אשר לשלמה רלד

אבן דנאן ישמרהו השוא'ל שמירה מעליה. אח"ן פנ"ה פה אל פה את ראשו ואת זקנו ואת גבות עיניו. וקיד"ה חמש מאות. ומחוינא קיד"א. קמי רבנן ותלמידיהון. יסגא שלמיהון אכי"ר

עתה באתי ביאה במקצת. במיעוט דרך אר"ש. הנה שפתי לא אכלה. מלדפוק על שערי החכמה והבינה. להודיע צערי לרבים. כי שלשה המה נפלאו ממני. לא ידעתי טעמם בדיני טרפיות ואשאל את פה המורים וטבחי מתא. ואין בפיהם טעם יכשר. כי אם כך הוא המנהג ישר. על כן אמרתי אני אל לבי אגלה אזני כת"ר. כי ידעתי גם עשה תעשה וגם יכול תוכל

הלא המה הדין הא' בדין המוח שנמצא בו שלחופית שכ' מר"ן סי' ל"א ס"ב שאם היה המוח מקיפה שלא היתה מגולה לקרום כשירה ואם לאו טריפה. והמנהג להטריף בכל שלחופית בין מגולה לקרום. בין אינה מגולה

והדין הב' בדין תרי בועי דסמיכי שכ' מר"ן בסי' ל"ז ס"ג וז"ל אם יש בה אבעבועות סמוכות זו לזו אסורה וכו' ואם היא אחת ונראית כשתים נוקבים אותה בא' מצדיה אם שופכות למקום א' אחת היא וכשירה ואם לאו שתים הם וטריפה. והמנהג שלא לחלק בין שתים לאחת ונראית כשתים אלא בכל ענין נוקבים אם שופכות מכשירים ואם לאו לאו

והדין הג' בדין העברת יד הבודק בבהמה בזריזות בלי רפיון ידים שכ' מר"ן בסי' ט"ל סי"א וז"ל ואם נתפרקה שום סירכא בהעברת ידו מוציא הראיה לחוץ ובודקה אם היא סירכא ימצא ראשה בריאה או בדופן. ואם לאו ריר הוא וכשרה. והמנהג שלא להוציא הראיה לחוץ לבודקה כמ"ש מר"ן אלא כל שנתפרקו בהעברת היד די בזה ומכשירים. והאי"ש משתאה מחריש לדעת מילתא בטעמא על מי ועל מה. אדני המנהג הוטבעו. ואל מי מקדושים אפנה. דדאין בדדמי. ותשוב'תו הרמת'ה מהרה תצמח. על כל פרט ופרט. ושכמ"ה מנה אחת אפים. הלא כה דברי אדם להבל דמה. אני כי אנוש רמה. אני הגבר ראה עוני

הצעיר שמואל אגייני ס"ט

ידי"ן ורוחי גם איש שלומי טובייאנא דחכימי אישו'ר כולל. חן ערכו מי ימלל. החכם השלם והכולל כמוה"ר שמואל אג'ייני נר"ו יאיר או'ר בעד או'ר כאור החמה שבעתים אכיר

אחר שים שול'ם טובה וכו'

הדין הא' בדין שלחופית שכ' כת"ר שהמנהג להטריף בכל שלחופית בין מגולה לקרום בין אינה מגולה אפשר שטעם מנהגכים הוא לפי שזה צריך בקיאות גדולה כמ"ש ה' מוהריב"ץ וז"ל ואנו נוהגים שכל עת שימצאו מים או שלחופית הן בתוך המוח הן בין ב' הקרומים הן בין מוח לגולגולת הכל טריפה אף אם המוח שלם ויפה ואין להכשיר אלא היכא שפתחו הראש בחכמה גדולה וניכר הדבר וברור בלי שום ספק וגמגום כלל שהמים או השלחופית היו בתוך המוח והיה המוח מקיפם היקף גמור מכל צד ולא היו מגולים לקרום כלל כשר וכל זולת זה טריפה עכ"ל. הרי שהצריך ה' מוהריב"ץ חכמה גדולה ושלא יהיה שום ספק וגמגום שלא יהיו מגולים לקרום כלל. ולפי שאין אנו בקיאין בזה לכך אתם אוסרים

הדין הב' בדין תרי בועי דסמיכי וכו' מפשטא דתלמודא משמע דלא תלינן בבדיקותא דסילוא אלא בחדא ומתחזינא כתרתי שהרי אמרו בגמרא ד' מ"ז ע"א ואמר רבא וכו' הרי מבואר דלא אמר רבא בדיקת הסילוא אלא בחדא ומתחזיא כתרתי והוא תימא שהרי הפך ממנהגנו שאין אנו מחלקים אלא כל דשפכי כשירה אפי' בשתים וכבר תמה ה' החביב סי' ל"ז בהגה"ט אות כ"א וז"ל וראיתי בבדיקות כ"י מיוחסות למהר"י סמוט כ' תרי בועי דסמיכי להדדי מנהג שאלוניק'י שאם אין בשר ביניהם כלל נוקבים בצד א' מהם ואי שפכי אהדדי חדא היא וכשירה ואי לא תרתי נינהו וטריפה ע"כ מלשון זה משמע דאפי' בתרי בועי דסמיכי אי שפכי כשירה והוא תימא דבגמרא משמע דשפכי אהדדי לא מהני אלא באחת ונראית כשתים. ושוב מצאתי בהלכות בדיקות של רגמ"ה שהובאו בס' הרוקח סי' שפ"ג כ' ואם ב' בועות מתאימות ודבוקות זו בזו מביאין סכין או קוץ ונוקב באחת אם שופכות מים לחברתה כשירה ואם לאו טריפה ע"כ וכ"כ בסמ"ק סי' ר"ה וצ"ע עכ"ל הכנה"ג יעוש"ב מ"מ זאת מצאנו סמך וסעד ומשען להשען עליו עמוד של שיש שהוא של זהב ה"ה רבינו גרשום שמאיר עיני גולה הוא והסמ"ק ומנהג שאלוניקי לדברי ה' מהר"י סמוט דסברי מרנן ורבנן כמנהגנו דאפי' בשתים אי שפכי כשירה. ונלע"ד לתרוצי סוגיא לשטתייהו דרבנן דמכשרי דס"ל דבין באחת ונראית כשתים ובין בשתים ועלתה השפיכה יפה כולהו חדא נינהו וכשירה. ואינם נקראים תרי בועי כ"א בדלא שפכי אהדדי ובזה קאמר רבא תרתי בועי וכו' לית ליהו בדיקותא ור"ל בדיקה דעלמא דהיינו נפיחה. חדא ומתחזייא כתרתי וכו' ר"ל ואם אתה מסתפק שמא מבפנים חדא היא אלא שמבחוץ הם שתים מייתינן סילוא וכו' ואפי' אם נניח בזה כפי' רש"י שכ' וז"ל חדא ומתחזייא כתרתי. ואם אחת היא ונראית כעין סדק באמצעיתה ודומה לב' לאו לאפוקי אם הם שתים גמורות מבחוץ אפי' שפכי אהדדי טרי' אלא משום דבחדא ומתחזייא כתרתי שכיח ומצוי דהוו שפכי אהדדי לכך נקט רבא במילתיה חדא ומתחזייא וכו' ואורחא דמילתא נקט ולאו דוקא ועי' בפ"ק דמציעא גבי ראה אותם רצים אחר המציאה אחר צבי שבור וכו' ואמר זכתה לי שדה סבר הרא"ש ז"ל האי דאמר זכתה לי שדה ל"ד והא דקתני ואמר וכו' בשביל למנוע הרצין אחריה אמר כן עכ"ל ועי' לה' פחד יצחק אות א"ו שכ' וז"ל כ' הר"ן י"א דזכתה לי שדה ל"ד וה"ה אפי' לא אמר דאורחא דמילתא נקט וכך כ' בפ' ד' דעירובין גבי דאמר שביתתי במקומי עכ"ל. הכא נמי אורחא דמילתא נקט ולאו דוקא וה"ה אפי' אם הם ב' מבחוץ ושפכן אהדדי דכשרה. כנלע"ד לישב הגמרא למנהגנו ולס' רבנן דמכשרי. ולענ"ד יש לדקדק כן מדברי התו' שכתבנו וז"ל ואי לאו טרי' כתוב בהל' טריפה של רבינו גרשום דאפי' יש ביניהם כחוט השערה משמע דאי איכא בניהם כשני חוטין לא חשיב סמיכי אהדדי וכשרה עכ"ל די"ל דהלא בתחלת מילתיה דרבא שאמר תרתי בועי דסמיכי וכו' שם הו"ל להתו' להביא דברי ר"ג ולמה נטרי עד הכא. אבל לפי דברינו יתיישב דכוונת התו' לומר אפי' יהיה בניהם פחות