אשר לשלמה קעח

לו כשיעור חובו. עכ"ל. והשתא נראה דכ"ש בנ"ד דלא הוזלה דאדרבה אין ספק שכל הקרקעות נתייקרו עכשיו דודאי אין כופין אותו להחזירה פחות משיעור חובו. ואף אם נאמר דנ"ד לא עדיף מההיא דהה"מ דנאמר דחסרון המעות האלו כמו ההיא דאם הוזלה שכ' הה"מ ז"ל. הנה מ"מ לפחות שוים הם. וא"כ אין כופין אותו להחזירה אא"כ נותן לו כשיעור חובו וכו' דודאי ל"ל דעדיף התנאי והחיוב הזה מההיא דשומא הדרא לעולם דתקנו לה רבנן וכו'. עכל"ה יעוש"ב. והביא דב"ק אלא בקיצור נמרץ הרב המאסף חח"מ סי' ק"ג הגה"ט אות י"ט וב"ח יו"ד סי' קס"ב הגב"י אות י"ב יעו"ש. גם הש"ך סק"ג רמז לתשו' זו ע"ש. ועי' להרב זל"א אות מ' ערך מטבעות הביאו הרב קפ' ע"ש. וע"ע להרב משה"ר מערכת שין אות כ"ג

מעתה יצא לנו הדין בפשיטות דצדק יעקב הנז' בטענו' שאם היתום הנז' רוצה לגאול מידו הקרקע הנז' מדין שומא הדרא חייב הוא מה"ד לגדל פר'ע דמי ההורדה הנ"ל במתקאלם לערך מה שהיו שוים באותו זמן כפסק הרב מהרא"ש ז"ל והאחרונים שהביאוהו להלכה. זהו הנלע"ד בדין זה בקצרה לאפס הפנאי. וצויי"מ וימ"ן אכי"ר. ולראיה ח"פ בח' כסלו בסדר מכרה כיום שנת כברכ'ת א' אלהיך אשר נתן לך לפ"ק והשו"ב ונכון וקיים

ע"ה של'ם משאש הי"ו

ע"ה שמואל עמאר הי"ו

וזאת תשובתי ע"ע הנז'

סימן ל"ז

ראה ראיתי מ"ש חו"ר מק'נאס יע"א שיש חילוק בשטר שכתוב בו מתקאלים בין שטר הורדה לשטרות דעלמא דע"ג דבשטרות דעלמא קי"ל דלא אזלינן בתר זמן השטר בהורדה אזלינן בתר זמן השטר. וטעמייהו כיון דלא הדרא אלא משום ועשית הישר והטוב וכ"כ פשיטא ליהו מילתא בשכל וסברא אלא לבל ישאר מקום לבע"ד לחלוק הביאו ראיה לדבריהם מתשו' מוהרא"ש ז"ל סי' קנ"ג שהביאוהו האחרונים להלכה ה"ה ה' הכנה"ג חח"מ סי' ק"ג הגה"ט אות י"ט וכו' זת"ד הי"ו

הנה עינינו הרואות כי הרב מהרא"ש ז"ל בתשו' הרמתה ס"ל כי גם בשטרי דעלמא הכי הוי דינא גם מוסיף בה דברים וטעמים אחרים לחזק את הדין בנדון דידיה מלישנא דשטרא ומההיא דשומא הדרא כמש"ש באורך וברוחב וידידות נפשנו חו"ר מק'נאס הבינו דברים כפשטן דמ"ש ה' הנז' תו מסתברא לי טעמא רבתא וכו' דכוונת הרב דיש לסמוך על האי טעמא לחוד גם אי לא אמרינן בעלמא הכי והן הן דברים דברי חו"ר מק'נאס הי"ו

ואני עני לדידי חזי לי מקום הניחו שיש בו כדי חלוקה והוא דהנה לא זכיתי להבין אמרות טהורות דברות קדשו כפשטן אשר נתן לנו את תורתו תורת אמת. דמאי קמדמי ה' ז"ל יוקר המטבעות ליוקר הקרקע בין בהטבה שהוא נדון דידיה בין בהורדה. והלא להרא"ש ז"ל דלא חייש למיחזי כרבית ע"כ ס"ל דהוי כמכר גמור וחזר להיות הקרקע של המלוה והמעות של הלוה. אשע"כ דין הוא טעמא דחזינן להרא"ש ז"ל דסובר דצריך ליתן לו מה שנתקייר הקרקע שהרי מעת ההורדה נעשה שלו משום דהוי כמכר גמור. אבל יוקר הממון שמעת ההורדה נעשה של לוה נימא דלא הפקיע הרא"ש ז"ל כחו של לוה בדבר שהוא שלו עכשיו. ודוקא נתייקר הקרקע שהוא של מלוה בזה הוא דהפקיע כחו של לוה מכח סברא כי היכי דלא נימא כד אמור רבנן שומא הדרא הכי אמור דכל א' יעמוד בשלו אפי' נתייקר הקרקע קמ"ל הרא"ש ז"ל דליכא למימר הכי. ובהטבה תמיהא קיימת ממ"ן שהרי תרוייהו אדעתא דהכי נחיתו וכמ"ש ה' עצמו בסוף התשו'. ואף למה שישב וכ' מ"מ הרי עינינו הרואות שאחר המכי' הגמורה וכו'. אכתי יש לתמוה כמש"ל

גם מה שהביא ה' ז"ל מההיא דהה"מ שכ' שאם הוזלה אין כופין להחזירה וכו'. לא זכיתי להבין שיח קדשו. אי נימא דס"ל דיש לסמוך על הט' הגם דלא הוי בשטרות דעלמא הכי דשאני התם דבזמן ההורדה הורד ביוקר וזכה בסך ההוא אף כי אח"ך הוזל לא הופקעה זכותו. ל"כ ביוקר המטבעות דבזמן ההורדה לא היתה לו זכייה זו שהרי קודם לכן לא היה לו עליו כ"א שטר בעלמא דהוי דינו דאזלינן בתר זמן הפירעון א"כ גם כשירד אזלינן בתר השתא שהוא זמן הפי'. וכן בהטבה נמי נימא הכי. עוד יש לתמוה ועי' לקמן

והכנה"ג בכללי הפוס' אות נ"ח כ' משם הרדב"ז ז"ל וז"ל כשהפוס' כותבים ב' או ג' טעמים בדין א' יש מי שסומך על טעם א' לבדו לעשות מעשה ואני לא סמכתי על טעם האחד לבדו דשמא בעל התשובה לא כ' אותו לעיקר אלא לסניף בעלמא ע"כ. ועי' מהרשד"ם ז"ל חי"ד סי' קע"ו בנדון כנדון מהר"ש ז"ל אלא שבנדון מהרשד"ם ז"ל היו גרוסס ולא לבנים. וכ' דהגם דבעלמא אינו חייב ליתן גרוסס ממש אלא שוה גרוסס שאני התם משום דאיכא צד רבית. אבל בנד"ד אין כאן צד רבית אחר שאין כאן אלא מקח וממכר והיה בידו של שמעון שלא לחזור למוכרה לראובן צריך ליתן לו גרוסס ממש משום דיד בעל השטר על התחתונה ויש בלשון השטר ב' משמעיות דראובן אומר דגרוסס שישוו כ"ב מעות שהיו שוים בשעת המקח משמע. ושמעון משיב משו"ה פרשתי לך גרוסס משקלם ומניינם ע"ש: ואי ס"ל לה' מהרשד"ם ז"ל דדמי יוקר המטבעות ליוקר הקרקע לא היה צריך להט' דיד בעל השטר על התחתונה והביא דברי מהרשד"ם הנז' הכנה"ג ח"מ סי' ע"ד הגה"ט אות ב' וכ' עליו ומהר"א ששון ז"ל סי' קנ"ג כ' דאפי' כתוב בשטר לבנים וכו'. ומשמעות לשונו דפליגי מהרשד"ם ומהרא"ש ז"ל בלבנים שכן כ' הכנה"ג בכללי הפוס' אות ע"ד וז"ל מדברי ה' הב"י ז"ל בספרו הקצר במקומות רבים יש ללמוד דאף בפוס' כשאומר ר' פ' אומר הוא לחלוק וכשאומר אומר ר' פ' לא בא לחלוק אלא לפרש או להוסיף. וכ"כ הרא"ש ז"ל בתשו' השייכות לא"ה סי' ל"ח ע"כ. ועי' יד מלאכי כללי שאר הפוס' אות כ"ה. ועי' מהרשד"ם חי"ד סי' רכ"ד. ודוחק לומר דהא דהוצרך מהרשד"ם להאי טעמא משום דס"ל דל"ד נדון דידיה לשומא הדרא. דאדרבא נדון דידיה עדיף שהרי כ' שבידו של שמעון שלא למוכרה לראובן א"כ מה שחזר ומכרה לו אינה מצד הטוב והישר אף שאינו מצוה כמו שומא הדרא. אלא דאכתי יש לדחות. דדילמא הא דהוצרך מהרשד"ם להאי טעמא משום דבנדון דידיה לא שייכי