אשר לשלמה רלו

מחמת הגבהה ונענוע סי' בת יומה וכשירה וכן הדין בסי' היוצאת מן הבועה או בסי' ובשר שתחתיה מקמיט כשניתקת בנענועה אינה סי' וכשירה. וכ' ה' המבי"ן והוא שלא נשאר ראשה בריאה אבל אם נשאר ראשה בריאה צ"ב ובסי' שלא כסידרן או בורדא לריאה נהגו להקל וא"א ה' המחבר מחמיר בכולן עכ"ל בק"י ובס' זבחי רצון לכמוהר"ש אבן צור כ' שאם נשאר ראשה בריאה לדידן צריך נפיחה עכ"ל. ואני לא ראיתי נזהרים בזה ויש בענין זה אריכות דברים ולאפס הפנאי קצרתי כי יש דקדוקים בדברי הטור וב"י ואין להאריך כ"א בשו"ט

הצעיר שלמה אבן דנאן ס"ט

סימן נ"ז

כה"ר שמואל הכהן ואחיו כה"ר חיים משה ישצ"ו. המה עשו צנורות של חרס לירד בהם שופכי בהכ"ס של האלפוקי שבהחצר הידו' להם הסמוכה להאלתברנא הקרובה לרחובה. של עיר. בקרן זוית שבין כותל אתברנא הנז' להאלמעדא הס"ל. קבועים ובולטים לצד חוץ ומקודם היתה בנויה בקרן זוית הנז' אצטבה שהיו עומדים עליה התנוקות שואבי מים וכל הרוצה ליטול מי רגלים חומ"ה יבא ויטול. כאשר העידו בפנינו ע"ז כמה עדים. ועכבו עליהם מבעלי אתברנא הנז' באומרם שהאלמעדא הנז' היא של בעלי אתברנא ומכללה האצטבה. וא"כ אינם רשאים לקבוע הצנורות ההם ברשותם. ועם היות שהאחים הנז' גם הם יש להם חלק בהאלתברנא הנז'. מ"מ הם אינם מוחלים בחלקם. ובר מן דין צריכים הם להרחיק הצנורות מן הכותלים הנז' ג"ט ולסוד בסיד כמו שהדין. ועמדו שני הכתות לפנינו להורות להם הדין עם מי. ופסקנו להם שהדין עם האחים הנז' שאפ' אם יבררו בעלי אתברנא שהאלמעדא היא שלהם מ"מ האצטב'ה אחר שהיא חוץ להאלמעדא. אינה אלא ר"ה. ורשאים האחים הנז' לקבוע הצנורות במקומה. וגם בני ר"ה אינם יכולים לעכב עליהם. שכן המנהג פשוט אצלינו שכל בעלי החצרות קובעים הצנורות בכותל חצרם הפונה לר"ה ואין פוצה פה נגדם. והגם שאינם עושים אותם בולטים כולם לצד חוץ רק שקועים קצתם בתוך הכותל. מ"מ בנד"ז שהם בקרן זוית מקום שאינו מעבר לרבים. דבר פשוט הוא שרשאים לעשותם בולטים כולם לחוץ. לפי שאינם מזיקים כלום לבני ר"ה. ואפי' קצת ההיזק שמגיע לבני ר"ה במה שנוהגים לעשות בולטים קצת לחוץ במקום שהוא מעבר לרבים. בכאן אינו מגיע כלום אפילו הם בולטים כולם לחוץ לפי תכונת המקום הזה. ולענין הרחקת ג"ט. אינם צריכים להרחיק כלום. שכן היו דנים ב"ד שלפנינו נ"ן זלה"ה ששני שותפים בכותל רשאי א' מהם לקבוע צנורות של חרס לשופכי בהכ"ס שלו ואין השותף חבירו יכול לעכב על ידו שמאחר שהם של חרס אין הכותל יונק מהם. אך אינו רשאי לסתור מן הכותל מאומה אפי' מהטיח שלו רק יקלוף קצת מהטיח הנק' בפה האומנים תחרי"ס. וגם אנחנו הולכים בעקבותיהם וכן דנים והולכים בכל יום הלכה למעשה. וא"כ קם דינא שרשאים האחים הנז' לקבוע הצנורות הנז' בקרן זוית הנז' בלתי הרחקה כמ"ש לעיל מבלתי יכולת לעכב על ידם לא בעלי אתברנא ולא בני ר"ה

שוב אח"ך עכבו עליהם מבעלי אתברנא הנז' ממה שנמצא בכותל אתברנא הנז' השייך להאלמעדא הנז' כעין חור אחד עגול ומתפצלים ממנו ד' פצולים עגולים מד' צדדיו כזה **ציור בספר** משקיף למחבוא אחד הבנוי למעלה ממקוה המים שבהאלתברנא הנז'. ולפ"ז צריכים הם להרחיק ד"א שלא יאפילו עליו וע"ז השיבו האחים הנז' שהחור הנז' מעולם לא נעשה לשם לחלון. ולא היה רק נקב לנעיצת הקורה העשויה בעת הבנין למעמד רגלי הבונים. וכדבריהם אלו אמרו כמה ב"א שבודאי כן הוא. גם הביאו ת"ח אחד שהעיד לפנינו שהוא יודע בטיב שלא היה רק כעין נקב שיעור שראוי לתחוב בו ראש האלפרדי והיה בלתי שום צורה. וכשבנו האחים הנז' הבנין שי"ל על אויר למעדא הנז' והיו מיפים צורת הכותל מבחוץ. הבנאי צייר גם החלון הנז' בצורת עגולים כדי שיהיה כל הכותל נאה לעיני הרואים. עוד אמרו האחים הנז' שמתכונת המחבוא הנז' שבו פתוח החור הנז'. נדע שבודאי לא נעשה לשם חלון. ביען שהמחבוא הנז' אינו ראוי לשום תשמיש יען שהוא בנוי למעלה בכותל הפנימי של האלסהריז הנז' אשר תמיד הוא מלא מים. ואין לו דרך ישרה לעבור להשתמש בו כ"א דרך האלסהריז הנז' או יעמוד על כותל החיצוני של האלסהריז ויפסע. ותמיד שם יקננו זבובים ורמשים על קורי עכביש הארוגים שם למכביר. והמציאו עדים מהעושים מלאכה בהאלתברנא הנז' שהעידו שמעולם לא נשתמשו בו ולא ראו שו"א שנשתמש בו. וא"כ לאיזה תועלת יצטרך חלון כזה שאין בה מועיל למקום כזה

ופסקנו להם שגם בזה הדין עם האחים הנז'. דאף אם היה חלון ממש בצורת פתח או מלבן. אפ"ה מאחר שהוא פתוח לר"ה. יכולים האחים הנז' לקבוע צנורותיהם ולהאפיל על החלון הנז'. ממ"ש הרשב"א ז"ל ופסקו מר"ן סי' קנ"ד סל"א וז"ל כתב הרשב"א שאע"פ שהפותח חלון לר"ה אין חבירו שכנגדו רשאי לפתוח חלון כנגד אותו חלון אם בא להגביה כותלו מגביה ואינו נמנע ואע"פ שאין ביניהם ד"א. ע"כ. ומינה נמי לנ"ד. דכיון דלפום מנהגא רשאים לקבוע שם צנורותיהם ואין בני רה"ר יכולים לעכב. א"כ הוי כאלו אותו המקום שבו קובעים הצנורות קנוי בידם ושלהם הוא ויכולים הם לקבוע שם הצנורות ואפי' בסמוך ממש. דכיון דאמרו אפי' אין ביניהם ד"א. היינו אפי' בסמוך ממש. דאל"ה לא הוו שתקי מלומר איזה שיעור מוגבל. ולהלן בס"ד יתבאר הכרח לזה מלשון הפוס'

איברא דמצאתי למהר"י אדרבי ז"ל בסי' ק"ז שנשאל בראובן שהיה דר בעליה ואחורי העליה היה פונה לדרך ר"ה ושמעון היה דר בבית שתחת העליה הנז' וחנות פתוחה לו לר"ה לאותו הצד שאחורי העליה פונה לשם ובהמשך הזמן רצה שמעון לעשות בנין על חנותו להגין בעדו בחמה מפני החמה. ובגשמים מפני מפני הגשמים והיה רוצה להגביה בניינו למעלה מתקרת העליה מבחוץ סמוך לכותל העליה וראובן בעל העליה מיחה בידו ועכבו ופתח החלון שם וטען שזה כמה היה רוצה לעשותו כי לאורה הוא צריך באופן שמעכב ביד שמעון שלא יגביה בניינו למעלה מהתק' שהוא זכותו או שיתרחק מהחלון ד"א ושמעון טוען שזהו ר"ה ואינו רשותו והוא רוצה לבנות בניינו בר"ה ואין יכולת ביד ראובן