינו לכוין כן בשעת קיום המצוה דילמא אמר הכתוב הכי דאם נשב בסוכה ממילא עי"ז נדע מעצמינו שישבנו בסוכה בהוציאנו ממצרים אבל לא שצריך לכוין בעת ישובתה כן וא"כ סוכה הוא ככל המצית דרק צריך לכוין לצאת ידי המצוה אבל לא הטעם של המצוה

ונראה עפ"ד הטור שם וז"ל ואע"פ שיצאנו ממצרים בחדש ניסן לא ציונו לעשות סוכה באותו זמן לפי שהוא ימות הקיץ ודרך כל אדם לעשות סוכה לצל ולא היתה ניכרת עשייתנו שהם במצות הבורא יתברך ולכן צוה אותנו שנעשה סוכות בחדש השביעי שהוא זמן הגשמים ודרך כל אדם לצאת מסוכתו ואנחנו יוצאים מן הבית לישב בסוכה בזה יראה לכל שמצות המלך הוא עכ"ל ויש ללמוד ג"כ מדברי הטור דמשו"ה אין עושין הסוכות בניסן לפי שבעת ההוא פן יעלה בלב לכוין בישובת הסוכה להנאתו למען תהי' לו לצל יומם ע"כ צונו הבוב"ה לעשות הסוכה בזמן הגשמים בחדש השביעי כדי שתהא כולה לשם ה' ובזה י"ל דמשו"ה נקרא חג הסוכות זמן שמחתינו עבודה לה' מאהבת הבוב"ה ע"ד האמור באברהם אבינו ע"ה כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט ותמהו המפורשים מדוע פרט הכתוב רק צדקה ומשפט הלא על כל מצות השי"ת צוה אברהם את בניו ואת ביתו ופרשתי עפמ"ש העיקרים מאמר ג' פ' כ"ח איך יהי' שלימות לנפש מחלק המשפטים שבין איש לרעהו הלא אינם אלא תיקון המדיני לישוב העולם והעלה כי הם נותנים שלימות לנפש מצד המחשבה שמכוון בהשמרם לקיים מצות ה' לא בשביל תיקון המדיני ועד"ז פי' משה"כ ישעי' ל"ב והי' מעשה הצדקה שלו' בקיבוץ המדיני ועבודת הצדקה שמכוין בשביל מצות ה' שזה העבודה בצדקה יגרום השקט ובטח עד עולם עכ"ד וזש"ה ושמרו דרך ה' ר"ל לשם ה' דייקא אף במצות צדקה ומשפט שהוא גם להנאת עצמו בשביל תיקון ושלו' בקיבוץ המדיני ועכ"ז צוה אברהם דגם במצות צדקה ומשפט יעשו רק בעבור לשמור דרך ה' ולא להנאת עצמו והוא נסיון גדול ועי' מ"ש בפ' חיי וע"כ אמר הכתוב כי ידעתיו ופירש"י לשון חבה דהא בעושה המצוה ויש לו ממנו הנאת הגוף לעצמו ג"כ מצוה עביד אבל אם גם בזה רק לשם ה' יעשה הכל ולא למענו ע"כ שכרו הרבה מאוד וקראו הכתוב בלשון חבה

ויש לומר דמשום זה הטעם בסוכות הוא זמן שמחתינו עבודה מאהבה לפי מ"ש הטור דמשו"ה עושים הסכות בתשרי להראות לכל שמצות המלך הוא וע"כ אין עושים את החג בניסן כנ"ל וא"כ גם הסוכה הוא כמו צדקה ומשפט דאע"ג דיכול לעשותה בעבור תהי' לו לצל ואנו עושים אותה בכדי שתהא כוונתינו רק למענו ית"ש ולא להנאת עצמינו וא"כ בסוכה אנו זוכים ג"כ לשכר זאת אשר ה' יראה אלינו בלשון חבה כמו שכתב באברהם אבינו כי ידעתיו שהוא לשון חבה וע"כ הוא זמן שמחתינו על מה שהקב"ה משתעשע עמנו להראות לנו אותות אהבה ויתבאר בזה הכתוב למען ידעו דורותיכם כי בסכות הושבתי את בנ"י בהוציאי אותם ממצרים ר"ל כמו שאברהם אבינו ע"ה צוה את בניו וגו' במצות שהם גם להנאת עצמו שיכוונו רק לשמור דכך ה' כן בסכות ידעו בזה דורותיכם היינו בניו וביתו אחריהם לשמור את מצות ה' רק לשמו יתברך כיון דלא צונו לעשות הסוכה בניסן שבעת ההוא יצאנו ממצרים ויש לומר דמזה הביא המג"א דצריך לידע הטעם לישב בסוכה זכר לי"מ דאל"כ דרק נתכוין לצאת ידי המצוה אבל לא נתכוין הטעם ג"כ יצא א"כ האיך ידעו מזה דורותיכם דגם במצות שהוא הנאת הגוף יכוונו רק לשמו ית' דהא אם לא ידעו שהוא זכר לי"מ א"כ י"ל דסוכה היא זמנו רק בתשרי ולא בניסן אבל לפי הטעם שהוא זכר לי"מ ועכ"ז זמנו בתשרי ולא בניסן וכדברי הטו"ר