עטרת מנחם מה

בור. אבל אם הבע"ב שצריך להיות ממחזיקי תורה הוא מחזיק בלא חי"ת אז הוא מזיק ויש בו היזק יותר. וז"ש ויקם אברהם וישתחו לעם הארץ. וקשה איך השתחוה לע"ה ועז"א לבני חי"ת. לע"ה שהם מחזיקים עם חי"ת. להם ראוי להשתחות ולחלוק להם כבוד שכן גם התוה"ק הקדימ' זבולון ליששכר וא"ש)

קמא) כ' ש"ב יד"נ הרה"ג סועה"ר חו"ב איש אשכולות בנש"ק מ' אברהם סג"ל אטינגא בעהמח"ס שם הגדולים השלישי. ושיחות חולין של ת"ח החדש. נכד הגה"ק מהרש"ק מבראד זצ"ל: הרב הקדוש רמ"מ זצ"ל מרומנוב. היה מילידי רוששפולין. עוד בימי בחרותו הרחיק נדוד מבית אביו ומארץ מולדתו ויכתת את רגליו וילך נע ונד בכל הארצות וגם במדינת ספרד עבר. והי' פ"א שם בחג הפסח ואכל אצל אחד מן האנוסים במערה תחת הארץ. בהיותו פ"א בעיר ברין באחד מלילות החורף ולא הי' לו נר להאיר עמד באם הדרך ולמד לאור הלבנה ויעבור אז איש כנעני סוחר מעיר פריסטיק וירא והנה בחור עומד ולומד לאור הלבנה וישא חן בעיניו ויקח אותו ויאספהו אל ביתו ויתן לו את בתו לאשה. כן שמעתי מא' מנכדיו

קמב) נודע כי בימי חורפו הי' חי בדוחק ועוני גדול. פ"א הפצירה בו אשתו הרבנית לנסוע אל העיירות הסמוכות לקבץ מעות לצורך פרנסתו. ואחרי רוב הפצרות נעתר לה. ובבואו באם הדרך ירד מעל המרכבה וחפר ברגלו באדמה וישאל אותו חתנו מה אדוני חופר שם והראה לו אדום זהב אחד מונח על הארץ. ויאמר לו ראה בני איך אוצר גדול מתעצם עצמו לבוא אלי אבל אין חפצי בו. וישב לביתו ולא רצה לנסוע הלאה

קמג) הרה"ק אדמו"ר משינאווי מ' יחזקאל זצ"ל האלברשטאם הי' אומר תפלת תחנון בכל יום אף ביומי הלולי של צדיקים והי' מקפיד מאוד על החסידים שאין אומרים תחנון ביאצ"ט של הצדיקים. וגם הי' מקפיד שלא להדליק נרות ביאצ"ט של צדיקים. והי' מרגלא בפומי' לומר איך אנו מדליקים נרות בעבור נשמת הצדיק בעוד שיוכל להיות כי נשמת הצדיק ישנה בזה העולם בגלגול. אכן ביום היאצ"ט של הרה"ק רמ"מ ז"ל מרומנוב צוה להדליק נרות וסיפר שהרה"ק הנ"ל אמר על עצמו שהי' כבר בעוה"ז מאה פעמים ובזמן המקדש הי' כהן גדול ושימש בכהונה גדולה והי' אומר בתפלתו בעבודה: וכך הייתי אומר. [ולא וכך היה אומר] אף הוא אמר על עצמו כי זאת הפעם האחרונה שנתגלגל בעוה"ז ולא ישוב עוד לעולם הזה. לכן ביום היאצ"ט שלו צוה הרה"ק משינאווי להדליק נרות

קמד) פ"א הלך הרה"ק רמ"מ ז"ל עם תלמידו הרה"ק מוהר"נ מדאפשיטץ לטייל מחוץ לעיר והמתיקו סוד והתחיל הרבי ר' מענדלי לבכות וישאל אותו הרבי מראפשיטץ. רבינו נר ישראל למה אתה בוכה. ויאמר לו הר"ר מענדלי. למה לא אבכה. אנכי הייתי בעולם הזה כבר מאה פעמים. אנכי הנני המחבר של כל ספרי מחקרי אמת אנכי הנני הרמב"ם. וי"א שאמר שהי' בימי קרח

קמה) פ"א אמר. העולם אומרים עלי כי אני תלמיד הרבי ר' אלימלך זי"ע מליזענסק. אמת שהייתי תלמידו. אכן עיקר הרבי שלי היה הרב אלפסי והתחיל לספר. בעת שישבתי אצל הרבי ר' אלימלך הי' לי חדר מיוחד אשר בעתות הפנאי הייתי