עטרת חכמים חלק ב קלד

מסכת שבת בסוגיא דכבתה זקוק לה [דף כא ע"א]

אמר רב הונא כו' ורב חסדא אמר כו' א"ר ירמיה מ"ט דרב. אמרוהו רבנן קמיה דאביי משמיה דר' ירמיה ולא קבלה כו' ופרש"י שלא חשבו לסמוך על דבריו ולכאורה תמוה לי דהא מוכח כדברי ר' ירמיה דאל"כ אמאי מתיר רב להדליק בהן בשבת ועוד קשה לפי שיטת הטור או"ח סי' תרע"ג דאי הו"א דכבתה זקוק לה חיישינן שמא כשתכבה בשבת ישכח ויחזור וידליקנה א"כ גם אי אסור להשתמש לאורה יש לחוש בשמנים הפסולים שיבוא לידי חילול שבת מצד שכבתה זקוק לה א"כ נשאר קושי' התוס' ד"ה ומותר להשתמש שמקשי' דילמא סובר ר"ה אסור להשתמש ומתרצים מדקאמר בין בשבת ע"כ להורות דבשבת יש עוד חשש שיחלל שבת כנ"ל (ונ"מ באין שמן אחר אסור להדליק בשבת חנוכה בשמנים הפסולים) ולפי שיטת הטור קשה דאכתי לא נדע דר"ה סבר דמותר להשתמש דהלא אף מטעם כז"ל לבד יש חשש חילול שבת שמא ישכח וידליק כנ"ל וכדי ליישב זה אקדים מה שקשה לכאורה לפי שיטות המרדכי דהיכא שיש נר אחד יפה אף באחד מהחדרים אף במרתף מותר להדליק בשמנים הפסולים בשאר מקומו' שבחצר יעוין לשונו והגהות תוס' ישינים שבגמ דפוס חדש א"כ אמאי אוסר ר"ה להדליק בשבת חנוכה בשמן פסול ר"ל כיון שנר של שבת קודם ונר של שבת צריך להיות משמן יפה וכיון דיש א' נר יפה באחד ממקומות תו ליכא חשש הטי' בשאר נרות וכעין קושי' זו מקשה בשו"ת שבות יעקב וא"ל דר"ה מיירי באין לו כלל שמן יפה ואין לו נר של שבת דזה א"א לומר דכיון דאמר אין מדליקין בחול מטעם כבתה זקוק לה ע"כ מיירי כשיש למצוא שמנים טובים כמבואר בפנ"י וצ"ל דלעולם מיירי שיש לו שמנים טובים ובאמת יש לו נר של שבת רק כיון שסובר כבתה זקוק לה ע"כ מצריך שיעור להדלקת נר חנוכה ונר של שבת אין לו שיעור רק לצורכן בזמן הסעודה ויכול להיות שנר של חנוכה ידלק בלילה יותר מנר של שבת ואז כשלא יהיה עוד אור מנר של שבת יטעה ויטה הנר של חנוכה שהוא משמנים פסולין אבל לכאורה בשיטת רב שסובר כבתה א זקוק לה י"ל שאינו מצריך שיעור לנ"ח וממילא יכול לצמצם שלא ידליק נ"ח יותר מנ"ש ולא יבוא לידי הטיה ומנ"ל שרב סובר אסור להשתמש ובלא זה קשה דהא רב סובר בהדיא לקמן דף כ"ה הדלקת נר בשבת חובה ומבואר ברמב"ם פ"ה מהלכות שבת כלומר שאינו מצוה שאין צריך לרדף אחרי' רק חובה וצריך לחזור על הפתחים כדי שיהיה לו נר יפה לשבת ע"ש וממילא מילתא דל"ש שיהיה אדם בלא נר של שבת ודלמא לא מצריך שיעור לנ"ח לכן אין איסור להדליק בשמן פסול נ"ח דמצד נר של שבת לא יטה כנ"ל ומנ"ל שסובר רב שאסור להשתמש לאורה ונראה לכאורה יש בלא"ה הוכחה שרב סובר אסור להשתמש לאורה בהקדים ליישב קושי' התוס' ד"ה מותר להשתמש כו' וא"ת מנלן לרבא דסבר ר"ה דמותר להשתמש לאורה וכו' ע"ש ונ"ל ע"פ מ"ש התוס' לקמן דף כ"ג ע"ב ד"ה גזירה דאביי ורבא סוברים דלא גזרי' תרומה אטו קדשים ע"כ כטעמא של רבה מתוך שמצוה עליו לבערו גזירה שמא יטה וקשה קושי' הפ"י הא לשיטת רבה גם שמן שריפה בכלל שמנים הפסולים שאמרו חכמים אין מדליקין בהן בחנוכה בין בחול בין בשבת מ"ט יש לאסור הדלקת נ"ח בחול בשמן שריפה וביותר קשה קושי' הפ"י לפי הגירסא בגמ' אמר רבה מ"ט דר"ה אמנם בפשיטות י"ל שלכך אסור להדליק נ"ח בשמן שריפה דנ"ח צריך להדליק כשיעור ובפרט לר"ה שסובר כבתה זקוק לה מש"ה לא ידליק בשמן שריפה מצד שמצוה עליו לבערה וודאי יטה שידליק מהר [וכסברת רש"י לקמן דף כ"ג ד"ה שמא יטה] ולא ידליק זמן הדלקה לצורך נ"ח אמנם ברמב"ם הלכות תרומה פ' י"א הלכה י"ב איתא בזה"ל פת תרומה שנטמאת וכן שמן תרומה שנטמא נותנו בכלי מאוס עד שידליק כדי שלא יהיה תקלה לאחרים ויאכלוהו ע"כ מדוקדק לשונו שכ' לאחרים נראה שחשש תקלה אינו אלא לאחרים שלא ידעו שהיא מתרומה שנטמאת מעתה י"ל בפשיטות דילמא מה דאמר שבנ"ח אסור להשתמש לאורה הוא משום דהוקצה למצותו וא"כ אף אם הוא משמן שריפה אין למהר בהדלקתה מחשש תקלה דאף מי שלא ידע שהוא שמן שריפה עכ"פ בעין יראה שהוא מנ"ח ויפרוש מלהסתפק ממנה אף לאחר זמן שיעור הדלקה לפי הכרעת הפוסקים כדברי הפסיקתא שאסור אף לאחר שדלק כשיעור וליכא חשש תקלה וטוב יותר מהגדר שיש בנתינתו בכלי מאוס ולמה ימהר עוד בהדלקתה

היוצא מזה דאי אסור להשתמש לאורה הי' צד להתיר להדליק בשמן שריפה בחנוכה ומדסתם ר"ה לאסור בכל השמנים מוכח שסובר שמותר להשתמש לאורה ושפיר יש לחוש לתקלה שיסתפק אדם ממנה אחר זמן השיעור ולגדור מפני התקלה יטה בעל השמן כדי למהר בהדלקתה ולכך אסור להדליק בשמן שריפה ומיושב קושי' התוס' הנ"ל

והנה סוגי' הש"ס שראוי להשוות תמיד ולהעמיד שיטת רב ורבה בחדא שיטה כדאיתא לקמן שאמר אביי דמר עביד כרב [דהיינו רבה] אם לא היכא שמבואר דפליגי אהדדי א"כ איש מה שאמר ר"י בטעמא של רב דסובר אסור להשתמש לאורה האף דממה שמותר להדליק משמנים שאינם נמשכים לנ"ח בשבת ליכא הוכחה כנ"ל משום שיש לו נר יפה של שבת אמנם אכתי בלא"ה מוכח שסובר אסור להשתמש לאורה דאי מותר להשתמש למה סתם ואמר פתילות ושמנים והוי בכלל השמנים גם שמן שריפה ולמה מותר בשמן שריפה בשבת ניחוש שמא יטה א"ו שסובר אסור להשתמש לאורה וליכא חשש תקלה וא"צ למהר בביעורה ולא שייך שמא יטה וא"ש דברי ר' ירמי' לכאורה ז"א דהא בלא"ה יש ראיה מפורשת שרב אינו אמנם סובר כרבה דהטעם איסור בש"ש משום שמא יטה דהא רב בעצמו אמר לקמן דף כ"ה כשם שמצוה לשרוף קדשים טמאים כך מצוה לשרוף תרומה טמאה ואמרה תורה בשעת ביעורה תהנה ממנה כו' ומפרשים שם שכוונת רב הוא שלא תקשה כיון דתרומה מותרת בהנאה בשעת ביעורה למה אינו מדליקין בב"ש ביו"ט ע"כ הקדים לומר כשם שמצוה כו' וכיון שמצוה בשריפתן גזרינן תרומה אטו קדשים שיטעו העולם שמחמת המצוה שבביעורה ניתנה הדלקתה ביו"ט כך ידליקו בשמן קודש או שכוונת רב שמצוה דאורייתא בשריפת תרומה ואסורה מדאורייתא שיו"ט כפי שיטות הריב"א שם דדמי לנדרים ונדבות מבואר שרב לא קם כשיטות רבה שאיסור הדלקה בש"ש הוא משום שמא יטה. ונראה ליישב התכת דברי רב הנ"ל באופן אחר ויתיישב גם מה שקשה על ר"י אחר שמצינו כמה פעמים בש"ס שממלת לך שמעינן היפר הנאה. למה הוצרך ר"י ללמוד היתר הנאה בתרומה טמאה מתיבת ממנו ונראה דמלך לא נשמע היתר הנאה רק למ"ד שסובר תרומה טמאה מצותו בשריפה מדאורייתא אבל למ"ד שאינו מדאורייתא י"ל שאסורה בהנאה אף בשעת ביעורה

ולברר הדברים אציע סוגי' דסוכה דף ל"א של אשירה ושל עיר הנדחת פסול ופריך הגמ' של אשירה פסול והא אמר רבא לולב של ע"ג לא יטול ואם נטל כשר ומשני באשרה דמשה עסקינן דכתית מכתת שיעורי' והקשו בתוס' הא אף בע"ג של עכו"ם מדאגביה קני' ונעשית של ישראל ומתרץ הראב"ד ז"ל שלעולם מיירי ביו"ט ראשון רק שהלולב אינו ממש ע"ג והישראל לא זכה רק בלולב של המשמשין וגוף ע"ג הוא ביד עכו"ם וכשנכרי מבטל ע"ג בטל משמשין שביד ישראל הרי יש צד היתר הנאה לאותו לולב של משמשי ע"ג ומיקרי לכם וגם לא מכתת שיעורי' דכל דבר שיש לו מציאות היתר שיופקע איסורו לכם קרינן ביה ביד הבעלים ול"ד לשארי איסורי הנאה שאין להם היתר ואין לשום אדם בהן זכות מפאת איסורו ולכך לא מיקרי לכם. והנה לכאורה קשה לשיטת התוס' והפוסקים ומכללם גם הרשב"א וריטב"א בחולין בסוגי' דזרוע בשלה שלא הכריעו בהחלט, כדעת הראב"ד דמדאורי' אין מבטלין איסורין ואם נימא דמדאורייתא מותר לבטל לכתחילה כל איסור א"כ נימא שגם בלולב של ע"ג של ישראל יוצאין מדאורייתא ולכך קרינן בי' לכם כיון שיכול להפקיע איסורו ע"י ביטול בתערובות דמדאורייתא גם ע"ג בטלה. יעוין בשו"ת שער אפרים סימן ל"ח שכתותי מכתת שיעורי' לא שיך רק בדבר העומד