עצי חיים על מועדים קכ

דאף באתרוג שבא בימי החג שאז זמן לעבוד את השי"ת מאהבה כמשה"כ ושמחתם לפני ה"א והו"א דגם הגזול מותר וילפינן מקרא לכם משלכם להוציא את הגזול דהא גם עולה אינו קרב בגזל כדי ללמוד לברוח מגזל

ח) ולקחתם לכם ביום הראשון וגו' ושמחתם לפני ה"א וגו' ובמדרש תודיעני אורח חיים שובע שמחות את פניך וגו' יתבאר דהנה נודע דמתחלה צריך להיות סור מרע שלא לעשות מדברים הרעים המפסידים בעבודה הקדושה כדי שלא יהא זורע אל הקוצים ח"ו ואח"כ יוכל לקיים ועשה טוב וצריך להכין עצמו מקום פנוי להחזקת הקדושה והנה איתא בב"ק דף פ"ז ובקידושין דף ל"א א"ר יוסף השתא דשמענא להא דר' חנינא גדול המצווה ועושה יותר ממי שאינו מצווה ועושה עבידנא יומא טבא לרבנן מ"ט דכי מפקידנא עבידנא אית לי אגרא טפי וכתב ע"ז ביש"ש בב"ק שמכאן משמע שמצוה על האדם לעשות סעודה בשעה שנעשה מחיוב במצות וכן לעשות סעודה ביום שנעשה בנו בר מצוה כמו שעשה ר' יוסף סעודה ויומא טבא על שנודע לו שמחיוב במצות ועי' במג"א סי' רכ"ה ולפ"ז י"ל דמשו"ה בסכות הוא זמן שמחתינו היינו טעמא דהא קודם יוה"כ בעוד שלא נעשה התשובה כראוי א"כ המצות שנעשו אינם עולים לרצון לפני ה' כיון שהגוף עוד לא טהור ועונו חרות על עצמותיו ומאי אהני לי' במצותיו אשר יעשה אבל כיון שעבר עליו יוה"כ אחר תטהר מעונותיו בא עליו חיוב חדש לעשות מצות כיון שכבר סר עונו וחטאתו תכופר ומחיוב לעשות בעבור זה יו"ט וכמו רב יוסף שעשה יומא טבא על שנודע לו שמחיוב במצות וע"כ בעבור זה בסכות חג לה' יומא טבא וזהו זמן שמחתינו כיון שכבר נמחל לנו עונותינו ועבדינן יומא טבא ועי' מ"ש ליו"כ

ויתבאר משה"כ תודיעני אורח חיים שובע שמחות וגו' ר"ל דהנה אם ישוב האדם בתשובה עליו הכתוב אומר ובשוב רשע מרשעתו עליהם חי' יחי' והיינו תודיעני אורח חיים אם יעשה תשובה הוא אורח חיים ואח"כ שובע שמחות וגו' מחיוב לעשות שמחה ויומא טבא והביא המדרש הכתוב הכא למאי דכתיב ולקחתם לכם וגו' ושמחתם לפני ה"א דהא גם בסכות משום האי טעמא צריך לשמוח משום דע"י התשובה הוא מחיוב מחדש במצות וצריך לשמוח ע"ז במה שמחיוב במצות

ט) ולקחתם לכם ביום הראשון וגו' ובמדרש הה"ד תודיעני אורח חיים שובע שמחות וגו' י"ל עפ"מ דאמרי' בגמ' עירובין דף י"ג ת"ר שני שנים ומחצה נחלקו ב"ש וב"ה הללו אומרים נוח לו לאדם שלא נברא משנברא והללו אומרים נוח לו לאדם שנברא וכו' נמנו וגמרו נוח לו שלא נברא ופי' המהרש"א הלשון נמנו וגמרו היינו שמנו שיש רמ"ח מ"ע ושס"ה ל"ת וא"כ כיון שהל"ת מרובים מהמ"ע קרוב אדם לחטוא ח"ו ע"כ גמרו נוח לאדם שלא נברא עיי"ש ויש לבאר יותר לע"ד דהנה האדם נברא בעוה"ז כדי להשלים א"ע ולהכין לפניו בעודו בעוה"ז בקיום המ"ע כדי שאח"כ יטול שכרו בעוה"ב ע"ד מי שלא טרח בע"ש מה יאכל בשבת כי לאחר פטירת האדם מעוה"ז אי אפשר לעשות ולקיים המצות כמאמר הכתוב במתים חפשי והנה כל זה במ"ע שהם בקום ועשה אבל במצות ל"ת שהם בשוא"ת גם קודם שנברא לא עבר על הל"ת ומה בצע בזה שנברא לענין הל"ת וז"ש נמנו הל"ת שמרובים ממ"ע וגמרו כי נוח שלא נברא כי באם לא נברא ג"כ יעבור על הל"ת ויש לבאר בזה הכתוב בשוב רשע מרשעתו עליהם חי יחי' ודרשו חז"ל ביומא דף פ"ו דמיירי בתשובה מאהבה דזדונות נעשו לו כזכיות ויל"ד מהו הלשון חי' יחי' הא שכר מצוה בהאי עלמא ליכא וי"ל להנ"ל דהיינו כיון דנעשו לו כזכיות וטוב לו שנברא ומה שהוא חי בעוה"ז וא"כ השב מאהבה גם מה שעבר על הל"ת נעשו אצלו כמו המ"ע וטוב לו שחי יחי' ויתבאר בזה ולקחתם לכם ביום הראשון היינו ראשון לחשבון עונות כמבואר במד' וכידוע דברי בעל קדושת לוי ז"ל על זה דבסכות שהוא זמן תשובה מאהבה צריך לחשוב את העונות כדי שיעשו זכיות