עטרת חכמים חלק ב רעא

מותר דהיא קודש ואין מעשי' קודש לפי"ז הי' מקום לומר דלר"י הסנדלר ולפי מה שהעלתי לעיל שסובר כהילכתא דשבת דחוי' היא צל חולה כשיש חולה בשבת אסור לשחוט הבהמה לצורכו היכא דאפשר לנוחרו ע"י עכו"ם ואף אם נאמר דדחיי' שבת אצל חולה להיות נעשה ע"י ישראל אף כשאפשר לעשות ע"י עכו"ם כמ"ש ברשב"א בתשובה הנ"ל סי' תרפ"ט ואתי' לי' ממה ששנינו דיעשה ע"י גדולי ישראל מ"מ עכ"פ נשמע עפ"י דברי הר"ן הנ"ל דכששוחטים בהמה בשבת לצורך חולה שיש בו סכנה למ"ד דמעשה שבת אסור במזיד גם בכה"ג אסור: ואין היתר לאכול מבהמה זו רק לחולה לבד שדחוי' אסורי' אליו אבל לכל אדם אסורה הבהמה מדין מעשה שבת ומינה כשהבריא החולה בשבת והבהמה נשחטה בשוגג אף אי לא הוי קנסינן שוגג אטו מזיד לאסור מצד מעשה שבת ג"כ יש לאסור אכילת הבהמה בשבת מטעם מוקצה דאף דבבה"ש הי' לו חולה והי' בדעת בעל הבהמה לשוחטה לצורך חולה מ"מ הוי מוקצה דהא אף אם היתה נשחטת לצורך חולה לא הוי מותר לאכול מבהמה זו רק לחולה לבד לאחרים ואיתקצי בהמה זו מאכילה לכל אדם מלבד החולה שבכה"ג הוי מוקצה גמור [יעוין חדושי הרשב"א מס' שבת דף מ"ו ד"ה מתיב רמב"ח וא"כ קשה האיך אפשר לאוקמא המשנה כר"י הסנדלר הא לר"י הסנדלר לא הוי צריך למיתני במתני' וביוה"כ שלא נשנה רק לאשמעינן ששוחט בשבת אסורה ליומא דומי' דיוה"כ הא בלא"ה ידעינן דאסורה באכילה בשבת משום מוקצה אמנם לק"מ דאף לר"י הסנדלר דאוסר מעשה שבת לא איתסר באכילה אלא לישראל אבל לנכרים שרי דאין על מעשה שבת איסור הנאה וכדדריש ר' חייא אי מה קודש אסור בהנאה אף מעשה שבת אסור בהנאה ת"ל לכם שלכם יהא וכיון שהי' לו חולה בתוך ביתו ועמדה הבהמה לשחוט לצורך החולה ידע שתהא הבשר אסור באכילה לעולם לו ולאחרים ישראלים מלבד החולה והכין המותר מהצורך לאכילת החולה ליתן בשבת לנכרים או לכלבים דזה מותר לר"י הסנדלר לעשות אפילו בשבת וכמו שמבואר להדיא באס"ז נכתובות דף ל"ד ע"א ד"ה ר"י הסנדלר שכ' בזה"ל דע דר"י הסנדלר בא לאשמעינן נמי דדוקא באכילה הוא דאסור אבל בהנאה מותר והיינו דקאמר במזיד לא יאכל עולמית לא לו ולא לאחרים דכיון דגריס יאכל פשיטא דאפילו לאחרים אסור אלא לדיוקא נקיט דדוקא לאחרים ישראל הוא דלא יאכלו אבל מוכרו ונותנו לנכרי אפי' כו ביום נותנה לנכרים ואם תשאל מנ' דאחרים היינו ישראל דילמא אפי' גוי' תשובתך מרישא שמעינן לה דקתני נמי בשוגג יאכל למוצאי שבת לאחרים ולא לו וע"כ האי אחרים היינו ישראל דלא מפיק מכללא אלא לו דוקא וכדקתני ולא לו וזהו שכ' רב"י ז"ל כדר"י הסנדלר גרסינן א"ה לאחרים ישראל לא לו ולא לאחרים ישראל אבל מוכרו ונותנו לנכרי עכ"ל וכיון שהי' עכ"פ מוכן לכלבים תו לא הוי מוקצה דמוכן לכלבים הוי מוכן לאדם לכך לא הי' לו למיסר משום מוקצה כששחטה בשוגג בשבת היכא שהי' לו חולה מבעוד יום ואין אסורה רק משום דקניס ר"י הסנדלר שוגג אטו מזיד: וא"ש מה דתני במתני' וביוה"כ למידק מיני' דאסורה באכילה ליומא בשבת מחמת החילול שבת שעשה בשוגג והוי מצינן לאוקמא מתני' כר"י הסנדלר וא"ש קושי' הגמרא ונוקמא כר"י הסנדלר

היוצא מכלל הדברים דעיקר קושי' הגמ' ונוקמא כר"י הסנדלר אינו רק לפי מה דנשמע מר"י הסנדלר כהוכחת האס"ז הנ"ל דכמו דבשוגג מותר לנכרי כמו כן במזיד מותר לנכרי כי אינו אסור אלא באכילה לו ולאחרים ישראלים. אבל לנכרי מותר אפילו ביום השבת וא"כ לא לזר יחשב אם נאמר דזה הי' כוונת המקשן במה שהאריך בלשונו ואמר ונוקמא כר"י הסנדלר דאמר ל"ש שוגג ול"ש מזיד לא יאכל

וע"ד הנ"ל י"ל בפשיטות בקיצור דברים דאי הי' הדין לר"י הסנדלר שמעשה שבת אסור ביומא אף לכלבים לא הוי קשה קושי' הגמ' ונוקמא כר"י הסנדלר דהמ"ל דלא הוי דומי' דיוה"כ דביוה"כ ליכא איסור רק על אכילת אדם ולהאכיל לכלבים שרי ומצד מעשה שבת אסור ביומא אף לכלבים ע"כ הוצרך המקשן לדבריו דר"י הסנדלר אמר ל"ש בשוגג ול"ש במזיד לא יאכל שממשמעות דברים אלו נשמע שמותר לכלבים וכדברי האס"ז הנ"ל

שוב התבוננתי שבסגנון דברי הראשונים יש ליישב בתירוץ מרווח יותר. מה שהקשיתי דבחולה והבריא יהי' השוחט בשבת פטור מטעם הואיל ואקדים לזה לשון התוס' במס' מנחות דף ס"ד ע"א ד"ה להעלות דגים והעלה דגים ותינוק רבא אמר חייב לא דמי לאופה מיו"ט לחול דפרק אלו עוברין דף מ"ו דפטרינן מטעם הואיל ומיקלעי לי' אורחים ונימא הכא נמי הואיל ופטר לי' אתינוק פטור נמי אדגים דהתם הוא דאפייתו חזי' לצורך יו"ט אבל הכא צידת דגים לא חזי' בשבת עכ"ל התוס' ולכאורה אינו מובן מה שכתבו התוס' הואיל ופטור אתינוק דהואיל כזה לא מצינו וצ"ל שכוונתם דכשם גבי אופה מיו"ט לחול אף שמחשבתו הי' לחול מ"מ כיון דמשכחת שיהי' ההיתר על אפיי' זו אי מקלעי לי' אורחים פטרינן מהחיוב על האפי' ולא אזלינן בתר מחשבתו שלא הי' לצורך אורחים כמו כן לא ניזיל בתר מחשבתו בפורש מצודה להעלות דגים והעלה גם תינוק דהא לצור העלאת תינוק מותר לפרוש מצודה אף כשיודע שיצודו באותו מצודה גם דגים כן תורף כוונת הפוס' אף שלשונם קצת סתום ולהבין תרוצם ע"ז נ"ל דלפי מה שהקדמתי לעיל דהואיל לא שייך אלא היכא דמה שמותר הוא מצד היתר גמור לא מדין דחוי' והיינו כעין אפי' ביו"ט לצורך אורחים שהתירה התורה בהיתר גמור וכן היתר מלאכה בשבת לצורך חולה לשיטת הסוברים שהותרה שבת לצורך חולה ולא דחוי'

אמנם נ"ל דאף להסוברים שהותרה ז"א אלא היכא שהמלאכה הנעשית הוא צורך החולה שהוא צריך לאותו המלאכה כגון המבשל לצורך חולה או מדליק הנר לצורך חולה וכדומה וכן מלאכת צידת התינוק שנפל לים שהצידה הוא צורך העלאתו מהים אבל כשא"א להעלותו לבד בלתי עם צידת דגים שעצמות צידת הדגים אינם לצורך התינוק רק כיון שא"א להוציא התינוק לבד צריכין לעשות גם מלאכת צידה בדגים י"ל דצידת הדגים אינם מותר בהיתר גמור כמו כל צורכי חולה אלא בדין דחי' שנדחה איסור מלאכת צידה בהדגים כדי שיהי' אפשר לעשות ולגמור העלאות התינוק בהצידה וכיון שאם יש אפשרית להעלות התינוק בצידה בלי הדגים אסור צידת הדגים באיסור מלאכת שבת ע"כ אף בגוונא שמותר לא מיקרי הותרה רק דחוי' ולכך לא שייך הואיל לפוטרו על צידת דגים האף שניצוד גם התינוק דהא מחשבתו לא הי' על התינוק ואף לפי מעשיו שניצוד התינוק אין בצידת הדגים שם הותרה רק דחוי' ועל כה"ג לא שייך הואיל

ועד"ז נ"ל גם בשוחט לצורך חולה בשבת לשיטת רב שיש בשחיטה ב' מלאכות א' משום נטילת נשמה ב' משום צובע דניחא לי' כו' דלגבי מלאכת נטילת נשמה שהיא עצמות צורך החולה שצריך לאכול בשר שפיר י"ל דהותרה בהיתר גמור כדברי הנ"ל אבל מלאכת הצביעה לא מיקרי הותרה רק דחוי' שהיא אינה לצורך החולה כלל דמה לו לחולה אם יצבע בית השחיטה או לא רק שעכ"ז אין למנוע מחמתה השחיטה כשצריכין כזית בשר מבהמה עבור החולה דלא גרע מצידת דגים ותינוק דהיכא דא"א לצוד התינוק לבד מותר גם לצוד הדגים כמו כן בשחיטה כיון שא"א לשחוט בלתי שיהי' בה גם מלאכת צביעה ובפרט אם נאמר דאף אם אינו מכוון כלל להצביע מ"מ ממילא הוי אותו מלאכה לדברי ר' יהודה דאמר דבר שאינו מתכוון ג"כ אסור וכיון שכן אף דבעוד החולה בחולי' מותר לשחוט ואין איסור כלל דנטילת נשמה הותרה לצורך חולה ומלאכת צביעה דחוי' מ"מ כשהבריא החולה ושחט א"א למפטרי' להשוחט מטעם הואיל אלא מאיסור נטילת נשמה שהיא הותרה בהיתר גמור לגבי החולה אבל לא ממלאכת צביעה שלא הותרה אף כשיש חולה רק דחוי' ודמי להעלה דגים ותינוק דלא פטרינן על צידת דגים מטעם הואיל וכנ"ל וא"ש מה דתני במתני' ומתחייב בנפשו דלרב שסובר דהשוחט בשבת חייב גם משום צובע יש לחייבו משום מלאכת צביעה כשהי' לו חולה בתוך ביתו והבריא אף דכיון דרגיל לחזור לחולי' שייך הואיל ופטור עי"ז על מלאכת נטילת נשמה מ"מ רבוע עלי' מלאכת הצביעה דהא אף אם הי' החולה עודנו בחולי' לא היתה מלאכה זו מותרת בהיתר גמור כמו כל צרכי חולה רק מדין דחי' שנדחית מפני החולה מצד שא"א בענין אחר שמאלי' באה הצביעה בשעת שחיטה ועל כה"ג לא פטרינן בהואיל ודוק: