אשר לשלמה רלג

שאין חצר הקטן קונה לו מפני שנתרבה מדין שליחות ואין שליחות לקטן ולא יהיה הקנין וכו' גדולים מחצירו וכ' הב"ח הטעם שאמר הרמב"ם ברישא כשקנו מיד הקטן דאם חזר בו לא קנה הלוקח שהקנין כשטר לא שייך כאן היכא דהקטן קנה מיד האחרים והעדים חותמים על שטר אדם גדול שהקנה כו"כ לפלוני בין שהקונה גדול או קטן הו"ל לקנות אלא דצ"ל הטעם דכיון דחצרו לא קנה לו כ"ש קנין דלא יהיה הקנין גדול מחצרו והשתא ניחא הא דקאמר בקטנה דכיון דנתרבה מידה ויש לה חצר וכו' גם בקנין שקנתה מידן קנתה המטלטלין דהא עיקר הטעם בקטן אינו אלא לפי שאין הקנין גדול מחצרו וא"כ בקטנה דחצרה קונה גם הקנין קונה שהרי העדים חותמים בשטר על אדם גדול שהקנה כך לפלוני בין שהזוכה קטן או גדול קנה בקנין זה ע"כ וא"כ ברישא דאיירי בקטן המוכר שהטעם הוא משום שהקנין כשטר ואין העדים וכו' אין חילוק בין קטן לקטנה דבכולהו שייך האי טעמא וכ"כ הכנה"ג בהגה"ט אות י"ד וכן אם קנו מיד הקטן וכו' נ"ב וקטנה שוה לקטן לענין קנין הר"מ גאלאנטי ז"ל סי' ע"ב ומאחר דלא מהני בקטנה ק"ס הדרן למש"ל דלא מהני לשון מחילה בקרקע וטלטל וכו' ואפילו למ"ד דמחילה בקנין בקטן וקטנה דלא מהני ק"ס יודה דאין מחילתן כלום

ואולם בהשקפה פורתא נראה דלאו מילתא היא דפשוט הוא דבנ"ד דאנן קיימין ביה בפרנסת הבת מהני לשון מחילה דהא אסיקנא דאינה אלא בע"ח ולא יורשת ואי בעו לסלוקה בזוזי מצו ומוכרחין אנו לומר כן שהרי רבינו ברוך והמרדכי והג"א וכל הפוס' שכתבנו לעיל כתבו אמתני' דפ' מציאת האשה יתומה שהשיאתה אמה או אחיה וכו' דמחלה להדיא מהני הרשב"א לא פליג אלא משום דהו"ל כמקרקעי וכשם שאין מתנתן מתנה כך אין מחילתן מחילה אבל מהט' דמחילה בקרקע וטלטל לא מהני לא קאמר והיינו כמ"ש משום דאינה אלא לבע"ח ודוחק לומר דסברי מרנן כהראב"ד דק"ס מהני בקטן וסברי כמ"ד דמחי' בקרקע בקנין מהני דא"כ לא הוו שתקן רבנן דסברי דמחילה בקרקע מהני מלהביא ראיה מלהק' הפוס' הנז' ועוד דהרב משפט צדק ח"א כ' דדברי הראב"ד נדחים לפני הרמב"ם והה"ם ורבינו ירוחם אחר דרבים נינהו ואי כמ"ש הרי איכא כמה רבוותא דסברי כהראב"ד אלא ודאי ה"ט משום דבת בעישור נכסי אינה אלא בע"ח ולכך מחילתה מחילה ועוד דהתם פריך הש"ס טעמא דקטנה הא גדולה ויתרה ופרש"י מחלה על השאר וליכא למימר דמיירי בקנין דא"כ מאי פריך אשר מזה פי' ר"ב דלא איירי מתני' במחלה להדייא אלא נתרצית ולקחה ושתקה וכמ"ש במרדכי ועוד אי קנו דמידה הרי מחלה להדייא ואפי' בקטנה מחילתה מחילה לדעת הפוסקים הנז' אלא ודאי כמ"ש. וצויי"מ וימ"ן

ע"ה שלמה אבן דנאן סי"ט

סימן נ"ה

ראובן ושמעון שותפין בחצר אך כל א' יש לו בית מיוחד ואינם שותפים כ"א בתורבץ החצר ובבית שער וראובן משכן בית שלו ביד לוי אח"כ מכרה לשמעון ולוי שהיא ממושכנת בידו רוצה לסלק לשמעון הלוקח מדינא דבר מצרא זה היה מעשה ונומינו להם שהדין נותן שיכול לוי בעל המשכונה לסלק לשמעון השותף ואע"ג דכ' מר"ן סי' קע"ה ס' נ"ז הממשכן שדהו ואח"כ מכרו לזה וכו' אבל אם מכרה הממשכן לאחר אפי' אינו בן המצר אין המלוה יכול להוציא מידו ע"כ הרי כ' מור"ם במפה וי"א דאפי' קדם המצרן וקנאה יוכל המלוה לסלקו ע"כ וכבר הנהיגו אבותינו ורבותינו זיע"א לדון כס' זו וכן אנו דנים והולכים אחריהם ואע"ג דשמעון הלוקח הוא שותף ובקיצור התקנות של ה' מוהר"ר ר"ב ומוהר"ר מ"ב בנו זלה"ה כ' דבעל המשכונה והשותף שקולין הן וכל הקודם בהן זכה וכן אנו נוהגים וכן כ' ה' בית יהודה בדיני המצרנות סי' ס"ו דכיון דטעם דקרו לה משכנתא משום דשכונה גביה א"כ דין שותף יש לו בכל ענין יעו"ש אלא דמ"ש היינו דוקא אם היה המלוה עצמו דר בה הוא דמקרייא שכונה גביה ודינו כשותף בכל ענין אבל אם לא היה דר בה אלא אחרים מעלים לו שכר בזה אין לו עדיפות אלא אם קדם וקנאה אין המצרן מסלקו אבל שותף מסלקו אבל אם נמכרה לאחר אין לו עדיפות לסלקה מיד הלוקח ע"כ אנן לא שמיע לן ואין אנו נוהגים כן אלא בכל גוונא בין דר בה בין אינו דר בה דיינינן ליה כשותף בכל ענין והב"י סי' הנז' ס' צ"א כ' משם הר"ם דאין אינו דר בתוכה לא מקרי שכונה גביה וכ' עליו ואין זה מוכרח ובבד"ה כ' וגם אין נראה כן מדברי הפוסקים ע"כ ועי"ע בב"י סי' צ"ב ומ"א משכו' שאינו דר בה וכו' ועי' כנה"ג קכ"ה

מ"מ שותף זה דאינו שותף בגוף הבית כ"א בתורבץ החצר ובב"ש גרע טפי וזה שממושכנת בידו גוף הבית עדיף ויכול לסלקו והראיה לזה מתשו' מהרפ"ב ז"ל הבי"ד מוהר"י ן' סמחון ז"ל כ"י בדיני המצרנות אות י"ט וזל"ה בן המצר שהוא שותף בב"ש ואמצעה של חצר שקנה מא' מהשותפים בבתים חלקו שותף א' מהבתים יכול לסלקו דלא חשבינן לשיתוף דבית שער שיתוף אלא בבא לסלק מצרן שאין לו דרך על בית שער של חצר זו שאז אין לו שום שיתוף בחצר או כגון אשה שלקחה וכיוצא דכחה וכח בן המצר שוין בהא הוא דאיכא למימר שותף אפי' בב"ש מצו לסלוקה אבל בשותף בדיורי החצר נראה ברור שאפי' קדם בן המצר וקנה אין להחשיב לבן המצר זה שותף מכח שיתופו בב"ש שאין זה עשיית הטוב והישר ליכנס בתתומו והוא מעיקרא לא היה לו עד מדרס כף רגל בביתו של זה ובכי הא מסתברא למימר דדנבא בתר רישא גריר וכיון שבן המצר זה נעשה שלוחו של שותף במה שקנה חלק השותף האחר בגוף הבתים שאין לו שום נגיעה בהם הוא הדין דנעשה שלוחו לב"ש ולשאר תשמישי החצר הטפלים לגבי הבתים ואע"ג שהוא שותף בב"ש ע"כ ודון מינה ואוקי באתרין למאי דכתיבנא דקי"ל דבעל המשכונה והשותף שוין דדינו כשותף בכל ענין ותל"מ וד"ק וצויי"מ וימ"ן

הצעיר שלמה אבן דנאן ס"ט

סימן נ"ו

שאלה לשם שבו ואחלמה וכו' כמוהר"ר שלמה