עטרת מנחם יב

מלבד התקנות הללו הי' נוהג בעירו כמה דברים לשמירת גדרי התורה שלא יפרץ בם העם. והזקנים מספרים. כי בימיו לא נגנו בכלי זמר על החתונות. וכל גזרותיו ותקנותיו קיימו אנשי עירו כי נפל פחדו עליהם ומפניו חלו וחרדו מאד

כא) מעשה ובאו פקידי הממשלה לרומנוב לבחור שמה בית אוצר ומסכנות להפקיד בם אוכל בעד אנשי הצבא. ואחרי החיפוש והיגיעה לא מצאו מקום מוכשר לזה רק את בית הכנסת. וגמרו ביניהם לעשות הביהכ"נ לאוסם. ויבואו הבעה"ב וראשי הקהלה אל רבנו בבהלה ויספרו לו מן המאורע וכי כל עצה ותושי' נראה מהם שלא יבצעו את אשר יזמו לעשות. אך – נענה אחד מהם עוד שביב אחד של תקוה יאר לפניהם. להיות כי רעפי הגג שבורים והגשמים מזלפין לתוך הביהכ"נ לכן יש תקוה כי הגשם והדלף יטרדם מן הבית ויאלצו להוציא משם כליהם. כשמוע רבנו הדברים האלה אמר: אם כן איפוא עלינו להצדיק את הדין שנגזר על הבית הקדוש הזה להעשות בית האוצר. אם כל כך נוהגים בו קלות ראש ובעצלתים ימך המקרה. עשו זאת איפוא ועוד היום החלו במלאכת בדקי הבית לתקן הכל כראוי. הוא דבר ומי לא יקיים. ועוד באותו היום תקנו את הגג ויחזקו את בדקי הבית. ומאז תקנו את הכל לא הוסיפו עוד הפקידים לבא אדות האוצר ואח"כ נודע כי בחרו להם בתי מסכנות בעיר דיקלא

כב) על כל עניני הנהגת העדה והחבורות של חסד היו עיניו פקוחות כי יתנהגו בצדק ובמישור פעם אחת העוו הגבאים דח"ק שבשביל טענת דמים שתבעו מאת היורשים ולא רצו ליתן להם כמבוקשם הלינו את המת. וכשנודע הדבר לרבנו קללם שלא יבאו לקברות ישראל עד אחר שלשה ימים. ושלא יקברו בקברות אבותם ברומנוב. וכן הי' ואחד מן הגבאים לעת זקנתו נסע לבלות שארית ימיו אצל חתנו ובתו בגבול ארץ הגר וצוה לפני מותו להובילו לקברות אבותיו לרומנוב. וכאשר חיים שבק לכל ישראל קיימו בניו את צוואתו והובילו את גויתו על העגלה עם שוורים רומנובה. כאשר הגיעו השוורים על דרך העולה רומנובה לא זזו ממקומם ואחרי רוב עמל ויגיעה להזיזם ממקומם לא עלתה בידם ונאלצו להחזירם למקומם. ונקבר בארץ הגר. ואחד מן הגבאים מת ברומנוב בעש"ק בימות החורף הקצרים ולא הספיקה השעה להביאו למנוחתו קודם שבת והי' מונח עד יום א'. ביום הראשון כשבאו לחצוב לו קבר מה נשתוממו הקברנים והחופרים על המחזה הנורא שראו כי אחרי חפירה של כמה שעות והטיט שהוציאו מן הקבר כבר הי' ערמת עפר כגובה איש. והקבר עדיין מלא כאלו לא חלו בו ידים ואנשי חסד המלוים גם המה ראו וכן תמהו ויחרדו מאוד. והי' שם זקן אחד ראה מעשה ונזכר מן הקללה שקלל הרבי ר' מענדלי אותו אז בהיותו גבאי דח"ק ורבנו הרמ"מ כבר לא הי' בזה העולם. ותלמידו רבנו הרה"ק מוהר"ר צבי הכהן זצ"ל ישב על כסא קדשו. ויבאו אליו ויספרו לו ככל האמור. ויתן להם את משענתו וצוה שיניחוהו על קבר איש אלקים מורו הרבי ר' מענדלי ויבקשו אותו בשמו לאמר: ״כי אין בכחו לבא בעצמו על קברו וע"כ מבקש הוא ממנו כי יחוס על החיים שבאו לגמול חסד של אמת וכבר עבדו כ"כ. וכבר אי אפשר להוביל את הב"מ למקום