אשר לשלמה נד

דברים הנקנין באמירה. וכמש"ל סי' נ"א אע"ג דגמר הקנין דברים הנקנין באמירה הוא בשעת הנישואין וכמ"ש הרמב"ם. וכשנשאת אינו מועיל סילוק. אפ"ה משום דברים הנקנין באמירה אפי' דבר שאין קנין נתפס בו מהני משו"ה מהני אפי' לירושה. ודו"ק

ועוד דעיקר דברים הנקנין באמירה. בשעת קידושין נגמרו. כשעמדו וקדשו על התנאים שהתנו קודם הקידושין. ובשעת הקידושין. כשנתרצו לקדש ע"ד התנאים דקודם א"כ הקידושין על דעת כך נעשו. ובשעת הקידושין והחופה מסלק עצמו שלא יזכה לירושה ולפירות. ואע"ג דאחר נישואין לא מהני סילוק משום דידו כידה אבל בשעת נישואין דמקדש ונושא בב"א על דעת שלא יזכה. בודאי מהני הסילוק. וכיון דמתנין עמו קודם הקידושין והחופה לסלק עצמו מזכותה ועמדו וקדשו על דעת הסילוק שפסקו עמו. אדעתא דהכי עמדו וקדשו שלא לזכות בו. ודו"ק עכ"ל

מן האמור מבואר נגלה דיש סמוכות למנהג ע"פ הדין ושאין לחלק בין התנו ביניהם בין זיכו לאדם אחר. וכמ"ש לעיל משם הרב חלקת מחוקק. ומה גם בנדון דידן שכתבו בהדייא דאדעתא דהכי נגמר ביניהם הזיווג. הא ודאי הו"ל עמדו וקדשו וכו'

ועיין להרב שער אשר חח"מ סי' כ"ח דף ע"ב רע"ג וז"ל שכן מפורש. יוצא מדברי דרבנן בתשובת קדושת יו"ט סי' ו' שכתב הרב מהרמ"א שם ס"ט ע"ד דהיאך זכה לוי העומד בא"י בכל נכסי עזבון אביו. מכיון שהכולל סילקו עצמם מן הירושה זכה היורש שבח"ל זכייה גמורה בחלק ירושתו. וא"כ כשאח"ך מעבירים זכותם ללוי במה כחם יפה לזכותו והלא זכותם משעה שנסתלקו כבר פקע חלף הלך לו. וכמו שכיוצא בזה כתב הרב מהריב"ל ח"ב סי' כ"ד. וע"ז תריץ יתיב וכה דבריו דלא קאמר מהריב"ל ח"ב סי' כ"ד אלא דוקא בנ"ד דלאחר זמן שנסתלק הבעל באה האשה למחול. לזה הוא דאמר דכיון שנסתלק הרי פקע זכותיה וחזר ליורשים ושוב אין ביד האשה למחול. משא"כ בנ"ד שהכולל סילקו עצמם שסלקו הם אמרו שהירושה תהיה ללוי הו"ל כאלו הם מתנים ואומרים שע"מ שיהיו הנכסים ללוי הם מסתלקים. וכ"ש דקושטא דמלתא דהכי הוי שראובן המוריש כספו לא נתן להכולל כדי לעשות הסילוק אלא ע"מ כך. עכ"ד

וכן כתב הרב מהריט"א שם דכיון דמעיקרא סלקו עצמם מהירושה. הרי חזרה הירושה לסיני ושוב אין בידם להקנות ללוי בדרך קנין. אלא העיקר הוא שהענין הוא בדרך תנאי שהתנו הכולל שמסלקים עצמם על מנת שהירושה תהיה ללוי הנמצא פה עה"ק כמו שיעויין שם

וכדו חמותי ראיתי לאור היוצא מן העין בן ואח שם א'חי מן. בא סימן. כתיב במן. כטעם לש'ד חד מינן. קדיש דרבנן. כמהר"ר שלמה אבן דנאן. הי"ו אשר האריך למעניתו לקיים מנהגן של ראשונים. תורה. ע"פ התורה. יישר חיליה לאורייתא. וסלקא ליה שמעתתא. ברוח מבינתו. שהלכה כמותו. וצויי"מ וימ"ן. וחתו' חו"ר פאס יע"א. כמהר"ר מתתיה סירירו נר"ו. וכמהר"ר אבנר ישראל הצרפתי נר"ו. וכמהר"ר יהושע מונסוניינו נר"ו. וכמהר"ר בנימן סירירו נר"ו. וכמהר"ר יצחק אבן דנאן נר"ו. וכמהר"ר יוסף סירירו נר"ו

הסכמת הרב הגדול אב"ד בירושלים תובב"א ורב בנא אמון כמהר"ר משה פארדו זלה"ה

סימן ח'

ראיתי את השאלה על אודות תנאים שהתנו הר' חיים ב' יעקב הנק' הרו"ש נ"ע והאשה היא אסתר בת כה"ר מרדכי אפלאלו נ"ע שהיו כתובים בשולי הכתובה. ותכלית התנאים הנרצה הוא שהבעל סלק עצמו מסך גדול שהפרישה ושיירה אותם לעצמה בדין גמ' וכו' וכו'. אכן במיתת האשה בחיי בעלה כ"א יעמוד בשלו וכו'. או אם לא זכתה להשארת המין אחריה יטלו יורשיה סך נ' מת' בירוש' דוקא. והשאר הנ"ל תטול אותו אחותה מרים וכו'. את כל אלה התנאים התנית האשה אסתר על בעלה הר' חיים הנז'. קודם כניסתם לחופה. וכו' ואדעתא דכל הני תנאי נהיה הזיווג ביניהם. ונתחו"ג איש וביתו הנז' בשניהם בקש"מ בדל"ב ובשח"ך כ"א למ"ש ע"כ האמור מראש וע"ס והכל כתחז"ל דלא כאס' וטו"ד וכו' בקוש"ח עכמדו"ל בא"ה כפה"ד הברור ולא יורע כח וכו' וכו' ולראיה וכו' והשו"ב וקיים. וחתו' כמהר"ר רפאל אבן צור הי"ו. וכהה"ר יוסף הלוי הי"ו. וס"ל נמ"ך וז"ן אב"א תב"ת. עתה באנו להרחיב הדבור לפ' שיחתינו מ"ש בפנים אכן במיתת האשה בחיי בעלה יתנהגו עז"ה דהיי' כ"א יעמוד בשלו וכו' יטלו יורשיה סך ן' מת' מהירושה דוקא. והשאר הכ"ל תטול אותו אחותה מרים וכו' יובן הבעל בשלו דוקא ושאר כל הנכסים זיכו אותם הבעל והאשה לאחותה מרים ושניהם כ"א נתקשרו בקוש"ח על הדבר הזה. והיה התנאי מפו' ביניהם כנז'. ואדעתא דהכי נגמר ביניהם הזיווג. ואחר שברור לנו שהיה הענין ביניהם תנאי מתנאי הכתובה לא הוצרכנו לכתוב קנין כל דבר כקניינו. והם נתנו לנו רשות לכתוב בכל לשון של זכות ויפ"ך בכל אוה"מ ולא תגמר שליחותי' אפי' אחרי צאתו מתח"י עד יצא כנוגה כפטיש יפוצץ דבר הבא לעוקרו וכו' ע"ס השטר

ועל זה השיב הרב הפוסק הי"ו והבי"ד הרמב"ם פכ"ג מה"א ה"ה התנה עמה שלא ירשנה וכו'. הכל קיים. בד"א שהתנה עמה קודם שתנשא שהנחלה הבאה לו לאדם שלא ממשפחתו מתנה עליה שלא ירשנה קודם שתהא ראויה לו וכו' והבי"ד ה"ה ודברי מר"ן בב"י ובש"ע סי' צ"ב בא"ה ס"ז שהעתיק דברי הרמב"ם ז"ל וז"ל התנה עמה שלא ירשנה ה"ז לא ירשנה וכו' וכן אם התנה עמה שירש מקצת הנכסים וכן אם התנה עמה שאם מתה בלא בנים יחזרו הנכסים לבית אביה הכל קיים. בד"א שהתנה עמה קודם שתנשא בעודה ארוסה. או בכותב לה בכתובתה בשעת כניסה. אבל אם התנה עמה אחר שנשאה תנאו בטיל וירשנה. ובריש הסי' כתב מור"ם ז"ל בהגה וז"ל ול"מ סלוקו אלא לאחר אירוסין אבל קודם אירוסין ל"מ סלוק. ר"ן ר"פ הכותב ורשב"א סי' תתק"ס. וכבר מר"ן גופיה בש"ע לעיל סי' ס"ט ס"ז ביאר כן להדייא. וז"ל זה שאמרנו שאין התנאי מועיל להסתלק מירושתה היי' במתנה עמה אחר שנשאה או קודם שאירסה. אבל במתנה עמה בעודה ארוסה מהני. באופן דלדידן פשי' דפסקי' כמר"ן ז"ל כ"ש דגם מור"ם פסק כוותיה דמור דקודם אירוסין ואחר נישואין ל"מ תנאי. והטעם כתב הרב ח"מ סקי"ב הטעם דכשם