אשר לשלמה קפג

שמפון כלל שהרי הוא ב"ב וכו' אלא שבקשתי כל חלקי הסותר להסביר דבריו ואומר שאפשר ששמעון יטעון שאינו נקרא ב"ב דהא אמרינן בגמ' תנא ב"ב שאמרו וכו' וא"כ יאמר שהוא לא הכניס ולא הוציא ואם זאת טענתו נראה ודאי שאינה טענה שמלשון השאלה נראה שהוא נתעס' בממון והכניס והוציא. ולבסוף מסיק וז"ל באופן שודאי שמעון זה חייב לישבע ללוי אחיו ועלה בדעתי עוד לומר דשמא שמעון זה אינו מונע עצמו מן השבועה הנז' רק מנתינת חשבון ששואל ממנו אחיו שאינו יודע הדברים על בוריין וכו' הרי גלוי וידוע לפני כל יודעי דת ודין שצריך לברר דבריו ע"כ

מעתה בנ"ד שהרי"ץ אסף וקבץ הנכסים והכניס והוציא שחייב לישבע שב"ב אף אם שכר הוא בא בשכרו לדעת מר"ן ז"ל ואף לדעת החולקים כיון שהוא א' מן האחין הרי סתמו שהיה בחנם. והגם שנאמר שאמם שהיא אפוט' מחלה להם בכל מין שבועה כמ"ש בש' החלוקה אפ"ה מחילתה אינה מועלת אחר שאינה יכולה לחלוק וכמש"ל. ונוסף עוד שאינו מבואר בש' החלוקה הנז' שמחלה להם בשבועה לגבי היתום שהרי לא נזכר בשטר ענין היתום כלל כ"א לבסוף לגבי האחריות אם ערערו על החלוקה ותו לא. באופן שהרי"ץ הנז' חייב לישבע שב"ב. זהו הנלע"ד בזה ולאפס הפנאי והענין נחוץ קצרנו במקום שאמרו להאריך

שוב ראיתי שכ"כ להדייא ה' שער אשר חו"מ סי' כ"ג וז"ל וכשאני לעצמי אנא דאמרי דגם לפי שיטת' דדין אפוט' גמור היה לו לאחרי'. עכ"ז אכתי אין מקום פטור להחר' אבא' מעיקר חיוב שבו' השותפין משום דהגם שהיה כאן מחילת השבועה מפורשת שמחל החרי' להחר' אבא' פשיטא ודאי דלאו כל כמיניה לחוב ליתומים ולא הועילו מעשיו והרי הוא כמו אפוט' שנתן מתנה מממון היתו' דפסקו הרמב"ם והטור ומר"ן בש"ע בסס"י רל"ה שאין במתנתו כלום. וכן המבי"ט בח"א סי' ר"ך כ' דגם מחי' האפוט' שמחל בממון היתו' לאו כלום הוא וא"כ הכ"ן לענין מחילת השבועה שאין בידו למחול כיון דגם השבועה באה לכלל ממון. עכ"ל

שו"ר להרשב"ש ז"ל סי' שכ"ח שאפי' הב"ד אין בידם למחול השבועה שנשאל על מה שהב"ד גם האפוט' נתפשרו עם האלמנה ולא השביעה. והשיב וזל"ה והדרך השנית מחמת שלא השביעוה שלא היה להם להגבות לה דבר אלא שהבא לפרע מנכסי יתומים לא יפרע אלא בשבועה וכו' והפשרה ההיא שעשו עמה שתותר ב' דינרים ותטול בלא שבועה אינה כלום אלא שבזה אם יש נאמנות בכתו' עליו ועל יורשיו והשבועה שמשביעין אותה היום אינה אלא מחמת מנהג וותירה מה שויתרה לפוטרה מאותה שבועה יראה שמעשה הב"ד בזה קיים. ע"כ. וצויי"מ וימ"ן

זעירא דרבנן שלמה אבן דנאן סליט"א

סימן מ'

בא לפנינו כה"ר יעקב נר"ו בכמה"ר שלמה ן' הרוס ז"ל מתושבי מק'נאס יע"א ההוא אמר שהאלברז שבמק'נאס יע"א שבו מוכרים טאבא וכו' יש להם בו הוא ואחיו חזקת ישוב שירשוה ממורישם ועכשיו באו זרים הנה הנם הלוקחים הקוטראדא של מק'נאס והשיג את גבולם ושכרו האלברז הנז' מאת העכו"ם בסך עשרים מתקאלם בכ"ח שלא ברצונם ושאל אותנו לאמר לו מה שהדין נותן כמה יטול בשכירות החזקה ושאלנוהו אם האלברז הנז' איננו שוה כ"א הסך הנז' או יותר מעט או שוה הרבה יותר מהמה וישב אותנו דבר שוה מאה מתקאלים והשבנוהו שאם יברר שהוא שוה הרבה יותר אזי יטול כל היתר למעלה מעשרים עד כדי שוויו כי השוכרים הנ"ל שהשיגו את גבולו שלוחי דידיה נינהו והוי כאלו הוא בעצמו שכרו מן העכו"ם בסך הנז' שנמצא האלברז הנ"ל גו"ח הוא שלו ובאים השוכרים הנז' לשכור אם ירצה לשכור להם שצריך שיפסקו עמו לרצונו עד כדי שיוויו ולא אמרו שיטול בעל החזקה רביע כ"א דוקא בשוכר מן העכו"ם בשיוויו או פחות מעט כי כן סברי מרנן רבותינו הראשונים נ"ן הביא דבריהם מוהר"ש אבן צור ז"ל כ"י וז"ל מי שיש לו חזקה בבית או בחצר והלך ישראל אחר ושכר הבית או החצר מן העכו"ם לא מצי השו' לומר לבעל החזקה לא אפרע בעד החזקה אלא רביע מה שאני מעלה לעכו"ם אלא יפסוק עמו לרצונו דהיינו אם הבית שוה עשרה אוקיות והעכו"ם אינו נוטל אלא ג' אוקיות בעל החזקה יטול ז' אוקיות כי השוכר מן העכו"ם אינו אלא שלוחו ואם שכר מן העכו"ם בשיוויו או קרוב לו כגון אם שכרה מן העכו"ם בעשרה אוקיות או בתשעה אוקיות בזה הוא שאמרו שיטול בעל החזקה רביע זהו מה שדנים רבותינו בית דין הגדול שלפנינו ז"ל כפי מה שקבלנו מב"ד שקדמונו וכן אנו דנים אחריהם מוהריב"ץ ז"ל ומוהר"מ בירדוגו ז"ל ומוהר"מ אדהאן ז"ל הובאו, דבריהם בפסקי מוהר"ר רפאל אבן צור כ"י עכ"ל. ולפי שבקש ממנו לכתוב ולחתום ולתת בידו ולראית האמת והצדק ח"פ פאס יע"א בפר"ק בא סי' דהאי שתא טבתא אמת וצדק והשו"ב וקיים

ע"ה ב"ה שלמה אבן דנאן ישצ"ו

סימן מ"א

זה נוסח שט"ח. הע"ע בקש"מ בדל"ב ובשח"ך כ"א למ"ש האשה ג'והרא אלמנת כר' יעקב הלוי נ"ע והו"ג ונחו"ג לתו"ל לחורגה כר' דוד הלוי הי"ו סך ארבע מאות צ'ורוס ספאניול מוב"ה בעין הוקרו או הוזלו ופירעונם שעה אחת קודם מותה בלי איוע"ך וכו' והוע"ה שט"ז מובח"ו סובדי"ץ. והיתה לבאר שהסך הנז' ישאר מיוחד ביד הר"ד הנז' לעשות בו פרטים שיתבארו. והוא תחילה יעשה לה מהסך הנז' תכריכין וכל צורכי קבורתה ובנין גולל ודופק ובנין המצבה ונר לעילוי נשמתה בבהכנ"ס מובחרים. ועוד יקנה מהנשאר תלמוד מובחר. והיה הנשאר אחר זה לחילוק צדקות כפי ראות עיני דוד הנ' ובנאמ"ג ומפו' כשע"ך להר"ד הנ' ולב"ך עוב"ך עכ"ע שזו"פ גם על הנכנסות בידו והיוצאות מכל האמור בלח"י אחרס"ל בהש"ח. ובאח"ג עוי"א וכו' כתחז"ל דלא כאס' וטו"ד. ונ"ה בקוש"חך עכמדו"ל לבאר באנו שבעצם היום הזה נזקפו על האשה הנז'