עטרת מנחם יט

ולא הי' רק נסיון ולא אמר לי' הקב"ה רק העלהו ולא הי' הרצון לשחטו ח"ו רק שנעלם הדבר מא"א והי' סבור שברצון השי"ת לשחטו למען יעמוד בנסיון ולזה הוצרך לשלוח את ידו ולהכריחה וז"ש לו המלאך אל תשלח את ידך כלומר אל תכריח את ידך ליקח את המאכלת לשחוט כי מה שאינה נכספה מעצמה היא כי באמת יען אשר חפץ ד' אשר אל תעש לו מאומה. (בס' איה סופר דף ב'. והובא גם בס' צמח דוד וירא. ובהשמטות לפ' ראה. ובס' ייטב לב פ' ויחי דק"ל ע"ב. ובפ' בחקותי דף נ"ב ע"א. ובס' אוהב ישראל בליקוטים ובס' דברי שאול פ' האזינו. ועד"ז פירש אאמו"ר הגה״ג שי' בפ' חקת וירם משה את ידו ויך את הסלע היינו כיון דרצון השי"ת הי' לדבר אל הסלע. א"כ כשרצה משרע"ה להכותו לא עשו ידי משה שליחותם וידי משה כבדים. וזה וירם משה את ידו היינו בכח ועיין קרבן עני בשלח בשם הגר"א ז"ל. וכן בשמואל (א' י"ג י"ב) ואתאפק ואעלה העולה ופירש"י נתחזקתי על רצוני ע"ש והוא כנ"ל. ובדרך זה תירץ בספרו דגן שמים לר"ה דף ל"ז ע"א קושי' הגה"ק מהר"ש מבעלזא זצ"ל על מה שא' אאע"ה ונשובה אליכם לשון רבים והוא משום דא"א הי' מורגל שלא להוציא ח"ו דבר שקר מפיו. והאמת נצנצה מפיו שישובו שניהם ע"ש. ובס' אגרא דפרקא אות רכ"ב)

מט) פ"א התאונן לפניו איש אחד כי למרות חפצו לקיים מצות הכנסת אורחים לא יוכל כי אשתו עיני' צרה באורחים. ואם יכניס אורחים לתוך ביתו יביא מהומה ומריבה לתוך ביתו ויושבת שלום ביתו. ויאמר לו רבו הנה חז"ל אמרו גדולה הכנסת אורחים יותר מקבלת פני השכינה וקשה האם לא די להגדיל מעלת המצוה ולאמור כי גדולה הכנסת אורחים כמו קבלת פני שכינה. אולם יובן ע"פ מאמרם ז"ל איש ואשה ששלום ביניהם שכינה שרוי' ביניהם ואם מריבה ביניהם יסתלק השם י"ה מביניהם וישאר אש ואש. וא"כ אם הי' אומרים חז"ל גדולה הכנ"א כמו קבלת פני השכינה לא הי' שום אדם מקיים מצוה זו אחרי כי אשה עיני' צרה באורחים ואם יכניס אורחים תעורר היא מדנים בתוך ביתו ותסתלק השכינה מביניהם ומה ירויח בהכנסת אורחים שהיא כקבלת פני שכינה אם בזה יושבת שלום בית שעי"ז מסתלקת השכינה מביניהם ע"כ אמרו חז"ל גדולה הכנ"א יותר מקבלת פני שכינה ע"כ אם בסיבתה אשת מדנים תפיח זיקי ריב ומדון לא יבטל ממצוה זו שהיא גדולה מקבלת פני שכינה. (בס' ספורי יעקב אות כ') ועיין בס' רמ"צ ח"ב דנ"ו ע"ב מה שסיפר הגה"ק רשכבה"ג הר"ר בינם מפרשיסחא ז"ל בשם הררמ"מ זי"ע

נ) רבנו אמר פ"א להר' שלום מיאדאווניקר ז"ל. שים עינך על העניים המחזירים בכפרים עם מרכלתם להאכילם ולהשקותם, כי אם אמנם הם בורים אבל דע כי בעת אשר עני זה אחרי עמלו ונדודו כל היום מכפר לכפר ירוץ כשפן עיף ויגע יבוא אליך וקודם שישב לאכול סעודתו הדלה יעמוד בקרן זוית להתרלל מנחה וערבית יחרדו שרפים ואופנים מפני תפלתו הבוקעת רקיעים. (מהר"א מרקוס בס' החסידות)

נא) הה"ק מהררמ"מ ז"ל אמר שראה בס' קדמון שע"כ לא מברכים על הצדקה כמו על שאר מצות מפני שצריך ליתן בשמחה והמון עם רובא דרובא אינם נותנים בשמחה ע"כ