אשר לשלמה קצז

הוה דמיא לארעא דחד ובתי דחד כיון שבאותו חלק הוי ארעא נמי דיליה לא מפקינן מיניה ואין לומר אמאי אזלת בתר אותו חלק אדרבא ניזל בתר החלק האחר דלא אמרי' נעביד הישר והטוב היכא דבחלק א' הוי הפך הישר והטוב ע"כ ומתורתו של רבי' ב"י נלמד לנ"ד שאף דבחלק שהוא רוצה לדור הוא ישר וטוב מאחר דבהחלק שהוא רוצה להשכיר אינו ישר וטוב וכמו שהוכחנו למעלה מסברת ר"ת ז"ל הא ודאי דאינו יכול לסלקו אחר שבחלק א' הוא הפך ישר וטוב ותל"מ

ע"ה שלמה אבן דנאן סי"ט

סימן מ"ד

ראובן שמעון ולוי היו להם איזה קרקעות בשותפות ביניהם ויען אשר משיתוף ההוא היו נמשכין להם מריבות וקטטות תחת אהבתם מקדם לזאת עמד ראובן ושלח לפייס לשמעון ולוי ברצי כסף שישומו הקרקעות כרצונם וירדו עמו לדינא דגוא"א ואת אשר יבחר בו יקריב אליו ויאותו האנשים כדי להשקיט ריב ומדון שהם יוציאו הקרקע בשומא כרצונם וראובן יבחר והזוכה מהם בגוא"א על חבירו רמי חיובא להקנות לו הכל כמנהג המדינה וכתחז"ל ועשו קנס גמור שלא כדין אלף צ'ורו לחוזר באיזה פרט והכל עשו בקושח"ך כמנהג המדינה וכן היה שראובן הנז' נתן להם מאה צ'ורו והם שמו הקרקעות כרצונם ונתנו בידו הבחירה בדין גוא"א וראובן הנז' בחר לקחת לו כל הקרקעות הנז' וקנו מיד שמעון ולוי הנז' על המכירה בקש"מ ובשח"ך ככל חזוקי וקיומי סבדי"ץ ושוב נמצא שאחד מן העדים קרוב הנה כי כן שו"ל המוכרים רצו לחזור באומרם עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה וכו' והאיש ראובן צווח ככרוכייא מה לנו ולעדים והלא לא אברו סהדי אלא לשקרי ואתם מודים לי ונדרשנו לחוות דעתינו ונומינו להם שהדין נותן שזכה ראובן במקחו ולית מאן דימחא בידיה ולהיות כי ראובן הנז' בקש ממנו לעשות משפט כתוב להיותו בידו לראית האמת הנה כי כן באנו בקצר אמיץ שהזמן גרמא. וזה החלי וה' אלד'ים יעזור לי

הנה הטור סי' קפ"ט כ' וז"ל ולאחר שנגמר כראוי אין שום א' מהם יכול לחזור בו אפי' נעשה בפניהם לבד ולא היו עדים בדבר דלא איברו סהדי אלא לשקרי וכ"פ מרן הש"ע שם ובסי' קצ"ה ס"א וכ' מור"ם במפה וכן אם קבלו קנין לפני פסולי עדות הוי קנין הואיל ומודים זל"ז שקנו ע"כ והיינו נד"ד ממ"ש ואין לטעות ולומר דמאחר דקי"ל דסתם קנין לכתיבה עומד הו"ל כאלו התנו ע"מ שיכתבו את השטר וכיון שאין עדים אלו יכולים לכתוב את השטר נימא דיכולים לחזור וההיא דמור"ם נימא דאיירי דידעי בהו מעיקרא שהם פסולים דלאו לכתיבה עומד דלאו מילתא היא דהא כ' הש"ע סי' רמ"ג ס"ו אמר לשנים זכו בשדה זו לפ' וכתבו שטר עליו והחזיקו בשדה יכול הנותן לחזור בו בשטר עד שיגיע ליד בעל המתנה אע"פ שאינו יכול לחזור במתנה עצמה ע"כ ובס"ח כ' דין זה גם במוכר ובס"ו כ' אמר להם זכו לו בשדה זו ע"מ שתכתבו לו את השטר יכול לחזור בו שלא יכתבו לו שטר וכו' עד בטלה המתנה וכ' הסמ"ע סק"י ע"מ שתכתבו את השטר וכו' הטעם כיון דאמר ע"מ הרי תלוי המתנה בהכתיבה וזולת הכתיבה לא יחול המתנה וכיון דמהני מחאתו לענין השטר מתנת השדה התלויה בה ממילא בטל משא"כ בס' שלפני זה דשם מיירי דלא אמר ע"מ ע"כ והנה בההיא דס"ו דקי"ל דחוזר בשטר ואינו חוזר בשדה כ' הטור אע"פ שהקנה לו השדה על ידם בקנין וה"ד הסמ"ע סק"ט וכ' הב"ח זו היא דעת התוספות והרא"ש דאפי' בקנין יכול לחזור בו אבל הרשב"א פסק כיון דסוף קנין לכתיבה עומד כותבין בע"כ ואין הפרש בין שטר מכר למתנה ובין שטר מלוה וחיוב ושכן דעת הגאונים ובעה"ע והרמב"ן ז"ל ע"כ וכבר הביא פלוגתא זו מר"ן בש"ע סי' ט"ל ס"ד יעו"ש ובב"י וע"כ לא פליגי אלא אי אמרינן הא דסתם קנין לכתיבה עומד היינו אפ' בע"כ או ה"מ סתמא והיכא דמחי לא כתבינן בע"ך אבל לכ"ע לא אמרינן דמאחר דסתם קנין לכתיבה עומד הו"ל כאלו התנו ע"מ שיכתבו וכן מבואר ג"כ מההיא דכ' מור"ם שם ס"ו וה"ה בשנים שעשו קנין וכו' ואמרו ע"מ שיכתבו השטרות וכו' וכ' הסמ"ע סקי"ג ע"ש דוקא באומר על מנת שתלה הקנין בשידוכין וכו' אבל בלא אמר ע"מ לא וכו' יעו"ש מעתה בנ"ד אף דסתם קנין לכתיבה עומד ונימא דמהימנן להו דלא ידעי ביהו מעיקרא דחד מנייהו קרוב לא הו"ל כאלו התנה המוכר ע"מ שיכתבו את השטר ואף דליכא כתיבה המקח קיים ואין המוכרים יכולים לחזור דאין כתיבת השטר והקנין תלויין זה בזה ודוקא באומר ע"מ שתלאן זה בזה הוא דאמרינן חוזר בשטר וחוזר בשדה ודברי מור"ם דסי' קצ"ה א"ש כפשטן דבכל גוונא איירי אף דלא ידעי ביהו מעיקרא וכן מוכח מהסמ"ע סי' רמ"א שעמ"ש רמ"א ש"ב וז"ל כ"מ דמחילה אינה צריכה קנין אי הקנה לו לפני עדים פסולים אפ"ה מחילתו מחילה ע"כ כ' הסמ"ע סק"ח גם שצריך קנין הוא דינא הכי כל שאין מכחישין זא"ז וכן הוא בתשו' הרא"ש כתבו הד"מ ומור"ם בהגהות ש"ע ר"ס קצ"ה אלא לרבותא כ' א"צ קנין דלא תימא כיון דא"צ קנין כלל והוא בא להקנותו הרי גילה דעתו דלא בעי להקנות לו אלא בקנין אלימתא וה"מ דדעתו היא דלא יהיה קנין כ"א בעדים כשרים קמ"ל ע"כ מדכ' דדעתו היא וכו' אלמא איירי בדלא ידעי ביהו ואפ"ה כ' דגם בצריך קנין הוא דינא הכי כמ"ש מור"ם רי"ס קצ"ה אלא לרבותא כ' א"צ קנין אלמא מפרש דברי מור"ם דסי' קצ"ה דאיירי בדלא ידעי ביהו ועוד אי מור"ם איירי בדידעי ביהו אבל אי לא ידעי ביהו לא הוה קנין למה הוצרך הסמ"ע לדחוק ולתרץ דלרבותא כ' אצ"ק והלא אין כאן קושיא דאף לפי דבריו ההיא דסי' רמ"א איירי בדלא ידעי ביהו א"כ לכך נקיט מור"ם מילתיה באינה צריכה קנין משום דבצריך קנין אי לא ידעי ביהו לא הוא קנין א"ו כמ"ש וכ"ז פשוט הוא

ולענין אם הלוקח רוצה לחזור אחר שאין כאן כתיבה עי' סי' ט"ל ס"ד וסי' רמ"ג ס"ח ולנ"ד דביטול כתיבת השטר הוא מחמת דנמצא א' מהעדים קרוב דהוי ביטול התנאי מחמת אונס עי' ה' חק"ל חיו"ד סי' פ"א במי שהתנה להביא לו שטר מכירה מאשתו ולא אפייסה יעו"ש ובדף נ"ד ע"ב שכ' עי' בת' הרש"ך ח"א