אשר לשלמה קכח

כל הנכסים בחזקת היורשים הראוים לירש מהת'. ואף שלדעת מר"ן בענין זה לא מכרעא שהרי בסי' ס' ס"ו ובסי' רי"א ס"ו פסק שעל התובע להביא ראיה. ובסוס"י ר"ן פסק שעל היורשים להביא ראיה. מ"מ מאחר שמצינו למור"ם ז"ל בס' קי"ב ס"ג שהכריע דעל התובע להביא ראיה ודאי דכוותיה נקטי'. וכן העלה להלכה ויאמר יצחק זלה"ה בח"מ סי' פ"ז וקצ"ד יעו"ש

ועוד היה נראה לבטל מתנה זו ממ"ש מור"ם ז"ל בחומ"ש סי' ר"ג סיו"ד וז"ל החליף מעות ומט' או מעות וקרקע ביחד. י"א הואל וחליפין אינם קונים במעות נתבטל כל הקנין. וי"א דכל הקנין קיים. וי"א דקיים אצל הקרקע והמטלטלין ובטל אצל המעות. ע"כ. וא"כ בנד"ד נמי לדעה קמייתה נתבטל כל הקנין שהרי בקנין א' הקנה מה שהקנה כבר ומה שעתיד לקנות ואין הקנין מועיל למה שעתיד לקנות וכמ"ש לעיל

הן אמת דאי מיהא לחוד לא אירייא שהרי מצינו לה' נו"ב במה"ק חח"מ סי' כ"ו שהוכיח בראיה ברורה דבזה לא שייך פלוגתא הנ"ל וכ"ע מודו דזכה במה שקנה מיהא יעו"ש ואף שהגאון חתנו ז"ל פקפק בראיתו בסי' כ"ז הלא חזר הרב בסי' כ"ח וחזק ואמץ דבריו כאשר יראה המעיין לשם. והנה אנחנו מצאנו און לדברי ה' נו"ב הנז' בב"י סי' ר"ט ס"ו הביא בשם בעהע"י ז"ל תשו' לרב פלטוי ז"ל כדברי ה' נו"ב ממ"ש יעו"ש

אלא שאין זה מספיק לנד"ד שהקנה בקנין א' קו"ט ושטרות וכו' ומב"ע ומע"פ וכלם אינן ניקנין בק"ס זולת קו"ט. וא"כ באנו לפלוגתא הנז' והיורשים שהם מוחזקים בכל הנכסים מהתם יכולים לו' קי"ל כדעה קמייתה דכיון שנתבטל מקצת הקנין נתבטל כלו

אמנם אחר ההתבוננות בדברי שטר מתנה הנז' נר' דיש בה לשונות המועילים לחזק בדקי רוב חלקיה שהרי כ' מר"ן בחומ"ש סי' ס' ס"ו דאע"ג דאין אדם מקנה דבר שלב"ל או שאינו מצוי ברשותו אם הקנה בל' חיוב מהני יעו"ש. וזה מוסכם מרוב הפוסקים ראשונים ואחרונים. כמו שתראה לה' כנה"ג ז"ל בסי' הנז' הגה"ט אות כ"ט וכ"ש דאנן בדידן כבר קבלנו עלינו דעת מר"ן ז"ל אף שיהיה נגד אלף פוסקים וא"כ בנד"ד שהיה הקנין בל' חיוב כמ"ש בשטר המתנה ונתחו"ג לשון זה מועיל אף למה שעתיד לקנות. וכ"כ הסמ"ע להדייא בסי' ס' סקי"ח יעו"ש

וכן ראינו לה' משפט צדק ח"ב סי' יו"ד ולהרב בעי חיי בחח"מ סי' קס"ד קס"ה שגם הם ז"ל נשאלו בכיוצא בנד"ד במי שנתן במתנת בריא מה שקנה ומה שעתיד לקנות. ומכח ל' חיוב שהיה בשטר המתנה זיכו למקבל אף במה שעתיד הנותן לקנות כמו שיר' המעיין בדבריהם שם. והרב בעי חיי ז"ל יליף לה מתשו' הרשב"א ז"ל שהביא מר"ן ז"ל בסי' ר"ן והעתיקה מור"ם ז"ל בסוס"י הנז'. ואף שמדברי מור"ם שם משמע דלא מהני אלא דרך הודאה שמודה שהוא חייב למקבל המתנה כו"כ כמו שיר' המעיין לשם. הא ודאי דלא נעלם מהרב ז"ל דברי מור"ם הנז' אלא דסבר לה מר דלא כ"כ מורם ז"ל לעיכובא לרוחא דמילתא. דבדרך הודאה אפי' קנין לא בעי. אבל אם ירצה לחיי"ע בקנין כראוי ודאי דמהני אף שאינו בדרך הודאה

ואף דמדברי מהרימ"ט בח"ג סי' פ"א נר' דאף אם יהיה הקנין בל' חיוב אם לא קבל עליו אחריות מה שנתן שיהיה באחריותו עד שיגיע ליד המקבל לא מהני ולא מידי ואינו אלא ק"ד בעלמא. כמו שיראה המעיין בדבריו לשם וכבר העתיק דבריו הרב קצה"ח בסי' ר"ג סק"ב וה' משה"א שם סק"ג וה' פ"ת הביאם בסי' ס' ס"ק יו"ד וז"ל בנש"מ דהגר"ע איגר זצ"ל נ"ב וז"ל ודוקא שמחייב עצמו ליתן הפי' דק"ל ומקבל אחריות באם ישתדפו קודם שיתנם לו שמחוייב ליתן לו דמים אבל במתחייב ליתן פ' דקל ומתנה שלא יתחייב באחריותם לא חל כלל ההתחייבות. מהרי"ט בתשו' סי' פ"א ע"כ. הרי גם בנד"ד קב"ע אחריות בפי' כמ"ש בשטר המתנה ובאח"ג וכו'

ונראה דאף לא קב"ע הנותן בפי' אחריות מה שנתן ש"ד. דסתם משמעות לשון חיוב כך הוא שמקבל אחריות מה שנתחייב ליתן עד שיגיע ליד המקבל והכי דייק לישנא דהגאון רעק"א שהעתיק הרב פ"ת ולא מיעט ה' מהרימ"ט ז"ל. אלא אם מתנה בפירוש שאינו מתחייב באחריותו. וכפ"ז אין סתירה גם להוראת הרבנים הנ"ל מדברי מהרימ"ט הנ"ל. דאף שבנדון דידהו לא קבל הנותן אחריות מה שנתן בפי' לית לן בה דסתמו כפירושו עד שיתנה בפי' שאינו מקבל אחריות עליו

ומעתה גם לשון תזכה הכתוב בשטר המתנה מועיל שפיר לכ"ע אף בבריא דלא אמרו שאין לשון זה מועיל בבריא אלא משום דמשמע תזכה להבא והוי קנין דברים כמו שיר' המעיין בדברי הטור וב"י לשם. וא"כ הכא בנד"ד כיון שהקנה בלשון חיוב הרי הקנין חל על גופו מיד. וכ"כ הסמ"ע בסי' ס' סקי"ח והש"ך לשם סקכ"ד. ובר מן דין הרי כתוב בשטר המתנה תזכה בו מעו"מ. ובמעכשיו ליכא מאן דפליג וכבר כתב כל זה הרב ויאמר יצחק זלה"ה בחח"מ סי' קצ"ו יעו"ש

ומטעם זה נראה דהקנין מועיל גם למע"ב הנמצאים לנותן בשעת פטי'. דאע"ג דאין מטבע נקנה בחליפין. מ"מ בלשון חיוב נקנה. כמו שתראה להרב ויאמר יצחק בתשובה הנז'

וגם בשטרות וכו' הנמצאים לנותן בשעת פטי' היה נר' דזכתה בהם מקבלת המתנה שהרי כ' מור"ם ז"ל בסי' ס"א וז"ל והאי מאן דמקבל למכתב שטרא בכל לישני דזכוותא אע"ג דלא ידע ספרא לאחזוקי כראוי כיון דכ' ביה ואחריות שטרא דנן קבלית עלי ככל שטרות דנהיגי ביש' דלא כאס' ודלא כטו"ד קאי לכל כללי דתחי' עניינא. אבל תנאים כגון נאמנות בהלואה או ביטול מודעה לא חשבינן עד דמפרשי עכ"ל. והם דברי רי"ו בשם רבי האי ז"ל והעתיקם מר"ן ז"ל בב"י בלי שום חולק. ובנד"ד נמי הרי כתוב בשטר המתנה בהקנאה גמו' וכו' ככל חזו"ת הקנאות וכו' בכל אופן הנאות וצד המועיל כפה"ד וכתחז"ל, ובסוף השטר ג"כ כתוב לאמר והועה"ך שטר מוח' וכו' בכל חזו"ת סבדי"א. וא"כ אע"ג דספרא לא ידע להקנות כל דבר כדינו. לא משום זה יורע כח המקבלת אלא חשבינן כאלו הנותן הקנה לו בפועל כל דבר כדינו וכמשפטו והוי כאלו הקנה השטרות בהכ"י בקנין אגב וכאלו אמ"ל בע"פ קני לך אינהו וכל שעבודייהו. וכ"כ רוב האחרונים להדייא כמו שתראה לה' ויאמר יצחק ז"ל בתשו' סי' קצ"ד קצ"ו